"חוק התלושים", בשבתו כתיקון לחוק הגנת הצרכן, שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, נועד להקל על האזרח הקטן ועל העובד השכיר במשק הישראלי, בבואו לנצל את תווי הקנייה שקיבל ממקום עבודתו. על פי הצעתו של יוזם החוק, ח"כ יוני שטבון, שווי התווים יהיה אחיד בכל רשתות השיווק ותוקף התווים יוארך לחמש שנים. בעוד שלסעיף הארכת תוקפם של התלושים יש קונצנזוס רחב - גם בקרב רשתות השיווק - הדיון סביב שווים של התלושים, מנגד, מתלהט וניכר כי צפויה מלחמה לא קלה כלל לח"כ שטבון, אם ברצונו להתעקש ולהעביר את התיקון לחוק.
לא התלושים אחראים למחירים הגבוהים
במצב הנהוג כיום רשאית כל רשת לקבוע שווי לתלוש המשתנה מספק לספק, כשאצל ספקים מסוימים התו יכובד במלואו ואילו אצל אחרים יכובד בחלקו. לדידו של שטבון, התו אמור להיות הטבה לעובד אך ישנה שורה ארוכה של הגבלות שהופכת את התו ללא שמיש, אם זה במניעת שימוש בתו במבצעים והנחות ואם זה משום שערך התו משתנה "לפי גחמות הרשת".
אלא ששיטבון, כטוב ליבו בפופוליזם, אינו מתייחס להשלכות השליליות שיגרום החוק לאזרח הקטן עצמו, באם סעיף זה בתיקון לחוק אכן יעבור. הסיבה היא, שברגע שיעבור וייכנס לתוקף "חוק התלושים", התווים יהפכו, על נקלה, ללא כדאיים עבור הרשתות והספקים.
נדמה שח"כ שיטבון שכח לרגע קט, שמטרת העסקים היא לספק מוצרים לצרכן ולקבל רווחים מסוימים מכך. זה אך טבעי בשוק חופשי ובמדינה ליברלית מתקדמת. וכי איזו רשת תסכים לספק מוצר ללא רווח? האם שיטבון חושב שהעלאת שווי התווים בעזרת חקיקה גסה, אכן תשפר את המחיר לצרכן? ברור כי אותן חברות יעלו חיש-מהר את עלות התווים שהן מוכרות לבעלי העסקים שאיתן הן עובדות, דבר שיצריך התייעלות וצמצום בקרב מי שאמור לרכוש את התווים מלכתחילה ויביא להקטנה הכרחית של מתנות החג לעובדים השכירים.
בנוסף, תיקון החוק יעודד את רשתות השיווק לאפשר את מימוש התווים בחברות היקרות יותר. במקום לאפשר לצרכנים להגיע לרשתות הדיסקאונט דהיום, יגבילו בעתיד רשתות השיווק את המימוש אך ורק לרשתות היקרות יותר. כך שהצרכן ירוויח מעט מאוד, אם בכלל.
אפשרות נוספת שיכולה להתרחש, באם "חוק התלושים" יעבור בכנסת, היא ביטול מוחלט של חלוקת התווים, שכן, לבעלי הרשתות לא ישתלם להיכנס לביצה הטובענית והתובענית הזו.
כך, יוצא שבמקום לדאוג לצרכן ולרווחתו באמת ובתמים ובדרכים רציניות, שוב אחד מחברי הכנסת נגרר לשיח פופוליסטי ומתלהם, וזאת רק בכדי לרצות את ההמונים, שמצידם מגיבים בתשואות. התוצאה, כאמור, יכולה רק להרע עבור העובדים השכירים, שמהווים את עמוד השדרה של מעמד הביניים.
אל לו, לשיטבון ולכל חבר כנסת אחר, לדרוש מעסק מסוים להעניק הנחות והטבות בניגוד לרצונו. מדובר בהתערבות גסה ומסוכנת בשוק הקמעונאות ובפגיעה בשוק החופשי ובאופי הליברלי (המועט גם כך) של כלכלת ישראל. שווי ותנאי מימוש התלושים הם עניין של רשתות השיווק והמעסיקים שאיתם הן עובדות, בלבד, וזאת על ידי כיבוד משא ומתן והסכמים הדדיים בינם.
אם מבקשים במסדרונות הכנסת לעזור לאזרח הקטן ולהקל על ציבור השכירים ומעמד הביניים, אזי שיש לטפל בשורש ובמהות הבעיה בצורה רצינית, ולא להיטפל לזוטות ולהמליץ על טיפול קוסמטי שלא יועיל בדבר. המחירים ברשתות השיווק גבוהים לא בשל תלוש זה או אחר, אלא בשל ריכוזיות וחוסר תחרות. אשר על כן, על המדינה לאפשר לשוק הישראלי להשתחרר מכמה שיותר חסמים ורגולציה מיותרים ולתת לעסקים לנשום ולפרוח, תוך עידוד תחרות שתביא להורדת מחירים אמיתית.
הכותב הוא בוגר אוניברסיטת אריאל במדע המדינה ותקשורת, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו" וחבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה".