וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ניגוד העניינים, השחיתות והעבריינות בענף הבנייה הגיעו לשיאים חדשים

זיו מאור

13.8.2002 / 15:31

המוסר הירוד בענף הבנייה והתשתית הוא בין הגורמים הבולטים לסחבת באישור פרויקטים. קשה לקבל אישור בנייה בזמן סביר ללא עזרת מאכער ורבים מעדיפים לבנות באופן בלתי חוקי מבלי להמתין לאישורים



ארבעה חברים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים נאלצו להתפטר מתפקידם במחצית 99', מחשש לניגוד עניינים. ההתפטרות באה על רקע מעורבותם הישירה בקידום עסקי הנדל"ן שלהם או של לקוחותיהם. אחד מהם, עו"ד שלמה דרעי, אחיו של אריה דרעי, ייצג כמה יזמים שפעלו במחוז וקידם תוכנית לבנייה על 550 דונם במבוא ביתר.



במשרד הפנים ובעיריית ירושלים, לא התרגשו מכך שחברי הוועדה דנים בפרויקטים שיש להם נגיעה ישירה אליהם. לעומת זאת, הגופים הירוקים בוועדה התנגדו לתוכנית, בטענה שזכתה לטיפול עדיף ומהיר יותר מאחרות. לדבריהם, גם אם דרעי עצמו לא דאג שהתוכנית תקבל העדפה, יש בכך עניין של מראית עין. לאחר פנייה של החברה להגנת הטבע ליועץ המשפטי לממשלה, ובקשה של היועץ להבהרות ממשרד הפנים, הופסקה עבודתם של הארבעה.



הוועדה המחוזית ירושלים היא דוגמה למתרחש בוועדות התכנון, שברבות מהן ניתנת העדפה למקורבים - מאכערים ולעתים פוליטיקאים. ההעדפה יכולה להתבטא, במקרים הקלים, בקיצור תורים ועקיפה של אזרחים וקבלנים מהשורה הממתינים חודשים לקבלת היתר. במקרים החמורים יותר מדובר במתן היתרים בניגוד לתוכניות מתאר קיימות, במתן עבודות ללא מכרז או במסירת מידע על תוכניות עתידיות.



ניגוד העניינים, השחיתות ואף העבריינות של יזמים בענף הבנייה והתשתית הפועלים בוועדות התכנון לקידום ענייניהם, הגיעו בשנים האחרונות לשיאים חדשים. בשל כמה מקרים שהתגלו והגיעו לבתי המשפט ולתקשורת, ורבים שלא פורסמו, נהפכו נציגי הציבור בוועדות לחשדנים ולזהירים במתן היתרי בנייה. ועדות התכנון מנסות אפוא למנוע את הנזקים לסביבה, שעלולים להיגרם מרמת המוסר הנמוכה השוררת בענף. זו אחת הסיבות לעיכובים בפעולתן.




הבעיה היא, שהתמשכות הדיונים בוועדות מזינה את רמת המוסר הנמוכה. רבים מעדיפים לבנות בנייה לא חוקית, בין היתר כדי לא להמתין זמן רב לקבלת האישור מהוועדה. אחרים נדחפים לכך בלית ברירה. המוסר הירוד מוביל אפוא לסחבת, אך הסחבת מובילה למוסר ירוד. כך נסגר המעגל.



אחת הדרכים שבאמצעותה מתערבים היזמים שלא כדין בעבודת וועדות התכנון הוא המאכער, המתווך. השירותים שמספק המאכער מבוססים על יחסי ידידות חמים, שהוא בונה במשך שנים עם חברי הוועדה. במסדרונות מחוזות מינהל מקרקעי ישראל, בעיקר במחוז מרכז הפקוק, המאכערים הם חלק מהנוף. אזרח המתעקש שלא לשלם למתווך בעבור שירות שהוא זכאי לו תמורת אגרה, יראה בעיניים כלות כיצד המאכער מדלג בקלילות ממשרד למשרד ויוצא עם אישורים. לאזרח, שאינו נהנה מהיכרות אישית ולא שולח לפקידים מתנות לחג, אין יכולת להתחרות בו.



כתוצאה מפעילותם של המאכערים זוכות כמה מהתוכניות לקידום מהיר, לעומת תוכניות אחרות הנידונות להתעכב במשך תקופה ארוכה. לעתים ההתערבות היא לאו דווקא של מאכערים אלא של אישים בעלי השפעה, בהם פוליטיקאים ואנשי ממשל.



