הדולרוקרטיה האמריקאית

לפני מספר ימים נערך אירוע ההשקה לספרם של חוקר עיתונות רוברט מקצ'סני ושל הבלוגר הפוליטי ג'ון ניקולס בבית הספר היוקרתי לעיתונות של אוניברסיטת ניו יורק. עשרות הצטופפו באחד מאולמות בי"ס כדי להקשיב למחברם של "דולרוקרטיה – איך הכסף הורס את הדמוקרטיה האמריקאית".

פרופסור מקצ'סני (McChesney) מאוניברסיטת אילינוי באו?רב?נה נחשב בארה"ב לחוקר והיסטוריון המוביל של התקשורת בימינו. ספריו ומאמרים הרהוטים והמלומדים מתארים כיצד הפכה העיתונות באמריקה לכלי שרת שבידי התאגידים הקפיטליסטים הגדולים, הרואים ב"תוכן" ובייחוד במשדרי החדשות כדרך למכירת פרסומות ולהגיע לצרכנים, ואשר מצנזרים אותן באמצעות הגדרת גבולות הדיון הציבורי וההחלטה מה לסקר.

הספר שהושק באחרונה בניו יורק ממשיך את דרכו של ספרו החלוצי של מקצ'סני, שפורסם לפני כ-15 שנה: "תקשורת עשירה ודמוקרטיה ענייה". מקצ'סני תיאר בספר זה את התהליך האחראי להפיכת העיתונות מ"כלב שמירה" לסוג של בידור מסחרי המכוון ל?צרכנים במקום לאזרח. התהליך שהחל בריכוזם של אמצעי התקשורת בידיהם של תאגידי ענק מעטים כתוצאה ממאות מיזוגים ורכישות שהתרחשו בעשורים האחרונים.

התיזה העומדת מאחורי הספר החדש, "דולרוקרטיה", היא פשוטה: תאגידי הענק ובעלי הון שולטים בתקשורת, שולטים בכלכלה ובידיהם הכלים כדי להכריע מי ייבחר לגבעת הקפיטול ומי יישב ארבע (או שמונה) שנים בבית הלבן. טענת המחברים היא ששלטון הדולר (דולרוקרטיה) החליף את שלטון העם (דמוקרטיה).

אך מקצ'סני הוסיף, בהציגו את הספר, משפט חשוב: "אנו נכנסים לשנת משבר הכלכלי השישית. חרף המשבר הכלכלי ה'דולרוקרטיה' רק מתחזקת. בעלי המאה רוצים להיות בעל הדעה בכל הקשור להחלטות הכלכליות והחברתיות וכך התהליך ההרסני הולך ומתחזק. ממשל אובמה שבוי בידי הדולרוקרטיה".

חלפו מספר יממות והכלכלן פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, פרסם כמה נתונים ב"ניו יורק טיימס" הממחישים את התהליכים שהתחללו בחברה האמריקאית בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ בקיץ של 2007. פרופסור קרוגמן כתב שהכלכלנים תומס פיקטי ועמנואל סייז, השתמשו בנתוני מס הכנסה מהעשור האחרון בארה"ב כדי להעריך את ריכוז העושר בשכבות העליונות. לפי הערכותיהם, החלק של בעלי ההכנסות הגבוהות ספג מכה במשבר הכלכלי עקב התייבשות זמנית של הרווחים מהון ומבונוסים בוול סטריט. אבל העשירים התאוששו במהרה, והמאיון העליון צבר 95% מהרווחים שנוצרו מאז 2009. למעשה, יותר מ–60% מהרווחים הלכו ל–0.1% העליון - אנשים בעלי הכנסה שנתית של יותר מ–1.9 מיליון דולר.

מסקנתו של קרוגמן היא ש"בעוד הרוב הגדול של האמריקאים חיים עדיין בכלכלה מקרטעת, העשירים כבר פיצו את עצמם על כל ההפסדים ונעים קדימה. המספרים האלה צריכים ‏(אם כי כנראה לא יעשו זאת‏) למגר סוף-סוף את הטענות שלפיהן הגידול באי?שוויון הוא ביטוי לכך שבעלי ההשכלה מצליחים יותר מהאחרים, שכן רק נתח קטן מבוגרי האוניברסיטאות מצליחים להשתחל למעגל המאיון העליון. בינתיים, רוב הצעירים המשכילים עוברים תקופה מאוד קשה. הם בעלי תואר, שלרוב הושג במחיר חובות כבדים, אך רבים מהם נותרים מובטלים או מועסקים במשרה חלקית, ורבים אחרים מוצאים עצמם מועסקים במשרות שלא מביאות לידי ביטוי את ההשכלה היקרה שלהם. בוגרי ההשכלה הגבוהה המגישים קפה לאטה ברשת סטארבקס היו לקלישאה, אבל היא משקפת את המציאות לאשורה. מה מניע את בעלי ההכנסות האדירות האלה שבפסגה החברתית? חלק מהכלכלנים ממשיכים לטעון שההכנסות הגבוהות הללו משקפות תרומה גדולה לכלכלה, אלא שחלק גדול מבעלי המשכורות הגבוהות ביותר מגיעים מענף הפיננסים - אותו ענף שמשלמי המסים היו צריכים לחלץ אחרי שקרס ואיים להפיל אתו את הכלכלה כולה".

ועוד על הקשר בין דולרוקרטיה ודמוקרטיה על פי קרוגמן: "תוצאת העמקת ריכוז העושר היא ערעור כל הערכים שהפכו את ארה"ב למה שהיא. צעד אחר צעד אנו מתרחקים מהאידיאלים שלנו. פריווילגיות שעוברות בירושה דוחקות הצדה שוויון הזדמנויות, ועוצמת הכסף באה על חשבון הדמוקרטיה".

לעיון בפרקים מהספר - לחצו כאן

* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית כלכלית