המשבר הקפיטליסטי שהחל בקיץ של 2007 טרם הגיע לקיצו ואנו נכנסים לשנת המשבר השביעית ברציפות. אף הסימנים בארה"ב (ש"רשמית" יצאה מן המשבר) לא מעודדים: בונים פחות בתים, יותר עובדים מועסקים במשרות חלקיות תמורת שכר זעום, ערים גדולות ובינוניות פושטות רגל וקיימת התחושה שרק המשך הזרמת הכספים המסיבית של הממשל מסוגל להחזיק את המשק עם הראש מעט מעל המים. גם שליטי אירופה שוברים את הראש בניסיון למצוא את הדרך כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי. אבל הדרך לפריצת דרך רצופה מכשולים והמדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית של מנהיגי אירופה רק מוסיפה שמן למדורת המשבר ומובטלים לאבטלה. תהליך הגדלת השוק האירופאי על ידי צירוף מדינות נוספות לאיחוד אף הוא מוצה. רק טורקיה עומדת בפתח. השוק הטורקי הגדול אמנם מפתה, אבל יש באירופה החוששים מהתעשייה הטורקית המסוגלת להציף את שווקיה בסחורה זולה ואת עריה במיליוני מהגרים.
איך יגיבו סין וברזיל?
לפני כמספר חודשים, ובעקבות הימשכות המשבר, נציגי האיחוד האירופי וארה"ב הודיעו כי יפתחו במגעים רשמיים שנועדו להביא לחתימת הסכם סחר חופשי טרנס-אטלנטי, שעתיד להיות הסכם הסחר הגדול שנחתם אי פעם. ההודעה הגיעה לאחר הכרזתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בנאום "מצב האומה" שנשא בחודש פברואר האחרון כי בכוונתו לפעול לחתימת הסכם סחר עם האיחוד האירופי. עד עכשיו, כל אחד מהגושים (הדולר והיורו) ניסה להקים אזור סחר חופשי משלו. זה לא תמיד הצליח. ארה"ב, למשל, לא הצליחה להקים את אזור הסחר החופשי עם אמריקה הלטינית אלא רק עם מדינות ספורות באמריקה הדרומית.
נכון לעכשיו, בין 27 מדינות האיחוד האירופי לבין עצמן קיימת רמה גבוהה יותר של שיתוף פעולה כלכלי - שוק אחיד, ובמסגרתו מותרות מלבד תנועות של סחורות, גם תנועה חופשית של אנשים, שירותים והון. ארה"ב חתומה על הסכם סחר חופשי עם קנדה ומקסיקו, הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) . אבל במקרה הצפון-אמריקאי, כמה מפתיע, אין תנועה חופשית של בני אדם. במילים אחרות: אזרח מקסיקני לא יכול להיכנס לארה"ב ללא אישור מראש. קל וחומר מהגר עבודה מקסיקני.
המצדדים באזור סחר חופשי בין אירופה לארה"ב, החולשות יחד על אוכלוסייה של 800 מיליון איש, מאמינים כי הוא יקל ויעודד זרימה של מיליארדי דולרים טרנס?אטלנטיים. כבר היום ארה"ב ואירופה יחד תופסות נתח של שליש מהסחר העולמי. המשבר הכלכלי המתמשך באירופה, לצד הצמיחה המזערית שרושמת כלכלת ארה"ב, מעודד ככל הנראה את שני הגושים להאיץ את התהליכים שיסייעו להם להוריד מגבלות סחר ולהגדיל את התפוקה של שניהם למען שניהם. ומי אמור להיפגע מההסכם? מדינות הפריפריה. חלקן של סין, הודו, רוסיה, ברזיל ויתר מדינות הפריפריה הגלובלית, בסחר העולמי רק גדל (על חשבון האימפריות הוותיקות באירופה וצפון אמריקה). כמו כן, מדינות אלה טרם נקלעו למשבר הכלכלי.
חזקים על חלשים? לכאורה החזקים מתכוונים להתחזק על חשבון החלשים. אבל החלשים כבר לא כל כך חלשים, והחזקים, בעקבות המשבר, נחלשו. למראית עין, רק תועלת הדדית תצמח מגוש כלכלי ומסחרי ארה"ב-אירופה. בפועל, כל צד חושש מהשני. לאחר התמוטטות ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה שעברה, ארה"ב הפכה למעצמה הגדולה בתבל. זו מעצמת-על כלכלית וצבאית. האם היא מסוגלת להנהיג את הגוש המאוחד ולגמד את מדינות אירופה המרכזיות (כגון גרמניה או צרפת)? קושיה נוספת: האם אירופה מסוגלת לצאת מן המשבר על ידי צירופו של השוק האמריקאי לטובת תאגידיה ובעליהם? יש לציין שבסמוך לפתיחת המו"מ התפוצצה "פרשת סנודן" ועמה הגילויים לפיהם ארה"ב מרגלת באירופה, גם ריגול תעשייתי, פוליטי ומסחרי. האמריקאים ריגלו, בין היתר, במוסדות פוליטיים וכלכליים של האיחוד האירופאי. "ככה נוהגים בין ידידים?" שאלו האירופאים בתמיהה. אבל החשש הגדול מכולם הוא מה תהיה תגובת ה"דרום"? האם מדינות הפריפריה יקימו ברית שכנגד היכולה להקיף מיליארדי בני אדם והעשויה לסגור שווקים או לכל הפחות להתגונן בפני היבוא מארה"ב ואירופה על ידי העמקת קשרי הסחר בינן לבין עצמן.
ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית