מיזוג הכבלים - קרש הצלה או כישלון חדש?

חברות הכבלים בבעיה רצינית - כך עולה מניתוח שערך בשבועות האחרונים קובי זילבר, שותף ומנהל הפיתוח העסקי בפירמת רואי החשבון סומך חייקין (KPMG). במאמר שכתב זילבר, הוא מנסה לחזות את יחסי הכוחות העתידיים בשוק התקשורת; אם הוא צודק, יש להתייחס בחוסר אמון לכמה מהמוסכמות הרווחות כיום בשוק התקשורת. מסקנותיו של זילבר הן כי מיזוג חברות הכבלים לא ייתן תשובה ניצחת לבעיות הפיננסיות הקשות שמהן סובלות החברות; חברות הסלולר ייבלעו בבזק או בחברות הכבלים; סלקום לא תיהפך לבעלת מניות בכבלים, ולכל היותר תהיה שותף אסטרטגי בחברה בת של חברות הכבלים, שתעסוק בתקשורת.



במסגרת הדיונים על תנאי המיזוג ביניהן הציגו חברות הכבלים לממונה על ההגבלים העסקיים תוכנית מפורטת להקמת רשת טלפון על תשתית הכבלים. ואולם בסומך חייקין מתקשים להתלהב מתוכניותיהן לפתח שירותי טלפוניה. "טוב תעשה חברת הכבלים אם תתמקד בפעילות הליבה שלה - טלוויזיה רב-ערוצית", אומר זילבר. הנימוקים לכך הם ישירים ועקיפים. לדעתו, חברת הכבלים החדשה תצטרך להשקיע מאמצים רבים בארגון מחדש, בהסכמים עם ספקים, במימון גיוסי הון, בהכנסת שותפים אסטרטגיים ועוד. פתיחת תחרות בשלב זה מול בזק נראית כמו טעות. זילבר מציין גם כי ההתחייבות להקים רשת טלפונית ניתנה רק תחת לחץ הממונה על ההגבלים, צעד שיש בו כדי להעיד שגם מנהלי הכבלים עצמם אינם סבורים כי זהו מעשה נכון מבחינה עסקית.



בסומך חייקין פותח מודל לבחינת מצבן של חברות, המשווה את ביצועיהן יחסית ל"ערך המלא" שלהן, כפי שהוא מחושב על פי נתוני תשואה אופטימליים. האנליסטים העריכו כי המשקיעים דורשים תשואה של 14% על ההון המושקע, והשוו זאת לתשואה המשוערת שהשיגו חברות הכבלים ולערך הנגזר מתשואה זו. המודל הראה שהכבלים סובלים מחסרון-ערך של 1.3 מיליארד דולר. כדי להשלים את הערך החסר, כלומר, להגיע לתשואה אופטימלית על ההון המושקע (הון עצמי + אשראי), צריכה חברת הכבלים המאוחדת להתייעל או להגדיל את הכנסותיה. האנליסטים בחנו שתי אפשרויות: בכמה יצטרכו החברות להגדיל את ההכנסה למנוי בהנחה שיקצצו 25% מהוצאותיהן, ומהו הקיצוץ הנדרש בהוצאותיהן בהנחה שיגדילו את ההכנסה למנוי ב-10%.



המסקנות מדהימות. על פי האפשרות הראשונה, יצטרכו חברות הכבלים להגדיל את ההכנסה ממנוי ב-14 דולר - 40% יותר מההכנסה הממוצעת כיום. המשמעות היא שמנוי כבלים ממוצע ישלם כ-272 שקל בחודש. על פי התסריט השני יצטרכו חברות הכבלים לקצץ כ-70% בהוצאותיהן, שיעור הנראה דמיוני במיוחד לנוכח התחרות בחברת הלוויין. "לאור התוצאות שהתקבלו, יש סימן שאלה גדול באשר ליכולתה של חברת הכבלים לסגור את הפער בין הערך הנדרש לערך הקיים", מסכם זילבר.



המתחרה העיקרית של בזק, אומר זילבר, לא תהיה חברת הכבלים המאוחדת, אלא חברת הסלולר סלקום, וגם היא לא תתחרה ישירות בבזק, אלא תספק שירותים משלימים לשירותים שהם ליבת העסקים של בזק. "אנו מאמינים שבשלב זה יצטרכו חברות סלולר להרחיב את סל השירותים שלהן בשירותים משלימים לבזק על תשתית הסלולר, ולתת עדיפות משנית בלבד לכניסתן לתחום הטלפוניה הנייחת", נאמר במאמר.



כניסתן של חברות הסלולר לתחום התקשורת הבינלאומית היא מחויבת המציאות, כחלק מן הכניסה לתחומים המשלימים לפעילותה המסורתית של בזק. מגמת ההתגבשות של מפעילי הסלולר בעולם לקבוצות עולמיות גדולות עשויה לספק לחברות הסלולר הישראליות יתרון בתחום התקשורת הבינלאומית, אם ייהפכו לחלק מקבוצות עולמיות אלה.



מגמת המיזוגים והקמת הקבוצות הגדולות מתמהמהת בינתיים. עד לפני שנה סברו האנליסטים כי מיזוגים יהיו הפתרון היחיד לבעיה הפיננסית שנוצרה כתוצאה מהמחירים הגבוהים שנקבעו במכרזי התדרים באירופה. אבל בינתיים התברר כי הבעיות נפתרות גם בדרכים שאינן קשורות למיזוג, כמו ויתור הממשלות על חלק מהתשלומים, או אף מגמת הלאמה של חברות התקשורת, כפי שקורה בצרפת.



הבעיה העיקרית של חברות הסלולר היא הצורך להגדיל את הכנסותיהן. החברות מחפשות את הישועה בשירותי ערך מוסף המבוססים על תקשורת נתונים, ואולם להערכת זילבר, "השפעתם של שירותי ערך מוסף לא תורגש במהרה בהיקף מהותי, והישועה תגיע לאט ומעט". סיכוי משמעותי יותר להגדלת המרווחים ושמירה על רווחיות יהיה אם יצליחו חברות הסלולר להתייעל.



זילבר מעריך כי בסופו של דבר יתגבשו בשוק התקשורת שלוש קבוצות: בזק, חברת הכבלים וחברות הסלולר. חברות תקשורת בינלאומית או חברות אינטרנט קטנות שלא יחברו לאחד משלושת הגושים האלה לא יוסיפו להתקיים. גישה זו מקובלת ככל הנראה על המנהלים בענף, שכן כל החברות הקטנות מצויות בשלב זה או אחר של גישושים אחר מיזוג. אותות האזהרה של זילבר מכוונים בעיקר לאינטרנט זהב, החברה הקטנה היחידה בענף שאינה קשורה לאף אחת מהקבוצות ועלולה, בסיטואציה מסוימת, להישאר בחוץ או להימכר במכירת חיסול.