דווקא עכשיו, שלוחה בעמק הסיליקון

כשטלי אבן נשלחה לפתוח את המשרד של קרן ההון סיכון ג'מיני בעמק הסיליקון, קליפורניה נראתה כמו בחלום מטורף של ריצה אחר אופציות ומניות. כשחיפשה מטפלת לילדיה נאמר לה שתדאג להקצות להן אופציות, וכשחיפשה בית למגורים ביקשו בעלי הבתים לראות את התוכנית העסקית כדי לבקש מניות. כיום, שנתיים אחר כך, בעת ביקור בישראל, נראה שהיא עצמה מתקשה לעכל את המהפכה שעברה על העמק מאז הגיעה אליו. "היום אני יכולה להיכנס לכל מסעדה בעמק בלי לקנות אוכל, אין פקקים בכביש 101, יש המון חנייה. החיים נראים אחרת", היא אומרת.



אבן, מהנשים הבולטות בתעשיית ההון סיכון הישראלית, היא שותפה בכירה בקרן ג'מיני זה שמונה שנים. הקרן, המנהלת כיום הון בהיקף של 350 מיליון דולר, נחשבת לאחת היחידות שהצליחו להחזיר כסף למשקיעים שלהן ב-2001 וב-2002 - באמצעות המימושים בהנפקה של וריסיטי ופריסייס , שהניבו למשקיעים בה רווחים בהיקף של כ-50 מיליון דולר.



וריסיטי היתה אחת משתי ההנפקות היחידות של חברות ישראליות שבהן השקיעו קרנות ב-2001. כשנשלחה אבן להקים את המשרד של ג'מיני בעמק הסיליקון, נחשב הדבר לצעד חריג יחסית של קרן ישראלית. רק מעטות מבין הקרנות, כמו פולריס (כיום פיטנגו), יכולות היו להרשות לעצמן לפתוח משרדים קודם לכן בעמק. רק אחר כך, בסוף 2000, ממש לפני המשבר הגדול שסימניו החלו לבצבץ עוד במארס אותה שנה, נהפכה פתיחת משרדים על ידי קרנות ישראליות לאופנה.



אבן ממשיכה להאמין כי הקמת משרד אמריקאי לקרן ישראלית כמו ג'מיני היא צעד נכון. "גם היום, למרות המשבר, חייבים להיות בארה"ב ובעמק הסיליקון. שם נמצא השוק האמיתי של מוצרי תוכנה, תקשורת ומוליכים למחצה", היא אומרת. "גם בימים אלה, של צמצום עלויות, חברות ישראליות הפועלות בתחומים אלה צריכות לפתוח משרד בארה"ב. על אף שמדובר בהרבה כסף, זה שווה את זה. משרד מקומי מאפשר להכיר באמת את השוק, הוא מאפשר ניידות וזמינות ואפשר לקבוע פגישות מעכשיו לעכשיו".



לדבריה, התחושה בעמק הסיליקון קשה יותר מתחושת המשבר בתעשיית ההיי-טק הישראלית. "מצב ההון סיכון גרוע בכל מקום, כמעט כולם הפסידו כספים, אבל בארה"ב האובדן גדול יותר", היא אומרת. "נכון שאחוזי המחיקות דומים, אבל ההיקפים שונים. כמו בכל דבר בארה"ב, הכל בגדול - גם ההפסדים שרשמו הקרנות הם במיליארדים. מהבחינה הזו, תעשיית ההון סיכון הישראלית נפגעה בממוצע פחות מהתעשייה האמריקאית".



מסיבה זו, היא סבורה, דווקא עתה כדאי לחברות ישראליות להתמקם בעמק. "הכל זול יותר. מחירי השכירות ירדו ב-50% ויש המון בניינים ריקים, כולל הסמל של העמק, בניין אקסייט השומם. בעלי נכסים מוכנים לחתום על תנאי שכירות נוחים מאוד לשוכרים לשנים רבות, כי הם מאמינים שהמשבר יימשך עוד זמן רב, ויש כוח אדם מנוסה וזמין". הקושי היחיד שהיא רואה הוא שכר העובדים, שלדבריה עדיין לא ירד דיו, והאווירה היזמית שדעכה. "יש יותר מכירות גאראז' שבהן ניתן למצוא ציוד של חברות שנסגרו במחירי מציאה מאשר יזמי גאראז' כמו בימיו הראשונים של העמק", היא אומרת.



דעיכה זו ניכרת, לדבריה, גם בישראל. "יש ירידה בכמות החברות החדשות וחברות הסיד המגייסות כספים בישראל. הירידה בהשקעות סיד בולטת יותר בישראל מאשר בארה"ב, והדבר ייצור בעיה קשה בעתיד. אנשים חוששים לצאת ולהקים חברה חדשה, אף על פי שזה הזמן הטוב ביותר לעשות זאת, כשהשכר נמוך ויש מובטלים איכותיים". הפתרון שהיא מציעה הוא להשקיע לפי התקדמות: "צריך לתת מעט כסף ולעשות איתו הרבה. חברה בסבב גיוס ההון הראשון צריכה כבר להיות עם לקוחות. אם היא מגיעה רק לשלב הניסוי, היא לא התקדמה כל כך משלב הסיד".



שובו של היתרון הישראלי



גם באווירה קודרת זו, של חוסר יזמות והיעדר השקעות, מוצאת אבן נקודת אור ישראלית קטנה. לדבריה, הערכות השווי של החברות הישראליות ירדו לרמה האמריקאית ואף למטה מכך, והחברות הישראליות נחשבות זולות יותר בעבור המשקיעים.



"החברות הישראליות יכולות לעשות הרבה יותר בהרבה פחות כסף", היא טוענת. "זה היה נכון בעבר באופן אבסולוטי, ובשנתיים האחרונות הפערים מול החברות האמריקאיות קטנו. עכשיו היתרון של החברות הישראליות שוב חוזר, לנוכח המצב של העמק".



בנוסף, מעריכה אבן כי המצב הקשה אינו פוגע בהכרח בחברות הישראליות המגייסות הון. "יש כרגע פחד כללי מהשקעות בארה"ב, ואווירת הדכדוך חזקה, אבל בשלב זה אין העדפה למוצאה הגיאוגרפי של החברה, אלא רק לטיבה. זה הדבר היחיד שמעניין כיום את המשקיעים האמריקאים, שמוכנים להשקיע בחברות המציעות פתרון מיידי לבעיה ספציפית או שהן יכולות להוכיח חיסכון בעלויות ללקוחות", היא אומרת.



לצד הקושי לגייס הון, אומרת אבן, גדל גם הקושי של החברות למכור. "המטרה שלנו פה היא לסייע לחברות למכור ולגייס, ושתיהן משימות לא פשוטות. הלקוחות הרבה יותר חשדניים וזהירים אחרי שראו חברות סטארט אפ שמהן רכשו בעבר נעלמות ומשאירות אותם ללא פתרון. עם זאת, כמו המשקיעים, כשהפתרון טוב, גם הלקוחות מוכנים לשלם. חשוב ליצור שותפויות עם חברות גדולות יותר על מנת להגיע ללקוחות, כי קל יותר לרכוש מיבמ מאשר מחברת סטארט אפ קטנה".



לבסוף, את היזמים הישראלים והקרנות הישראליות - שהעריכו ש-2002 תהיה שנת מיזוגים ורכישות גדולה - מחזירה אבן אל קרקע המציאות. "שוק עסקות המיזוג והרכישה (M&A) מת לגמרי", היא מדגישה. "החברות הגדולות אמנם קיצצו במחקר ובפיתוח שלהן, אבל הן לא מוכנות כיום להעלות את ההוצאות שלהן, וגם רכישה ומיזוג חברה לתוך פעילות קיימת, החוסכת את שלב הפיתוח העצמי, נחשבת לעלייה בהוצאות. מבחינת החברות הגדולות, אם השוק יתאושש הן יסכימו לשלם מחירים גבוהים יותר מאשר להוציא היום את הכסף".



בישראל לפחות יש דמי אבטלה



גלי הפיטורים שפקדו את תעשיית ההיי-טק בישראל ובחו"ל לא דילגו על הישראלים בעמק הסיליקון, המצויים במשבר הולך ומחמיר. "לא לכל הישראלים שעובדים בתעשייה יש גרין קארד, אלא ויזות עבודה זמניות אחרות", אומרת אבן. "בין המפוטרים בעמק היו לא מע