תחקירים עיתונאיים גילו לאחרונה תופעה לא מוכרת: קמעונאים ונותני שירותים מאריכים את אורך חיי המדף של מוצרי מזון על מדפיהם באמצעות החלפת הפתקאות עם תאריכי פגי התוקף המקוריים, בפתקאות מזויפות שאותם הם מזמינים בבתי דפוס. צריך להבין שממדי התופעה רחבים ומעורבים בה גופים לא מעטים בשרשרת המזון. ברור שהרציונל של התופעה נובע מהרצון להרוויח, מדובר בפשע כלכלי. ידוע שהתפתח שוק משני של קמעונאים, מסעדות, בתי קפה ואחרים, הקונים את המוצרים "פגי התוקף" מקמעונאים או סוחרים במחירים נמוכים ובכך הם מגדילים את רווחיהם על חשבון בריאותו של ציבור לקוחותיהם. יש יסוד סביר להניח שהתופעה איננה נמנית על מנת חלקם של היצרנים וגם לא של רשתות המזון הקמעונאיות הגדולות. הקשרים שבין היצרנים לקמעונאים מבוססים גם על החזרות מוצרים שפג תוקפם, בהתאם התופעה ברורה והמסחר במוצרים הפסולים הוא כה רחב, שזה נהפך כבר לשוק.
בדיקת הנושא מחייבת התייחסות לכמה נושאים. החשוב שבהם: המשמעות של תאריכי פג תוקף. התאריך שבו פג התוקף של המוצר נקבע על ידי היצרנים לפי סוג המוצר ואורך חיי המדף שלו. יש פגי תוקף קצרים, כמו מוצרי חלב ויש ארוכים יותר. הקריטריונים נקבעים גם לפי תקנים בינלאומיים ומטרתם אחת-לשמור על בריאות הציבור, כאשר ידוע זה מכבר שמזון לא טרי מזיק בצורה מהותית לבריאות, כאשר חלק גדול מהמחלות, גם אלו הקשות ביותר, נובע מאכילת מזון כזה.
תקנים בינלאומיים ופשיעה כלכלית
מה שמדאיג בתופעה הוא כמות השחקנים בתהליך- קמעונאים בינוניים וקטנים, בתי קפה, מסעדות, בתי דפוס ואולי נוספים המצויים בתוך קשר עברייני של שתיקה, שהפך לנורמה? למטרת רווח. ברור שכל השחקנים הנדונים הם עבריינים אלא שיש לנו כאן בעיה קשה של איתורם, האשמתם ושפיטתם. כל מערכות הפיקוח והאכיפה כשלו כאן והדבר מעיד על רפיסותם וחדלונם. מתבקשת זווית ראיה נוספת של הנושא: כאשר פוגעים פיזית בגופו של אדם, המשטרה מתערבת מיד. כאן הפגיעה היא פיזית, אך אין בה ממדים של אלימות והיא נכנסת לשדה האפור של פשעים כלכליים, שהעונשים עליהם במדינתנו הנאורה הם קלים בהרבה מאלו של פשעי גוף.
מדוע? מצופה מהציבור שפוגעים כה קשה בבריאותו ועוד בפרהסיה, לא לרכוש במחירים נמוכים מידי, זה צריך לעורר חשד מבוסס ופקפוק בדבר איכות המוצרים. שנית, עליו להיות האוזן והעין הקשובות ולשמש זרוע של החוק בעניין חמור זה. כאשר על הרשויות לעודד תלונות אם באמצעות ערוצי תקשורת ייעודיים וגם אנונימיים ואם באמצעות מתן תגמול למתלוננים. שלישית, יש להגביר את הפיקוח ולחשוב על שיטות מודרניות יותר לסמן מוצרים בפתקאות פג תוקף, שלא ניתן להסירן, להחליפן או לשנותן. ברור שיצרני המזון הגדולים יתנו יד למיגור התופעה, העשויה לפגוע באמינותם. עסקים שיתפסו צריכים להיענש ע"י ציבור הצרכנים בהחרמה מוחלטת לתמיד, כאשר גם הרשויות צריכות לחוקק תקנה שאין לתת יותר לאותם עוסקים עבריינים רישיון עסק. העונשים על עבריינים אלו צריכים להיות חמורים ואולי הגיע הזמן ללמוד מהאמריקנים כיצד מטפלים בעבריינות כה חמורה.
בשר פיגולים ויום הכיפורים
בהקשר זהה אנחנו שומעים מפעם לפעם על החרמות של בשר לא ראוי למאכל, על הובלת בשר לא מקורר ונוספים. העבריינים שנתפסו מקבלים עונשים מגוחכים אם בכלל. אי אפשר לעבור לסדר היום על התופעה ועל משרדי הממשלה הנוגעים בנושא להגן על בריאות הציבור. גם יום הכיפורים אינו מכפר על הרעלת הציבור במזון מקולקל ובבשר פיגולים.
ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה