וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תחלואי הפנסיה – ביזיון כלכלי

עובד המשתכר שכר חציוני בישראל יזכה במקרה הטוב לקצבת פנסיה לא מספקת. ד"ר ישראל בוקסר מפנה זרקור למצב העגום של הפנסיות

כל כמה שנים עולה נושא הפנסיה לדיון ציבורי ומייצר הדים. העלייה בתוחלת החיים והגירעונות האקטוארים שהיא מייצרת, בשילוב ההתחייבויות העצומות של המדינה למקבלי הפנסיה התקציבית מחד, כאשר מאידך לחלק גדול משאר השכירים אין בכלל פנסיה, מעוררים כעס והתמרמרות.

ניקח לדוגמה את מר ישראלי. הוא בן 35 ועד היום לא היה לו מקום עבודה מסודר ולא שילמו עבורו פנסיה. שיחק לו מזלו והוא קיבל סוף סוף עבודה קבועה. שכרו של מר ישראל הוא כ-6,000 שקל בחודש, הזהה לשכר החציוני במשק, הגבוה משכר המינימום שעומד החודש על 4,300 שקל ונמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק העומד על 8,952 שקל לחודש. (השכר החציוני משקף לאשורו את המצב העגום ומתבטא בכך שמחצית מהשכירים מקבלים פחות מכך) נצא מתוך נקודת הנחה שהמעסיק החדש של מר ישראלי יפריש עבורו את כל הכספים לפנסיה לפי החוק: קרי 17.5% מהשכר (6% על חשבון המעביד, 5.5% על חשבון העובד, ו-6% הפרשות המעסיק לפיצויים). המשמעות, המעביד יעביר כל חודש לקרן הפנסיה סכום של 1,050 שקל (6,000 = 17.5%). נצא מתוך נקודת הנחה שמר ישראלי יעבוד ברציפות במשך 35 שנה ויצבור קרן וריבית שיאפשרו לו לחיות בפנסיה בכבוד. אפשר להניח שגיל הפנסיה יעלה במשך השנים והוא עשוי להגיע לגיל 70. צריך לדעת שהאוצר מתכוון עכשיו להוריד את שיעור הריבית השנתי המובטח לחוסכים לפנסיה מ-4% לכ-2%. מהו הסכום יצטבר לזכותו של מר ישראל לאחר 35 שנות עבודה: (1,050 כפול 12 חודשים כפול שלושים וחמש שנים) =441,000 שקל. באם נוסיף את ההצמדה הנובעת מאותם 2% ריבית מובטחים (לכאורה). יעמדו לזכותו של מר ישראלי 640,039 שקל, סכום סביר למדי.

התחשיבים הקיימים מביאים למצב שמר ישראלי יקבל פנסיה חודשית של 3,200 שקל בלבד בניכוי דמי ניהול העומדים על כ-1.75%, וילך לשירותי הרווחה כדי שינסו לאפשר לו לחיות בכבוד. חיי כבוד כלכליים כבר לא יהיו לו.

לשליש מהציבור אין פנסיה

המצב בפועל יותר גרוע כי לשליש מהישראלים אין פנסיה בכלל. מה יהיה איתם לעת זקנה? מה זה יעשה להם ולחברה בישראל? יתרה מכך, מאות אלפי ישראלים העובדים אצל קבלני כוח אדם ומעסיקים חמסניים אחרים, מקבלים שכר הנמוך משכר המינימום. חלקו מדווח וחלקו לא. השכר הלא מדווח לא חייב כמובן בהפרשות סוציאליות, מה שמגביר את העליבות של אותם שכירים. מהן החלופות שעומדות בפני מר ישראלי: כשהתמונה תתחוור לו הוא ידרוש כמובן מהמעסיק שלו תוספת שכר, שאולי תינתן לו ואולי לא. מר ישראלי ינסה אולי לעבוד בעבודה נוספת כדי לגמור את החודש בשלום ולהפריש קצת יותר לקופת הפנסיה.

מעסיק ממשלתי נדיב

תמונת המצב עגומה ואפילו מכוערת. תשואת האג"חים עשויה להמשיך ולרדת. יש לא מעט קופות פנסיה שביצועיהן תלויים במספר החברים ונוספים העשויים לערער על יציבותם. מהצד השני עומדים עובדים שהמדינה שילמה להם את כל הכספים בפנסיה תקציבית בשיטה של הכול-כלול: וותק, קידום ותוספות כאלו ואחרות. להם אין מה לדאוג לכאורה, אבל הסכום העצום של מחויבות מדינה לפנסיה התקציבית העומד על כ-600 מיליארד שקל, ישפיע כך או אחרת על כל האזרחים, בייחוד על אלו החלשים שאין להם מעסיק ממשלתי נדיב ועשיר.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה

  • עוד באותו נושא:
  • פנסיה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully