מאילו מועמדים לנגידות בנק ישראל מתעלמים?

רבות כבר נכתב על המינוי, או ליתר דיוק אי-מינויים, של הפרופסורים יעקב פרנקל (מראשי החברה הרב-לאומית האמריקאית AIG ) וליאו ליידרמן (אחד הבכירים בבנק הפועלים – הבנק הגדול בישראל) לתפקיד נגיד בנק ישראל. גם רבות נכתב בשנים האחרונות על הרצון למצוא "אישיות כלכלית עצמאית" כדי לנהל את הבנק המרכזי. יחד עם זאת נשאלות מספר שאלות: פרנקל, ממנהליה הבכירים של חברה רב-לאומית שזכתה לסיוע נדיב מהממשל האמריקאי, הוא כלכלן עצמאי? וליידרמן מבנק הפועלים? ופרופ' פישר, הנגיד היוצא, שהיה במשלך שנים יועצו הכלכלי של הממשל האמריקני בנוגע לכלכלת ישראל ושבתוקף תפקידו יזם את "תכנית הייצוב" מ-1985, אף הוא עצמאי? יתר על כן, האם ישנם "שיקולים כלכליים" נטולי עמדה, נטולי ערכים? כמובן שהתשובה היא שלילית. ממשלת הימין מחפשת נגיד עצמאי מכל שיקול חברתי בעת קבלת החלטותיהם.

על פי חוק שנחקק ביוזמת ראש הממשלה, בנימין נתניהו ב-2010, "חוק בנק ישראל", לבנק המרכזי שתי מטרות מרכזיות "לשמור על יציבות מחירים, וזאת כיעד מרכזי" ו"לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה". זאת, לעומת המטרה המרכזית של חוק בנק ישראל הראשון (1954) בו נאמר שמטרת הבנק המרכזי היא "רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל". מה נשתנה בכמעט חמישים שנה? על פי הסוציולוגית האמריקאית פרופ' סקסיה סאסן, בריאיון שפורסם לפני מספר שבועות בעיתון הצרפתי "הומניטה": "כדי לקדם שוק הון בינלאומי גלובלי במסגרת המשטר הניאו-ליברלי העולמי, הכרחי לשלוט באינפלציה. כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, המערכת הפיננסית הגלובלית, המרוכזת בארצות הקפיטליסטיות הגדולות, באה אל הממשלות השונות בדרישה: יש להעדיף את המאבק באינפלציה על פני המטרה ליצירת מקומות עבודה. בקשה נוספת: בנק מרכזי 'עצמאי' והקלת החוקים החלים על ההון. רוב המדינות הצטרפו בחדווה למדיניות הכלכלית המבוקשת כי סברו שכך ניתן יהיה להשתלב בגלובליזציה. הקלות להון ועצמאות הבנק המרכזי, היו לפתע לחוקים במרבית מדינות העולם". וזו בדיוק הסיבה לפיה חייבים "נגיד מקצועי", קרי: המקושר היטב להון הפיננסי הבינלאומי, הפועל ללא הפוגה להשתלבות ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית והמוכן לתמוך "ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה", יציבות המבטיחה רווחים נאים לבעלי הבנקים וחברות הביטוח.

האם אפשר אחרת? כמובן. הפרופסורים אביה ספיבק (לשעבר המשנה לבנק ישראל), אריה ארנון (לשעבר כלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל) או לאה אחדות (לשעבר סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי) יכולים להיות נגידים מצוינים ולשלב עשייה כלכלית עם ראייה חברתית. אבל זו דווקא ה"מגרעה" שלהם: חושבים חברית.

* ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית