העליון: תה"ל חייבת במע"מ על הכנסה מוויתור המדינה על חוב

חברת תכנון המים לישראל (תה"ל) חייבת לשלם מע"מ על הכנסה רעיונית בסך 8 מיליון שקל, כתוצאה מוויתור של המדינה על חוב שמקורו בהלוואה שהעניקה לה - כך קבע בית המשפט העליון; בכך קיבל בית המשפט העליון את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה את טענת החברה כי יש לראות בוויתור חלק מהסדר חבויות הדדי, שאין לתבוע בגינו מס.



לפי פסק הדין, בשנת 89', כשהיתה עדיין חברה ממשלתית, הגיעה תה"ל להסכם הבראה עם המדינה, ולפיו התחייבה המדינה להעביר לה סכומי כסף. לפי ההסכם, מחצית מהסכום היתה אמורה לשמש להגדלת הון המניות של החברה, ומחציתו השנייה ניתנה כהלוואה ל-10 שנים.



ב-93' נחתם בין הצדדים הסכם חדש שהחליף את הסכם ההבראה. בהסכם זה נקבע כי תה"ל תוותר על קבלת יתרת ההלוואה והמענק שטרם ניתנו לה (1.1 מיליון שקל), ומנגד הממשלה תוותר לתה"ל על המשך פירעון יתר הסכומים שקיבלה (11.5 מיליון שקל). עבור 3.5 מיליון שקל מסכום זה תה"ל תקצה 3.5 מיליון מניות רגילות בערך נקוב של שקל למניה כשהממשלה תוותר על יתרת הסכום, בסך כ-8 מיליון שקל.



על בסיס מחילת החוב הוצאה לתה"ל שומת עסקות על ידי מנהל המכס והמע"מ. תה"ל עירערה על שומה זו בטענה שוויתור המדינה הוא חלק מהסדר חבויות הדדי בין השתיים, ואין צורך לשלם עליו מע"מ. הערעור נדחה, והחברה פנתה למחוזי, שדחה אף הוא את טענותיה.



בערעור לבית המשפט העליון, שהוגש באמצעות עוה"ד יעקב פוטשבוצקי ופנינה נויברט, טענה החברה כי המדינה ויתרה על החוב עבור מניות ופרמיות על מניות, ולכן אין חובה לשלם מע"מ. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, והשופטים טובה שטרסברג כהן ואליעזר ריבלין, דחו את הערעור.



שטרסברג כהן קבעה בפסק הדין כי אילו הסכום שבמחלוקת היה תקבולים עבור מניות או פרמיות על מניות - הוא לא היה נכלל בבסיס המס לצורך חיוב במע"מ. עם זאת קבעה השופטת כי בהסכם החדש היתה הבחנה ברורה בין חלק החוב שעליו ויתרה המדינה בתמורה למניות, לבין סכום שכנגדו לא קיבלה המדינה כל תמורה (ע"א 141/00).