ניצול המעמד מגיע לא רק לדרג המאשר, אלא גם לדרגים המקצועיים המתכננים. בשנים האחרונות נחשפו כמה מקרים שבהם משרדי תכנון שהכינו תוכניות מתאר מחוזיות - תוכנית כוללת המגדירה בין היתר את האזורים בהם ניתן יהיה לבנות ואת היקף הבנייה - עסקו במקביל בהכנת תוכניות בנייה באותם שטחים למען לקוחות פרטיים.



מערכת תכנון מסורבלת ואיטית



החשדות בעניין זה עלו הן בתוכנית המתאר המחוזית חיפה הן בתוכנית המתאר של מחוז מרכז. אפילו האדריכלים נקיים מאשמה, קיים לפחות למראית עין חשש כי תוכניות הבנייה המפורטות שהם מקדמים, יזכו ליחס מועדף ויגדילו את חשבון הבנק של היזמים. וגם אם המתכננים נוהגים בתום לב - הנזק נעשה: ניגוד העניינים שנוצר מהווה סיבה להגשת התנגדויות לתוכנית, המאריכות את זמן האישור בחודשים רבים.



מערכת התכנון אכן מסורבלת ואיטית. מצד אחר, במקרים רבים נוהגים יזמים להתייחס אל המגבלות שמטילה תוכנית המתאר המחוזית, או אפילו הארצית, כאל המלצה. כך, למשל, בסיוע סביל של רשויות מקומיות שהעלימו עין, אפשר לראות בנייני מגורים לאורך החופים.



תוכנית המתאר הארצית לחופים קובעת כי אין לבנות במרחק של פחות ממאה מטרים מקו החוף, ובכל מקרה ניתן לבנות יחידות נופש בלבד ולא דירות מגורים. למרות זאת, במרינה בהרצליה, בצפון תל אביב, בדרום חיפה, בחדרה וכמעט לאורך כל מישור החוף, מתגוררות משפחות.



להגנת היזמים יש לומר כי החוק אינו בהיר בעניין זה. נכתב בו במפורש כי מותר לבנות על החוף יחידות נופש בלבד, אך לא מופיעה בו הגדרה של יחידת נופש. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יחידת נופש, כמו מלון, יש להשכיר לציבור.



50 אלף מבנים ללא היתר בנייה



פסיקת בית המשפט גרמה להפסדים עצומים ליזמים. ברור כי רק מעטים יהיו מוכנים לשלם 400 אלף דולר לדירת שני חדרים במרינה בהרצליה, ולהשכיר אותה במשך מרבית ימות השנה. כמה מהם הגישו תביעה אישית נגד ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, שפנתה לבית המשפט. זאת, לאחר שקודמה בתפקיד, אלי לנדאו, אישר את הבנייה.



עבירה חמורה יותר מבנייה שלא על פי הייעוד היא בנייה ללא היתר. על פי הערכות משרד המשפטים יש בישראל כ-50 אלף מבנים כאלה. התופעה נובעת בחלקה מחמדנות ומעזות מצח של יזמים.



ואולם, רבים, למשל בכפרים הערביים, נאלצים לבנות ללא היתר בתים או להוסיף קומות במבנים קיימים. אלפי בתים, בהערכה צנועה, נבנו במשך השנים בכפרים ובשכונות ערביות. באזור לוד רמלה, למשל, מנתה המשטרה מאות יחידות מגורים כאלה שנבנו שלא כדין. חששם של התושבים הוא כי אם ימתינו לאישור מוסדר, הדירה או הבית ישמשו את נכדיהם ולא את ילדיהם.



היזמים מנצלים את האכיפה הרופפת בתחום זה, המטפלת במקרים בודדים מתוך כלל העבירות. כך, בנייה של מרכזים מסחריים לפני שמתקבל היתר אינה נדירה. בכמה מקרים נבנים מרכזים מסחריים על שטחים חקלאים או על שטחים המוגדרים כשטח ירוק, למשל, פארק.



המושבים: אלופים בבנייה בלתי חוקית



דוגמה בולטת מהזמן האחרון היא אזור ירקונים בתחום עיריית פתח תקווה, מדרום לכביש 5. עשרות מבנים מסחריים נבנו במקום ללא היתר. השטח, הנמצא סמוך לכפר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully