חבר עשיר מביא חבר

אחד מתחומי ההשקעות החמים ביותר בימים אלה הוא ה-Private equity. ברובן, אלו הן קרנות עתירות הון שבבעלות חברות המנהלות קרנות פנסיות, וחברות ביטוח. הקרנות משקיעות ברכישת חברות בלי תלות בהון הציבורי או בשוקי האג"ח. סדרי הגודל של תשואות הקרנות המשקיעות בהון פרטי הם 25%-30%, בדרך כלל, מה שהופך אותן לחלופה מתוקה מאוד בימים מרים אלה של שוקי ההון העולמיים.



להמחשת רמת הפעילות בתחום אקזוטי זה, תובא לדוגמא בלקסטון גרופ - חברת ניהול הקרנות האמריקאית גייסה ביולי 6.45 מיליארד דולר לקרן ה-buyout הגדולה ביותר מעולם. באירופה הוכפל השנה הסכום של רכישות buyout של חברות ל-27.4 מיליארד דולר.



מה יתרונן של קרנות ההון הפרטי על שיטות השקעה אחרות בשוק? מדוע הן מצליחות בתקופת מיתון וירידות בשווקים יותר מאחרות? בשאלה עצמה טמונה התשובה. קרנות אלו, שסיכון רב נמצא בצידן, מבצעות רכישות בשעה שאין כמעט מתחרים על הרכישה. בשעה שתאגידים גדולים מפרקים את עצמם לגורמים ובוררים חלקם רווחיים יותר ופחות למכירה, המחיר שנדרשות הקרנות לשלם הוא כדאי מאוד לקרנות המרופדות, שיש להן אורך נשימה יותר גדול מלתאגיד שמדווח מדי רבעון על השורה התחתונה שלו.




רכישת חברות קיימות או חטיבות, השקעה בשיפורן ובניהולן ומכירתן ברווח היא תמצית מהותן של חברות ה-buyout. בשנות השמונים קראו לאופנה LBO - רכישות ממונפות. יתרונם של הרוכשים במקרה זה הוא שהם ממשכנים את הנכס הנרכש בעתיד, לטובת הלוואה שמשלמת עבור קנייתו. מינוף הוא עסק מסוכן מאוד, כפי שהתברר עם פקיעת בועת ה-LBO ב-1998, עם ההשתלטות הכושלת על RJR נביסקו על ידי קרן קולברג, קרביס רוברטס, המתוארת בספר "ברברים בשער".



מומחה buyout ידוע באירופה היה המשקיע מרטין אבנר, אשר לאחרונה נאלץ למכור את מרבית אחזקותיו בקרנות ובחברות אירופיות בולטות כמו קרדי סוויס ו-ABB, לאחר שחובותיו תפחו בעקבות ההשקעה הכושלת.



רכישות buyout נכשלו



דוגמא לרכישה נוספת שלא הניבה רווח מהיר היתה של Yell, חטיבת דפי הזהב לשעבר של בריטיש טלקום. קרנות היקס מיוז ואייפקס, המתמחות בהשתלטויות, רכשו אותה ב-3 מיליארד דולר מידי BT ביוני 2001, במה שנראה אז כמחיר מציאה עבור החברה המבטיחה. לאחר רוד שואו לא מוצלח ביטלו הקרנות את ההנפקה שתיכננו לבצע ל-Yell. האקזיט - אפשרות מימוש הרווח בהשקעה - הושם בהקפאה עד שתנאי השוק ישתפרו.



אולם הסיכונים בשוק מתגמדים לעומת התשואות המרהיבות שמניבות עסקות כמו זו בו רכשה חטיבת ה-PE של דויטשה בנק את חברת ההימורים קוראל יורובט, ומכרה אותה תוך שלוש שנים במחיר כפול.



יתרונן של חברות buyout רבות הוא במומחיות שיש להן בהבראת חברות או ניהול תחומים מסוימים. כך הצליחה קרן סינוון להפחית תוך שנה של מו"מ את מחיר חטיבת ההוצאה לאור של ויוונדי, דוגמא קלסית לחברה בקשיים. מ-2 מיליארד יורו שביקשה ויוונדי לראשונה, ירד המחיר ל-1.18 מיליארד יורו.



תת תחומים רבים של PE סבלו קשות מהמפולת בשוק. הון סיכון הוא אחד מתחומים בולטים אלה. אחד מחלונות היציאה הפופולריים ביותר של קרנות ה-PE בשנים האחרונות, הנפקה לציבור, נסגר בטריקה רועמת בעקבות המפולת בשוק. כנגד זאת, אומרים המומחים כי מחיר היציאה הטוב ביותר מגיע מתאגידים המוכנים לשלם במזומנים עבור חברה שטופחה היטב על ידי הקרנות, או קרנות אחרות, המשתמשות בכלי השקעה שונים, כמו אג"ח.



קוץ באליה השמנמנה



בסופו של דבר, גם למשוכנעים ביתרונן של קרנות ה-PE, קיים קוץ רציני באליה השמנמנה. אפשרות הגישה של המשקיע הרגיל לקרנות כאלו היא אפסית, הלכה למעשה. למרות שהגישה של משקיעים אינדיווידואליים לקרנות ההון הפרטי הולכת ומתרחבת, מדובר עדיין בסכומים ראשוניים של מיליוני דולרים להשקעה ישירה בקרן כזו.



מי שברשותו רק מאות אלפי דולרים להשקעה, יוכל לבחור באפיק פחות ישיר, ולהשקיע בקרן המשקיעה




בקרנות PE. בנקים פרטיים וחברות השקעה מסוימות מציעים ללקוחות עם 250 אלף דולר ויותר הזדמנות להשקיע במעין קרן נאמנות המשקיעה בקרנות פרטיות. קרנות מסוג זה משלשלות לכיסן דמי ניהול ואחוז מסוים מהרווח, לעומת 20% מרווחי ההשקעות שגובות הקרנות הפרטיות עצמן. בנוסף, ישנן קרנות הנסחרות בציבור המכילות בפורטפוליו שלהן שיעור מסוים של השקעה בקרנות הון פרטי - מבנה המפחית את הסיכון.



כדי לקבל גישה לקרנות הסגורות למשקיעים אינדיווידואליים, דרושה היכרות אישית עם דמויות כמו ג'ון מייג'ור, לשעבר רה"מ בריטניה, היו"ר של קבוצת קרלייל האירופית; יו"ר בלקסטון הוא פיט פיטרסון, לשעבר שר המסחר ויו"ר הבנק הפדרלי של ניו יורק; או מישהו מבני משפחת ולנברג, מעשירי המשקיעים בשוודיה.



דריסת רגל באחת הקרנות הללו היא עסק שממשיך להשתלם. בגיוס חדש של קרן בדרך כלל פונות החברות למשקיעים קודמים. בצורה כזו נשמר המועדון האקסקלוסיווי בקפידה: לא רק שהחבר העשיר הוא זה שמביא את החבר המתעשר, אלא שמי שכבר עשיר, צפוי להתעשר יותר.