מאת יובל דרור
דמותו של היזם ישראל רוזנפלד מלווה את התעשייה הפיננסית ותעשיית האינטרנט בישראל זה קרוב לעשור. עשרות כתבות וידיעות עסקו בשנים האחרונות בחברות שהקים, דוגמת ספקית האינטרנט אקטיוינט וחברת השיווק המקוונת שופסס.קום, אשר קרסו זמן קצר לאחר הקמתן. שתי החברות הותירו לקוחות רבים מאוכזבים, ספקים עצבניים ועובדים שחייבים להם כספים.
ואולם למרות תילי המלים שנכתבו אודות האיש, מעטה המסתורין שאפף את רוזנפלד ופעולותיו לא הוסר מעולם. עד השבוע שעבר.
ביום ראשון, לפני שבוע, גזר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל, ארבע שנות מאסר בפועל על רוזנפלד. עונש המאסר נגזר עליו בגין ביצוע ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבמסגרתן הועברו כ-8 מיליון דולר מכספי המדינה. בנוסף, הטיל השופט קנס של 4 מיליון שקל על רוזנפלד או שלוש שנות מאסר תמורתן. במהלך הטיעונים לעונש, עלה רוזנפלד לדוכן העדים וסיפר כי אין לו כסף לרכוש תרופה שעלותה 130 שקל, לא כל שכן לשלם קנס כספי גבוה. מכאן, שרוזנפלד עתיד לבלות את שבע השנים הבאות מאחורי סורג ובריח.
הכרעת הדין ומסמכי הפרוטוקול הפרושים על פני כ-4,000 עמודים, חושפים בראשונה את דרכי פעולתו של האיש ואת התרמיות שרקם עם שותפיו.
סיפור המעשה מתחיל ב-92'. מרכז ההשקעות במשרד התעשייה והמסחר היה מעוניין לעודד משקיעים להקים מפעלים טכנולוגיים בישראל, במטרה לעודד את קליטת העלייה מחבר העמים. לשם כך, מוזמנים משקיעים להציג בפני המשרד תוכניות השקעה. על כל תוכנית המקבלת את אישור המשרד, מקבל היזם 2 דולרים עבור כל דולר שהוא משקיע כהלוואה בערבות מדינה. מה שנחשב "הלוואה בערבות מדינה" הופך ל"מענק" ברגע שהחברה קורסת, מאחר שבמקרה כזה אין מי שיפרע את החוב.
רוזנפלד ושני שותפיו, עו"ד דוד גבאי ואיש העסקים אריה מקלף, מגישים למרכז ההשקעות תוכניות מורכבות ומסובכות להקמת שתי חברות: ITS שתפעל בתחום סריקת מסמכים, וגאליום ארסנייד שתפתח טכנולוגיה לגידול גבישי גאליום ארסנייד, שאמורים לשמש מצע לתעשיית המוליכים למחצה.
איך מוציאים כסף מהמדינה
תוכניות ההשקעה מבוססות על רכש של ציוד יקר מחו"ל: מחשבים, סורקים, תנורים וטכנולוגיה. במלים אחרות, ציוד שבו פקידי מרכז ההשקעות אינם מבינים דבר וחצי דבר. עלות הציוד בתוכנית, מנופחת עד פי שלושה. כאן טמון ה"עוקץ".
"ספק הציוד משתף פעולה עם היזמים ומעביר לחשבון בנק שלהם בחו"ל את ההפרש או העודף שבין המחיר המנופח למחיר האמיתי", מסביר עורך דין, נעם עוזיאל, סגן בכיר א' לפרקליטת המדינה שניהל את התביעה מאז 99' (לאחר שהחליף את עו"ד צבי קלנג). "העודף מממן גם את שליש ההון העצמי שהיזמים חייבים להשקיע, וגם מותיר כסף עודף במזומן לחלוקה בין השותפים".
בתוכנית שמוגשת למרכז ההשקעות, גורסים השותפים כי הם עובדים עם קבוצת משקיעים בחו"ל שאחראית על ההשקעה בהון העצמי של החברה. משקיעים אלה מיוצגים על ידי אדם בשם מקס רודמן. כדי להמחיש את רצינותה של קבוצת המשקיעים מציגים רוזנפלד, מקלף וגבאי מסמך המלמד כי רודמן העביר לספק הציוד מקדמה בסך שליש מעלות הציוד.
