דרושה – שקיפות תאגידית

לאחרונה נחשפו בכלי התקשורת השונים פרטים אודות שני נושאים עסקיים, אשר לכאורה אין ביניהם ולו דבר במשותף. האחד, הוא הקלות המס להן זכו מספר חברות בישראל, הקלות אשר נאמדות בעשרות מיליארדים. האחר הוא, תנאי העסקתו של יו"ר כלל חברה לביטוח, דני נוה. התעמקות קצרה בשני הנושאים הללו מגלה שיש מכנה משותף העובר כחוט השני וקושר את שני הנושאים יחדיו – העדר שקיפות.

כאשר מדברים על חופש המידע בישראל, בין אם מדובר על הוראות חוק חופש המידע ובין אם מדובר על עקרון חופש המידע, מיד מדברים על חובתן של הרשויות הציבוריות בישראל למסור לציבור מידע אודות פעילותן הציבורית. נושא השקיפות צבר תאוצה בשנים האחרונות (עדיין יש מקום לשיפור רב), התקשורת עוסקת בכך יותר, המחוקק השקיע מזמנו ומרצו, הוקצו משאבים ואף גדלה התודעה הציבורית לנושא. אולם, חרף כל אלו, הדיון בנושא חופש המידע ושקיפות נותר תמיד בגבולות "החובה החוקית של הרשויות הציבוריות למסור מידע לציבור".

כאשר נחשפו שתי הפרשיות, על אף שיש להניח כי חברת טבע ודני נוה לא תיאמו גרסאות, זכינו לתגובות זהות מהמעורבים. חברת טבע מיהרה להודיע כי הטבות אלו אושרו כדין על ידי ממשלות ישראל (קרי – "לא גנבנו מאף אחד") וכן, כי חברת טבע פועלת רבות לטובת הציבור בישראל ומעסיקה אלפי עובדים בישראל. דני נוה מיד הצהיר כי תנאי העסקתו אושרו על ידי כל הגורמים הרלוונטים (בעלי המניות והדירקטוריון. קרי – "לא גנבתי מאף אחד"), וכן כי שכרו, ביחס לשכרם של בכירים אחרים במעמדו – נמוך משמעותית. אם כך, גם חברת טבע וגם דני נוה פועלים בחסות החוק ואף עוזרים למשק בנדיבותם.

אם כך, מדוע מיהרו חברת טבע ודני נוה להגן על עצמם עם פרסום הנתונים? הלא הם זכאים לצל"ש בזכות הנתונים שנחשפו, לא לטר"ש. כנראה שגם חברת טבע וגם דני נוה יודעים שהתנהלותם בפרשות הייתה מוטעית. התנהלותם נעשתה במחשכים, בחטף, ולא מתוך שקיפות מלאה. גם טבע וגם דני נוה הוכיחו בעבר, כי בעת הצורך הם יודעים לפנות לציבור ולקבל חשיפה תקשורתית רחבה, בניסיון להציג את הצלחותיהם. הפעם, הם הבינו, עדיף לפעול רחוק מעין הציבור אולי מתקוה שהדבר יעבור מתחת לרדר העין הציבורית? אולי.

בטוחני שטבע ודני נוה פעלו כחוק וזכו לכל האישורים. חוק חופש המידע אינו חל עליהם. הם שייכים למגזר הפרטי ואינם רשות ציבורית. את הדיווחים שלהם הם מוסרים לבעלי המניות, לדירקטוריון, לא למבקש המידע הפשוט מהרחוב. אבל היא נקודה מעניינת למחשבה, בעולם, המונח "שקיפות תאגידית" כבר קיים בשטח. חברות בסדר גודל של טבע וכלל ביטוח מתנהלות בשקיפות מול ציבור המשקיעים, הלקוחות ובעלי המניות. אלו יודעים לדרוש שקיפות ולהגיב כאשר זו מתמהמהת. בארץ הנושא עדיין, במקרה הטוב, בחיתוליו. חברות לא ממהרות לדווח על מה שאינו בגדר חובה חוקית. אין דיווחים יזומים. אין דין וחשבון ציבורי.

כעת, משנחשפו הנתונים ונחשפה ההתנהלות, יש לקוות שחברות בישראל יאמצו את השיטה של "שקיפות תאגידית" וינהלו את ענייניהן בשקיפות אל מול הציבור הרחב. הדבר יכול רק לעזור, הן לחברות והן לציבור.

גיא דיין, עו"ד, היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע