בניגוד לפסטיבל התקשורתי שאיפיין את פרישתו של יו"ר רשות ניירות ערך הקודם, אריה מינטקביץ, נראה שהידיעה מאתמול כי כהונתה של יו"ר רשות ניירות ערך הנוכחית, עו"ד מירי כץ, לא תוארך, מתקבלת בשקט יחסי.
כץ נכנסה לאחד התפקידים הרגישים ביותר בשוק ההון המקומי בספטמבר 97'. היא החליפה בתפקיד את מינטקביץ, שכהונתו נמשכה 10 שנים. למינטקביץ ניתן קרדיט כמי שהביא לשינוי כיוון בחקיקה שבתחום ניירות הערך, בדרכי פעולתה של הרשות, וגם בפרופיל התקשורתי שלה ובתדמיתה, שנחשבה עד אז "רכה" יחסית.
כץ התחילה את דרכה כמתמחה במשרד האוצר, ומונתה לסגניתו של מינטקביץ כשהוא מונה ליועץ המשפטי למשרד האוצר. לפני מינויה ליו"ר הרשות שימשה כץ במליאת הרשות במשך כארבע שנים.
בראש רשימת ההישגים של כץ ניתן לכלול כמה הצלחות בתחום האכיפה, שצברו תאוצה בשנה האחרונה. ההרשעה הפלילית המתוקשרת והבולטת היתה זו של מנכ"ל דיסקונט השקעות לשעבר, דב תדמור, ושלושה בכירים נוספים בחברה, בפרשת הדו"חות הכפולים שהוגשו לרשות ולבורסה. עם זאת ראוי להזכיר כי חקירה זו התחילה עוד לפני שכץ נכנסה לתפקידה.
2001 היתה שנה של הישגים לרשות ניירות ערך ולפרקליטות מיסוי וכלכלה בתחום האכיפה: תשעה הליכים פליליים בפרשות של עבירות בתחום שוק ההון הסתיימו בהרשעות, ועל הנאשמים הוטלו עונשים כבדים שכללו גם עונשי מאסר. ההרשעות ורמת הענישה יכולים להיזקף לזכותה של מחלקת החקירות ברשות, ושל פרקליטות מיסוי וכלכלה.
אחת ההרשעות המעניינות בשנה האחרונה היתה זו של טל פודים, באשמה של הרצת מניות באמצעות הודעה כוזבת באתר אינטרנט פיננסי. באחרונה אושררה הרשעה זו על ידי בית המשפט העליון. כתב אישום נוסף בעבירה דומה הוגש נגד סוחר בשם יובל כהני.
בבתי המשפט עדיין תלויים ועומדים כמה כתבי אישום מעניינים נוספים, כמו זה שהוגש בשנה שעברה נגד פעילים באילנות ביטוח בחשד לביצוע עבירות תרמית במניות ובאופציות מעו"ף. גם מנכ"ל דלק, אבינועם פינקלמן, עומד לדין באשמה של הכללת פרטים מטעים בדיווח שהגישה דלק לבורסה - בפרשה שבה לא הוגש בסופו של דבר כתב אישום נגד יצחק תשובה.
חקירות אחרות שמתנהלות כיום הן של פרשת פלד-גבעוני ופרשת הרצת מניות המעו"ף על ידי חברת הברוקרים אקסלנס-אופמת. התיק נגד מנהלי אופמת, גולן כהן ורונן רשף, יועבר בקרוב לפרקליטות מיסוי וכלכלה, ועדיין לא ברור מה תהיה ההמלצה של הרשות.
ואולם בצד ההישגים שהציגה הרשות בתקופתה של כץ, יש הגורסים כי שיניה של מחלקת החקירות של הרשות קהו מעט בשנים האחרונות. מבחינה זו, נראה שהרשות התקשתה לשחזר את הרעש התקשורתי שעוררה מחלקת החקירות שלה בעבר, תחת הנהגתו של ראובן קובנט.
