צמיחה? לא ממש

הצמיחה ברבעון השני של השנה משקפת עליות גבוהות במונחי שנתיים בהוצאה לצריכה ציבורית-8.3%, ובהוצאה לצריכה פרטית-6.7%, עלייה נמוכה ביצוא הסחורות והשירותים- 1.2%, וירידה בולטת של 6.3% בהשקעות בנכסים קבועים. הזינוק החד שנרשם בצריכה הפרטית הינה פועל יוצא מהעלאת המע"מ לשיעור של 18%, שהביאה את הישראלים להקדים רכישות. חשוב להתרכז בצמיחת הליבה כפי שהיא באה לידי ביטוי בנתוני הרבעון הנוכחי ולא להתבשם מנתוני הצמיחה הכוללים את הכנסות הגז. קצב הצמיחה של הצריכה הפרטית הביא לתוצאה המפתיעה, אך עם זאת, הגזירות הכלכליות עלולות לפגוע בדיוק בחוליה זו. השפעות גזירות אלו על הצריכה הפרטית יבואו לידי ביטוי בסוף 2013 ובשנת 2014. לפיד משדר אופטימיות מיותרת בלי שהוא מבין את משמעות הנתונים המטעים, או שהוא סתם מיתמם.

צריכה פרטית: חגיגת קניות במשק רגע לפני הגזירות הכלכליות: גידול של כ-14% ברכישת מוצרים בני קיימא לנפש, וזינוק חד של 64% ברכישת כלי רכב. מיהם העשירונים שניצלו את ההזדמנות? ברור שרק שלושת ארבעת העשירונים העליונים השתתפו בחגיגה, שהייתה חד פעמית ואיננה צפויה להעיד על ההמשך. גם נתוני מדד אמון הצרכנים שהתפרסם החודש אינם מעידים על מצב רוח אופטימי של הציבור ורצון להגדיל רכישות. לשאר העשירונים אין אמצעים להגדלת הצריכה שלהם, להיפך. השכר הנמוך, בחלקו פחות משכר המינימום, הקטנת קצבאות הילדים שהחלה השבוע, העלאת המיסוי הישיר והעקיף ויוקר המחיה, מקטינים את היכולת שלהם לשפר את רמת חייהם. הצריכה הציבורית צפויה לקטון אף היא בגין קיצוצי התקציב. הביצועים של שני מרכיבי צמיחה יסודיים שחיזוקם יוצר תשתיות לצמיחה אמיתי ומתמשכת כמו היצוא שעלה רק ב-1.2% או ירידה גדולה בהשקעות בנכסים קבועים של 6.2%, אינם מעידים על קיום של פוטנציאל צמיחה מהותי, כאשר הדשדוש המתמשך של הבורסה מקטין מאוד את היכולת לגיוסי הון ולהשקעות מקומיות.

כפי שכבר צוין, הצמיחה לא מחלחלת ליותר מאשר שלושת ארבעת העשירונים העליונים והיא לא צפויה להתרחב לעשירונים נוספים בעתיד הקרוב כי הם לא יוצרים אותה. כ-55% מהשכירים אינם משלמים מס וחלקם מקבל אף מקבל החזרי מס (מס הכנסה שלילי). עשרות אלפים אחרים מקבלים שכר הנמוך משכר המינימום. זה פשע שהשלכותיו נרחבות, כאשר רפיסותן של הרשויות באכיפתו ובמניעתו מביישת. אלפים רבים נוספים שאינם משולבים בשוק העבודה וחיים על חשבון הציבור, יוצרים בפועל צמיחה שלילית. הצמיחה גם לא ממונפת כתוצאה מהפריון הנמוך והביצועים של חלק גדול במגזר הממשלתי. לו מגזר זה היה מתייעל היו נחסכים מיליארדים רבים של שקלים והגרעון הממשלתי היה מצטמק. יתרה מכך, בפוטנציאל ההתייעלות קיימים עשרות מיליארדים נוספים שהיו יכולים להגדיל את הצריכה הציבורית וההשקעות בנכסים קבועים. הבעיה, ההתמודדות של הממשלה עם מגזר זה היא איטית, מסורבלת, מהוססת ולא מקצועית, והיא מתאפיינת יותר בכותרות תקשורתיות וללא אפקטיביות מינימלית. לציבור אין זמן לברבורים והוא מצפה לפעילות נמרצת, לחיסכון ולהתייעלות בשירות הציבורי, שצריכים לבוא לידי ביטוי בהתאמה למציאות של שורה של ארגונים ותהליכים, כמו רשות השידור, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, איחוד רשויות מקומיות, ביטול תאגידי המים, נמלים, שיפור הפריון הממשלתי, טיפול בפנסיה התקציבית שגודלה ושיעור גידולה המתמשך הפיל על הציבור עומס בלתי אפשרי, קיצוץ בתקציבים מיותרים (לא בשירותים לציבור), המהווים עול עצום על הציבור, שילך ויגדל באם לא יבוצעו צעדים מהירים ומשמעותיים להקטנתו.

להעלות מיסים זה קל. לצהול באורח טיפשי על הגדלת הצריכה כתוצאה מריצה של ישראלים לחנויות, זה בסדר אבל מכך לא תבוא הישועה. לפיד תתעורר לפני שתהפוך סופית לבדיחה רעה.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה.