על-פי נתוני משרד החקלאות והכפר, יותר מ-90% מתושבי ישראל מתגוררים בערים וביישובים עירוניים, מספר שבעתיד, ונוכח המגמות העכשוויות, כנראה יגדל עוד יותר. החסרונות הסביבתיים של הליכי האורבניזציה מוכרים במידה זו או אחרת (בחודש האחרון תוארו מעל דפים אלה הסכנות שבתסמונת הזיהום הביתי ובתסמונת זיהום האור). אחד המקומות שיכול לספק פתרונות לפחות לחלק מהבעיות הללו הוא הגג - "החזית החמישית", כפי שמכנים אותו בעגה המקצועית, ולא מעט מחקרים וניסיונות מתמקדים במשמעות הפיכתו ל"ראש דשא": לשים למעלה כרים ירוקים של אדמה טרייה ולתת לטבע לעשות את שלו.
היתרונות ברורים: גגות ירוקים (או בשמם המדויק יותר, כפי שנראה בהמשך, "גגות חיים") מורידים את הטמפרטורה בבניין באופן טבעי, ובמקרים שיש רבים מהם, גם את טמפרטורת האזור כולו; הם סופגים יותר מי גשמים, מה שמסייע בניקוזם; הם מעניקים יותר בידוד, הן מבחינת מזג אוויר והן מבחינת רעש; הם מפחיתים את הזיהום באמצעות פוטוסינתזה; ועם טיפול נכון הופכים לפינת טבע של ממש באמצע העיר - או יותר נכון, כמה קומות מעליה.
בעולם המגמה הזו תופסת תאוצה, ולא מעט בניינים הופכים לגבעות מוריקות מלאכותיות; בארץ יש בעיקר נכונות ומחקר, אבל התחום נמצא בתודעה הישראלית בעיקר דרך תת-הקבוצה שלו, החקלאות האורבנית, או בשמה הנפוץ יותר: חקלאות גגות. תת-הקבוצה הזו אף זכתה לאחרונה לסיקור תקשורתי וכבודה במקומה מונח, אבל סביר להניח שהשינוי הסביבתי (ולא פחות חשוב: הבריאותי) לא יגיע מגידול של כמה פלפלים על גג קטן באמצע העיר. השינוי הזה מתחיל במקום הרבה יותר בסיסי - להחזיר כמה שיותר מהשטחים הירוקים שהתמעטו בבנייה העירונית המסיבית.
לא סתם גינה על הגג
במרכז לחקר הגגות הירוקים (כן, יש דבר כזה) באוניברסיטת חיפה בוחנים כל היבט בתחום, ויש לא מעט לבחון: לגגות ירוקים, כאלה שממש מבוססים על מצע גידול שמונח על הבטון, יש כמה מגבלות - למשל, המשקל שיכול הגג לשאת (התקן המינימלי עומד כיום על 150 קילוגרמים למטר רבוע); או איטום הגג וניקוז מי הגשמים; או ההשקיה ועומק המצע, כך שיאפשר לצמח להיאחז ולהכות שורשים.
עמיאל וסל, חוקר במרכז, מוביל אותנו אל הגג של אגודת הסטודנטים ומספר שבחורף החלקה פרחה בצבעים עזים, אבל בקיץ היא חומה ויבשה, צמאה לגשמים. בהתאם לכך, מטרת המחקר היא לייצר מערכת חיים אקולוגית ללא השקיה, בהתאמה למחזור עונות השנה. כשאנחנו מגיעים למעלה, וסל מסביר לנו בנימוס שגגות ירוקים זה לא מינוח מאוד מדויק: "צריך לומר 'גגות חיים'", הוא מדגיש, "אנשים צריכים לעשות סוויץ'. זה לא גינת נוי. נכון, זה יכול להיות יפה, אבל זאת לא הסיבה העיקרית".
בחלק מחלקות הגגות המצעים מורכבים מסלעי טוף, אחרות מפרלייט (מחצב שמקורו בסלע וולקני), וחלקן מעורבבות. בכל מצע נזרעו אלף זרעים, בחלק מהחלקות נזרעו רק חמישה מינים, באחרות עשרים - כולם צמחים חד-שנתיים וצמחייה ארץ ישראלית.
אז מה מסקנות הביניים?
"מצאנו שככל שיש מגוון של מינים על הגג, כך טוב יותר. הם יודעים לנצל יותר מינרלים ויעילים מול מינים פולשים".
אז גם כשהגג יבש הוא תורם למגוון הביולוגי.
"בהחלט. המחזור הטבעי בארץ הוא חד-שנתי וגם הדבורים והחרקים מותאמים לזה".
דבורים וחרקים?! לא נשמע מאוד מזמין.
הוא צוחק: "רובנו נרתעים מהמחשבה להזמין את המגוון הביולוגי לבית ומעדיפים לשים רשת על החלון, אבל לעיר יצא רק טוב מזה".
מחזור חיים שלם
חגיגה של ממש נרשמה השנה בגג החי של התחנה לחקר ציפורי ירושלים, כשנולדה בשעה טובה הזיקית הראשונה ילידת הגג. עמיר בלבן, רכז תחום טבע עירוני ירושלים בחברה להגנת הטבע, מדווח על ההתרגשות: "כל בוקר אנחנו מתחילים עם סיבוב בגג כדי לראות מה חדש ולבחון את ההשפעות או מה המגבלות של גג חי שכזה. גילינו שבדרך זו אפשר לייצר 'עיר מקיימת' שבשכבה אחת נותנת לבני האדם את כל מה שהם צריכים ובחזית החמישית מייצרת איים של טבע עשיר וקל לתחזוקה".
גם הגג החי בתחנה אינו ירוק בכל ימות השנה, וכמו הגג של אגודת הסטודנטים בחיפה, גם כאן לא משקים את הצמחייה ונותנים לטבע לעשות את שלו. ההבדל הוא במצע: בתחנה בירושלים זוהי אדמה של ממש. "יש התאמה מלאה בין מחזור החיים של הגג למחזור החיים בטבע", מסביר בלבן. "הדגש שלנו הוא על המגוון הביולוגי ופחות על המופע הבוטני".
כמה זמן קיים כבר הגג הזה?
"קרוב לחמש שנים", מתגאה בלבן. "מבחינת מגוון ביולוגי זה עולם ומלואו. התחלנו במצב של אדמה חשופה, ועד שהגג התחיל לנבוט בחורף שנת 2009 הייתה עלייה מדהימה של יצורים חיים. בהתחלה הגיעו חרקים קטנים ואחר כך העכבישים שהגיעו עם קורי תעופה. אחרי זה הגיעו מינים שטורפים עכבישים, ובהדרגה, כשמערכת הצומח התבססה, הגענו למצב שבו על הגג יש כמות אדירה של חרקים מעופפים, בדגש על דבורים יחידאיות, כמות יפה של מיני זבובים עם חדק ארוך, מגוון יפה של פרפרים, ציפורים ומיני זוחלים כמו לטאות זריזות".
ומה בתפריט?
"רוב השלד הצמחי מבוסס על בצלים ועל מינים רב שנתיים שיודעים לאגור מים במהלך החורף כמו חצבים, נרקיסים וסתווניות. זרענו את הגג בצמחייה ארץ ישראלית שמותאמת לכמות הגשם והקרינה באזור ירושלים. הוספנו ריהוט ביולוגי כמו אבנים וגזעי עץ שמייצרים מיקרו אקלים ובית גידול לחיות קטנות".
רק הדורבנים הם פרסונה נון-גרטה בגג. "הם מסתובבים סביבו ומריחים את הפקעות העסיסיות, מפנטזים על ארוחת גורמה בגג", מחייך בלבן. "אבל אם יום אחד יגיע דורבן לגג, מצבנו יהיה עגום מכיוון שתפקידם בטבע הוא לאכול את הבצלים".
ומה לגבי גישה לבני אדם?
"אין נגישות לגג והוא לא מיועד לעלייה. המבנה יושב על מפלס הקרקע, חלקו נצפה מכביש הגישה לכנסת, שכן התחנה שוכנת בלב קריית הלאום. מי שיגיע משם יחשוב שמדובר בעוד טרסה ומי שיגיע מכיוון המרכז יבין שמדובר במפלס הגג".
הכנסת יכולה להיות מקום אידיאלי לגג חי, לא?
פניו של בלבן נחמצות בחיוך מריר: "בכל פעם שיש יושב ראש חדש לכנסת אנחנו שולחים לו את המכתב הקבוע ורק מחליפים למעלה את השם. הנדון: גג חי לכנסת ישראל. התגובות נעו מהתעניינות זעירה ועד התעלמות טוטלית. אבל אנחנו אופטימיים ובטוחים שביום מן הימים יהיה גם ראש דשא לכנסת ישראל ומעל גג הכנסת ירחפו לא רק עורבים אלא גם פרפרים וירוצו לטאות זריזות. כך מבנה הכנסת יתרום באופן ישיר לטבע העירוני של ירושלים".
ביקב הרי גליל שליד קיבוץ יראון התנחלה משפחה של שועלים על הגג החי. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהאדריכל גיל ועדיה, ממשרד האדריכלים ויינשטיין ועדיה, תכנן את גג המבנה כמו עוד טרסה בטבע. "רצינו שהמבנה בשלב ב' של הפרויקט, שיועד לחדר יין, יתחבר לקרקע", הוא מסביר. "חשבנו בהתחלה על כרם, לבסוף החלטנו לבנות טרסות והשארנו חורים. באחד מהם התנחלה משפחה של שועלים".
זה גורם לך לחשוב שאפילו חיות הבר יכולות להסתדר על טבע שכזה בגג.
"בבנייה ובתכנון אי-אפשר להסתכל רק על בני אדם אלא על הטבע מסביב, ומה אתה יכול להחזיר לו על השטח שלקחת. אם זה עוד אלף מטר שבהם ציפורים יקננו ופרפרים יגיעו לצוף ומשפחה של שועלים תתנחל על הגג, אני חושב שזה שווה את המאמץ כמעט תמיד".
ועדיה הוא גם ממתכנני הגג של התחנה בירושלים וגם בגג שלו המצע הוא אדמה לא מושקית המותאמת לעונות השנה. "לא שתלנו שום דבר מלבד זריעה של צמחי בר, בעיקר כאלה שגדלים כפקעות - כמו חצבים, צבעונים, כלניות ורקפות. מעבר לאיטום ולטכנולוגיות של אגירת המים, רצינו להשאיר כמה שיותר פשוט וטבעי. המצע בגובה 30-40 סנטימטרים והוא אדמה רגילה לחלוטין שמדשנת את עצמה".
היית מתכנן גג חי גם בגגות גבוהים?
"השאלה היא מי לא רואה את הגג. הרי הציפורים, למשל, יראו אותו. לכן, באופן עקרוני גגות חיים הם כיוון נכון בכל מבנה. מה שמרתיע את רוב הלקוחות הוא עניין התחזוקה: פתאום יש משהו חי על הגג. אלמנט נוסף זה המגוון הביולוגי, שמרתיע אנשים".
ומה לגבי העלויות?
"עלות ממוצעת של בנייה למטר היא 5,000 שקלים. התוספות הן בסביבות 150 שקלים למטר".
דילמת ההשקיה
עניין העלויות והשיקולים הכלכליים הפך את הגגות החיים או הירוקים לאדוות אופנה קטנה שאולי תתפתח לגל רציני בהמשך. הקליינטים, כמו תמיד בתחילת הדרך, מגיעים מהמגזר העסקי הפרטי. "בשנים האחרונות יש תנופה ושינוי מגמה בסקטור הזה", מספר האדריכל אייל רונן, מומחה לתכנון גגות וקירות ירוקים ומתכנן במינהל הנדסה בעיריית תל אביב. "מקומות תעסוקה מעוניינים לתת את המרפסת או את הגג כשטח שמיש לעובדים בצורת גינת גג (כמו המבנים של אינטל, HP, IBM, צ' ק'). לקוחות אחרים יהיו בתים פרטיים שרוצים בצורה הצינית ביותר 'לפנפן' את המרפסת או הגג. ויש כאלה שיש להם מחשבות קצת יותר עמוקות על טבע ואנרגיה, אבל הם מתי מעט".
