ביהמ"ש העליון: פרטי חוזה בין רשות ציבורית לחברה הם מידע ציבורי

מאת אליסה אודנהיימר



תנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לגורם עסקי-פרטי הם מידע בעל אופי ציבורי, והציבור זכאי לדעת אותם - כך קבע אתמול בית המשפט העליון בפסק הדין שבו מתח ביקורת על מינהל מקרקעי ישראל, שסירב לחשוף מידע בנוגע להתקשרות כאמור, מאחר שחברה שעמה התקשר התנגדה לכך.



פסק הדין מתייחס לחוזה שנכרת בין המינהל לחברה לייזום שבבעלות חברת סי.פי.אם, בעקבות זכיית החברה במכרז של המינהל. לפי החוזה, החברה תתכנן קרקע של המינהל בראש העין.



כמו כן הוענקה לחברה אופציה לרכוש את הזכויות בקרקע. אחד מתושבי ראש העין, אמיר לירן, פנה למינהל בבקשה שיתיר לו לעיין בחוזה ובפרטי התשלומים שבהם החברה נשאה לפיו. המינהל ביקש את תגובת החברה וזו התנגדה לחשיפת המידע, ולכן המינהל דחה את הבקשה של לירן.



לירן עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה שהמידע יימסר לפי חוק חופש המידע. המחוזי קיבל את העתירה והורה למינהל למסור לעותר את המידע. השופט המחוזי גבריאל קלינג, דחה את טענת החברה כי גילוי המידע יפגע בפרטיות שלה, וקבע כי פרטיות של תאגיד אינה מוגנת לפי חוק הגנת הפרטיות.



החברה עירערה על הקביעה לבית המשפט העליון. השופטים אליהו מצא, טובה שטרסברג-כהן ואדמונד לוי קבעו כי תנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לגורם עסקי-פרטי, ותשלומים שהחברה העבירה לרשות מכוח אותו חוזה הם בעלי אופי ציבורי מובהק. בהיעדר טעמים מיוחדים, הציבור זכאי לדעת את תנאי ההתקשרות, וכיצד הם מבוצעים. לדעתם, גוף עסקי שבוחר להתקשר עם הרשות רואים אותו כמי שיודע ומסכים שהמידע הכרוך בהתקשרות יהיה פתוח לעיון הציבור.



לגבי סירוב המינהל לספק את המידע בשל התנגדות החברה, קבע השופט מצא שכתב את פסק הדין, כי העובדה שצד שלישי מתנגד לחשיפה אינה טעם מספיק לדחיית הבקשה. השופט קבע כי המינהל היה צריך לבדוק אם בנסיבות העניין ההתנגדות מוצדקת, ורק לאחר ששוכנע שאכן כך המצב היה עליו לדחות את הבקשה לגילוי מידע. בהיעדר התנגדות מוצדקת, על הרשות לדחות אותה, להודיע לצד השלישי על זכותו לעתור נגד ההחלטה, ולהמתין עד חלוף המועד להגשת עתירה כזו לפני שתאפשר למבקש המידע לקבל אותו.



השופטים פסקו נגד החברה הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל, אך נמנעו מלפסוק הוצאות לזכות המינהל, עקב סירובו לגלות את המידע ללא הצדקה (ע"א 6576/01).