אנו מתקדמים לפתיחת שנת הלימודים האקדמית בצעדי ענק ונראה כי מאז נפתחו לרווחה שערי מקצוע עריכת הדין, עם הקמת המכללות וקיצור תקופת ההתמחות, שאלת הצפת המקצוע אינה יורדת מסדר היום. כיצד ניתן לאפשר השכלה משפטית לכל דורש ועם זאת לשמור על רמת המקצוע ועל יכולתם של העוסקים בו להתפרנס בכבוד.
האם קיימים יחסי גומלין בין כמות עורכי הדין ואיכותם המקצועית? על מנת להתייחס נכון לשאלה יש להגדיר קודם לכל את שאלת "האיכות המקצועית". האם קיימות אמות מידה אוביקטיביות להערכה? האם אמות מידה אלו ניתנות למדידה בצורה שוויונית בין כל העוסקים ועוד.
התשובה לשאלות אלו אינה פשוטה. התשובה הרווחת בקרב עורכי הדין הינה כי בדומה למקצועות חופשיים רבים, אמת המידה הנכונה להערכת יכולתו המקצועית של עורך הדין הינה לקוחותיו. עורך דין טוב שהלקוחות מרוצים משירותיו יהווה אבן שואבת ללקוחות נוספים. אך מה עם מי שנמצא בראשית דרכו וטרם רכש לו שם? ומה עם מי שרכש ניסיון רב אך לא נחשף (למשל עבד בלשכה משפטית של חברה)? כיצד תימדד איכותם המקצועית? כיצד נבטיח את הציבור מפני רשלנות מקצועית שניתן היה למנעה?
נראה כי את התהליכים שנעשו עד כה לא ניתן להשיב. מספרם של עורכי הדין חרג זה מכבר מכל יחס סביר ונראה כי המגמה נמשכת. האם ניתן להגביל את מספרם? כנראה שללא חקיקה אגרסיבית לא ניתן. וחקיקה כזו - לא סביר שתעבור.
ישנן מספר דרכים אפשריות לתיקון המצב:
חובת השתלמות מתמדת - מדינות רבות בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם, נדרש עו"ד כתנאי לשמירת רישיונו בתוקף, לקחת מדי שנה מספר קורסים לרענון ידיעותיו. מספר הקורסים מתמעט על פי הוותק.
שינוי מבנה ההתמחות - יש להחזיר את ההתמחות לארכה המקורי (שנתיים) כאשר בשנה השנייה יש לשלם למתמחה משכורת דומה לעו"ד מתחיל. ניתן להניח שכוחות השוק יסייעו לדילול מספר מקומות ההתמחות והדבר יגרום להפחתת מספר עורכי הדין.
מבחן הלשכה - יש להחמיר את בחינת לשכת עורכי הדין בדומה למצבה בארה"ב. יש לתת בבחינה דגש רב יותר ליכולת הניסוח ולדיני האתיקה.
בחינת רישוי נוספת - לאחר קבלת הרישיון יש לערוך בחינות נוספות בתחומים בהם מציין עוה"ד את תחום התמחותו העיקרי.
החמרת האכיפה האתית - העונשים המוטלים ע"י ועדות האתיקה הינם לעיתים רבות מקלים ביותר. יש להחמירם משמעותית ולהתנות החזרת הרישיון בעמידה בבחינה בדיני אתיקה. אין להסס לשלול רישיון לצמיתות.
המלצות אלו הינן קצה הקרחון. הנושא הינו חשוב ביותר ומחייב דיון יסודי. נראה כי כל המעורבים בנושא נרתעים מדיון בו ובמיוחד נכון הדבר לגבי מוסדות הלשכה.
* הכותב הינו שותף בכיר במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