"אלא שהספק לא קיבל גרוש מרודמן", מגלה עו"ד עוזיאל. "למרות זאת, ממציא הספק מסמך הקובע כי קיבל את הכסף. מרכז ההשקעות משתכנע מאמיתותו של המסמך ומעביר לשותפים את חלקה של המדינה".
כאשר הגיע הציוד לישראל, התברר כי לא ניתן לעשות בו שימוש. בתוך פחות משנה נסגרות שתי החברות. עו"ד עוזיאל: "כל האנרגיה הושקעה בלשכנע את הרשויות, לסדר ניירות ולהציג מצג שווא. כאשר מגיע הציוד לאף אחד מהשותפים אין כוח להתעסק עם הטכנולוגיה".
"החלוקה בין השותפים ברורה", מסביר עוזיאל. "רוזנפלד מביא את הרעיונות ועוד המון חוזים ומסמכים עם שמות ומושגים "מפוצצים" מחו"ל. גבאי מספק את טכניקת המרמה ומקלף הוא המתווך בין השניים".
במסמך שהוצג כעדות במשפט, נחשפת העובדה שהשותפים חילקו ביניהם את הפעילות: רוזנפלד הוא המנהל של ITS, גבאי מנהל את גאליום ומקלף, כאמור, הוא המתווך. "המטרה שלהם היא להנפיק. הם כל הזמן חושבים על הנפקה ועל גיוס כספים בוול סטריט. ל-ITS אפילו הוכן תשקיף שהיה אחד המוצגים של התביעה", מספר עוזיאל.
פרשת ה"סורק המהיר"
הנה דוגמה לדרך שבה הצליחו השלושה לשכנע את מרכז ההשקעות להעביר כסף לגאליום. רוזנפלד ניסה לפתח טכנולוגיה לגידול גבישי גאליום כאשר שהה בשנות ה-80 בדרום אפריקה. לשם כך, הקים חברה בשם מסאנה שיצרה קשר עם חברה ישראלית בשם אלקטרו-טרם, שהיתה אמורה לייצר תנורים מיוחדים עבור מסאנה לשם גידול הגבישים. העסקה בין גאליום לאלקטרו-טרם התפוצצה והתנורים לא הגיעו. רוזנפלד רצה להציל את העסקה באמצעות הקמת מפעל דומה בישראל. כך נולדה הבקשה של גאליום למרכז השקעות.
במסגרת הקמת גאליום בישראל נחתם הסכם משולש בין מאסנה, אקלטרו-טרם וגאליום. לפי ההסכם, גאליום תשלם 3 מיליון דולר למסאנה תמורת הטכנולוגיה ו-2 מיליון דולר נוספים לאלקטרו-טרם תמורת התנורים. כאן העניינים מתחילים להסתבך.
עורך דין שווייצי המחזיק עבור רוזנפלד במסאנה, מסרב "לשחרר" אותה בטענה שרוזנפלד חייב לו כסף. רוזנפלד לוקח חברה אחרת שבבעלותו, הדרסט, ומשנה את שמה למסאנה. אף אחד מהצדדים לא יודע כי מסאנה החדשה היא חברה ריקה, שלא מחזיקה בשום טכנולוגיה ושממילא רק מתחזה למסאנה הישנה - ולכן אינה רשאית לחתום בשמה.
בנוסף, לפי ההסכם אמורה גאליום (שרוזנפלד מחזיק בכשליש ממניותיה) לשלם 3 מיליון דולר למסאנה (שמוחזקת במלואה על ידי רוזנפלד). שלושת השותפים מציגים מסמכים כוזבים שלפיהם המשקיע המסתורי רודמן, העביר למסאנה את חלק ההון העצמי בתוכנית ההשקעה, בסך 2 מיליון דולר (בפועל הוא לא העביר דולר אחד). המדינה משתכנעת ומעבירה למסאנה (כלומר לרוזנפלד) עוד מיליון דולר, ולאלקטרו-טרם - 2 מיליון דולר נוספים.
"הכסף שמועבר למסאנה מתחלק שווה בשווה בין שלושת השותפים והכסף שמועבר לאלקטרו-טרם מאפשר את קבלת התנורים", מסביר עוזיאל. "באופן ז
תרגיל "העוקץ" של ישראל רוזנפלד הסתיים בכלא
הארץ
11.8.2002 / 9:45