קל יותר לתכנן את גינת הגג על הנייר.
"כן, בגלל ההיבט התקציבי וגם מההיבט התקני והבטיחותי. לכן רואים התעוררות גם במגזר של קבוצות קבלנות גדולות שאימצו את הרעיון ומשלבים את זה בתוך פרויקטים למגורים משיכון ובינוי, בוני הצפון, חנן מור ועוד. הם רואים בזה נדבך נוסף שאפשר להעניק לדיירים, הרי בגג יש משהו אקסקלוסיבי וגג ירוק נותן לפרויקט גם תו של עלה ירוק מבחינת מיתוג".
רוני בנין, בעל חברת גנרון, שנכנס לתחום הגגות הירוקים לפני 4 שנים, מציע לקליינטים שלו גינות אינטנסיביות, כאלה שמושקות לאורך השנה, שהמצע שלהם הוא אינרטי, נייטרלי ומנותק מתהליכים אורגניים המתרחשים באדמה. כך, בעצם, מדובר בסוג של חצר - רק על הגג.
"במידה מסוימת אנחנו עושים את הדבר הפחות נכון", הוא מודה. "אנחנו עושים גינון על הגג ומשקים אפילו שאין לנו הרבה מים".
מהן העלויות לגג שיהיה ירוק במשך כל השנה?
"זה תלוי בגודל הגג, בגישה אליו, בצורך במנוף, מיני הצמחייה, וסוג ועומק שכבת המצע. עלויות גינה ששטחה בין עשרים לחמישים מטרים רבועים הן בין 1,000 ל-8,000 שקלים למטר רבוע".
ומה אומר הרגולטור? הרי עם כל הכבוד ליתרונות המיידיים, עדיין נדרשים גם עידוד ותמריצים מעבר לרצון טוב. ביוני האחרון קיים משרד החקלאות כנס למתעניינים בנושא הגג הירוק, עוד אחד מני רבים שמתקיימים בארץ ובעולם בשנים האחרונות, אבל זה בוודאי לא מספיק.
הילה בייניש, מנכ"ל המועצה לבנייה ירוקה בישראל, מסבירה שהכדור נמצא אצל הרשויות המקומיות: "גגות ירוקים יכולים לחולל מהפכה תפיסתית. תארי לך שכל הגגות של תל אביב היו ירוקים, כמה יופי ופונקציות אקולוגיות זה היה מוסיף לעיר. המתנגדים לגגות ירוקים בישראל יגידו שאין לנו מים, אבל מי שבעד יסביר שאפשר לאגור גשמים ומי מזגנים, להשקות במים אפורים או לא להשקות בכלל".
ומה עם התקן לבנייה ירוקה?
"תקן 5821 הוא תקן וולונטרי, אלא אם רשויות מסוימות התחילו לחייב בעירן את היזמים. למשל, הרצליה, רעננה, תל אביב ואשקלון מחייבות כל בנייה חדשה בעיר לעמוד בתקן; וכל ערי הפורום ה-15, המונה בפועל 18 ערים, קיבלו החלטה שהחל משנת 2014 כל הערים יאמצו את התקן. גג ירוק זה אחד הנושאים שעוזרים לך לצבור נקודות כדי לעמוד בתקן, שכדי לקבל אותו עליך לעמוד במינימום 55 נקודות. הוא לא תנאי סף, אבל גם לא לוקסוס".
מהו לדעתך הצעד הראשון שעל הרשויות המקומיות לעשות?
"רשויות מקומיות צריכות להתחיל בגגות של מבני ציבור כמו מתנ"סים, בתי ספר או ספריות. הן צריכות לראות בזה הזדמנות לרווחת העיר ותושביה".
דוגמה לכך אפשר למצוא בפיילוט המתהווה בימים אלה בעיריית תל אביב ועוסק בהקמת גגות וקירות ירוקים במבני ציבור בעיר. נמתין בסבלנות שהפיילוט ירקום עלים ושיחים, ונחזור לעדכן ולדווח.