בתחום החקיקתי ניתן לציין את פרויקט הדיווחים האלקטרוניים שנמצא בשלבי סיום, ההקלות במבנה התשקיפים, חוק הרישום הכפול ושינויים נוספים. לדעתם של רבים בשוק, עם זאת, רשות ניירות ערך "נגררה" לרישום הכפול על ידי שר האוצר באותה העת, אברהם שוחט.
הדברים שייזכרו יותר מכל בסיכום תקופתה של מירי כץ כיו"ר רשות ניירות ערך הם ההדלפות, הסכסוכים התקשורתיים והמאבקים הפנימיים ברשות. לפחות במבט מבחוץ נדמה היה כי מאבקים אלה לא חדלו לרגע.
מעט לאחר כניסתה של כץ לתפקיד היא נקלעה לתסבוכת מוזרה ולמעורבות עקיפה באחת החקירות הפליליות החשובות ביותר שנוהלו עד אז על ידי הרשות. לבקשתו של מכר ותיק, הרי ספיר, כץ "השאילה" מתמחה שלה כדי שיסייע להעביר עסקת בעלי עניין בחברת ערד השקעות. עסקה זו נהפכה מאוחר יותר למטרת חקירה של הרשות ולהגשת כתבי אישום נגד בעל השליטה בערד, שלמה אייזנברג. לאחר החקירה התעוררו שאלות על מידת הגילוי של מירי כץ עצמה בנוגע לחלקו של הרי ספיר בחקירה.
בשלהי 2000 טענה התנועה לאיכות השלטון נגד כץ כי לכאורה, היא ניצלה לרעה את סמכותה כדי לפתוח בחקירה נגד האגודה השיתופית מונדרגון, ממניעים אישיים. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי אין ראיות לחקירה נגד כץ, ושופטי בג"ץ, שבפניהם עתרה התנועה לאיכות השלטון, דחו את כל טענותיה של התנועה. נגד עיתון "הארץ" תלויה תביעת דיבה של רשות ניירות ערך בעניין פרסומים על חקירת מונדרגון.
פרשייה מביכה נוספת הקשורה בכץ אירעה בתחילת 2002, כאשר בינה לבין יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ יעקב ליצמן, התגלע ויכוח פומבי לגבי העלאה בשכרה. כץ גרסה כי לא דרשה כל תוספת בשכרה ל-2002, וליצמן אמר בתגובה כי העובדות לא עולות בקנה אחד עם דבריה של כץ.
פרט לאלה קשה היה שלא לשים לב לסכסוכים החריפים בין רשות ניירות ערך לבין הנהלת הבורסה של תל אביב. ויכוחים לא היו חסרים גם בתקופת מינטקביץ, אך נדמה כי בעידן כץ הם היו חריפים הרבה יותר.
אחד העניינים שעמדו במרכז המחלוקת בין הרשות לבורסה הוא אגרות המסחר שביקשה הרשות לגבות כדי לממן את תקציבה. הוויכוחים בין הצדדים הגיעו כמה פעמים לכדי חילופי צעקות בעת הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת, וההאשמות הדו-כיווניות כיכבו על גבי דפי העיתונות.
תקופתה של כץ התאפיינה גם בסכסוכים פנימיים, שהעיבו על יחסי העבודה ברשות וגרמו לעובדים בכירים לפרוש ממנה. אחד החשובים שבהם היה שמעון וייס, ששימש מנהל המחלקה המשפטית. שמועות והדלפות הצביעו על קיומה של מלחמת מחנות ברשות בין תומכיה של כץ לבין אנשי מינטקביץ, שכוחם קטן עם השנים בעקבות תחלופת כוח האדם ברשות. ואולם גם ב-2000 המשיכו האשמות וההדלפות לעיתונות מן הרשות.
הישגים בתחום האכיפה ולא מעט סכסוכים
בועז לוי, הארץ
13.8.2002 / 9:03