חברה שהוצאותיה עולות על הפסדיה נמצאת בדרך לסיום השנה בהפסד. חברה שהוצאותיה גבוהות באופן כרוני מהכנסותיה נמצאת בדרך לפשיטת רגל או להסדר חובות בשלב ראשון. כלל היסוד הזה נלמד בשיעור הראשון של לימודי חשבונאות. האם הוא רלוונטי לשתי חברות האנרגיה הוותיקות והגדולות בישראל, בזן וחברת החשמל?
לכל אחת מהחברות יש מאפיינים, תנאי שוק ואתגרים משלה. לחלק מהאתגרים אופי זמני: חברת החשמל עומדת לצלוח בשלום את משבר הגז המצרי שאילץ אותה להגדיל את הוצאותיה לרכישת דלקים במיליארדי שקלים. בזן החלה להפעיל בהצלחה את הפצחן המימני, מתקן הזיקוק הענקי שרכשה בעלות של כחצי מיליארד דולר. ואולם לשתי החברות יש בכל זאת צרה אחת גדולה ומשותפת - הצורך להתמודד עם נטל חובות ענק. שיעור החוב של שתי החברות מגיע כיום ל-83% מהמאזן - מינוף שצריך להדיר שינה מעיני הדירקטורים שלהן. לנטל החובות הזה יש השפעה מהותית על הרווחיות השוטפת של שתי החברות. הנתון המעניין ביותר בדוחות הכספיים של החברות הוא זה הנוגע להוצאות המימון (תשלומי ריבית פירעונות והוצאות חוב אחרות). בזן, למשל, שילמה ב-2012 לא פחות מ-440 מיליון שקל הוצאות מימון, וחברת החשמל - 2.7 מיליארד. הדבר המטריד במיוחד בנתונים המופיעים בטבלה המצורפת כאן הוא שבשתי החברות השתוו לאחרונה הוצאות המימון לרווח הגולמי: לחברת החשמל זה קרה ממש לאחרונה, במחצית הראשונה של השנה. לבזן - בסיכום שנת 2012.
ההיגיון החשבונאי אומר שבמקרה כזה חייבות שתי החברות להגדיל במידה ניכרת את הכנסותיהן ואת ההון העצמי שלהן, ולא - הסדר חוב יהיה כנראה תוצאה בלתי נמנעת, שתתרחש במוקדם או במאוחר. הסדר חוב כזה, נזכיר, יפגע פגיעה של ממש בציבור הרחב, המושקע בשתי החברות במיליארדים רבים באמצעות קרנות הפנסיה והגופים המוסדיים.
איך נפלנו לבור
על תחלואי חברת החשמל דומה שנכתב כבר הכול. עלויות השכר הגבוהות, המיליארדים שנעלמו בקרן הפנסיה והחשמל חינם. כל אלה נחשפו ומטופלים על ידי הרגולטורים הרבים שעוקבים אחר כל צעד בפעילות החברה - רשות החשמל, הממונה על השכר באוצר, רשות החברות והחשב הכללי. כל ניסיונות החברה להתייעל בשנים האחרונות עלו בתוהו. אפשר להאשים בכך את ועד העובדים, אבל הממשלה שלא הצליחה להביא לרפורמה בחברת החשמל אשמה לא פחות. ראו לדוגמה את הניסיון הכושל של המנכ"ל הקודם עמוס לסקר להביא לפרישתם של כ-2,000 עד 2,500 מתוך 13 אלף העובדים בחברה. לפי חישוב שנעשה ביחידת הממונה על השכר באוצר פרישה המונית כזו הייתה מפחיתה את הוצאות התפעול של חברת החשמל בסכום של עד מיליארד שקל בשנה. בכישלון אשם לא רק הוועד, שהתנגד לתוכנית, אלא גם הממשלה שלא נתנה ללסקר גב.
אבל לצד עלויות השכר הגבוהות סובלת חברת החשמל מבעיה כרונית נוספת ולדעת רבים גדולה בהרבה. תעריף החשמל הנוכחי אינו מכסה את מלוא ההוצאות של החברה. הסיבה לכך היא שרשות החשמל, האחראית על קביעת תעריף החשמל, מסרבת להכיר לחברת החשמל בהוצאות רבות שלה, למשל חריגות שכר. כמו כן, הרשות הכניסה לתעריף מקדם התייעלות, שמפחית את התעריף המוכר לחברת החשמל באופן אוטומטי בכל שנה, במטרה ליצור תמריץ להתייעלותה. אלא שכאמור החברה אינה מסוגלת להתייעל. התוצאה: פער אסטרונומי בין העלות המוכרת לבין העלות בפועל.
לפי תחשיב שנערך על ידי כלכלן עבור הוועד, עמד הפער בשנים האחרונות על כ-2 מיליארד שקל בשנה בממוצע. את הפער הזה מממנת חברת החשמל באמצעות הגדלת החוב של החברה. התנהלות בעייתית אחרת שהביאה להגדלת החוב הייתה השקעות של מיליארדי שקלים בתחנות הכוח. כך למשל משקיעה חברת החשמל בשנים האחרונות סכום כמעט דמיוני של 8 מיליארד שקל בפרויקט להפחתת פליטות של חלקיקים מזהמים מארובות תחנות הכוח הפחמיות בחדרה ובאשקלון. בשלב מסוים הבינו הדירקטורים בחברת החשמל שהם עשויים לשאת באחריות על הוצאת כספים כה רבים מקופתה המדולדלת של החברה למטרות לא חיוניות - ואסרו עליה להמשיך לממן את השקעותיה באמצעות גיוסי חוב.
הבעיה העיקרית שמעיבה על בזן היא מרווחי הזיקוק, או ההפרש בין מחיר חבית נפט למחיר התזקיקים המופקים ממנה - בנזין, סולר, דלק סילוני ואחרים. מרווחי הזיקוק נקבעים על ידי כוחות ההיצע והביקוש העולמיים והאזוריים, ולבזן אין עליהם שליטה.
ההשקעות הרבות שביצעה בזן בשנים האחרונות מומנו ברובן באמצעות הלוואות וגיוסי אג"ח. החוב הפיננסי הנקי (סולו) של החברה עומד נכון להיום על 4.6 מיליארד שקל. הוצאות המימון של החוב הגיעו ב-2012 ל-440 מיליון שקל. חברה כמו בזן רוכשת כ-60 מיליון חביות נפט בשנה. חישוב פשוט מראה שעליה להרוויח 3 דולרים לפחות על כל חבית נפט שהיא רוכשת רק כדי לעמוד בהחזרי החוב השוטפים שלה. בשנים טובות מאוד מגיעים מרווחי הזיקוק ל-8 דולרים לחבית. בתקופה האחרונה הם נעים סביב 4-5 דולרים ואף פחות מכך. בית זיקוק בעל מאפיינים דומים לזה של בזן זקוק למרווח של 5 דולרים כדי לכסות את הוצאותיו התפעוליות, כך שגם במצב של אפס הלוואות הייתה רווחיותה של בזן אפסית, בהינתן מרווחי הזיקוק הנוכחיים.
בתוספת הוצאות המימון, החברה נמצאת בבעיה קשה מאוד. השאלות הקשות שצריכות להיות מופנות לדירקטוריון בזן הן מדוע אושרו תוכניות השקעה שמחייבות גיוס חובות בהיקף כה גדול, כיצד אושרה חלוקת דיבידנד בסך מיליארד שקל ומדוע קיבלו בכירים בחברה חבילות שכר ואופציות בהיקף מיליוני שקלים.
ואיך יוצאים ממנו
בעיית החובות איננה יוצרת איום מיידי על בזן וחברת החשמל, אך אם לא תטופל יהפוך הר החובות של שתי החברות לבלתי ניתן לשליטה. הנושים יתחילו לפקפק ביכולת החברות להחזיר את החוב ויפעלו כדי להגן על עצמם. מרגע שכדור השלג יתחיל להידרדר יהיה קשה מאוד לעצור את הנפילה.
בזן הכריזה לאחרונה על תוכנית התייעלות שבמסגרתה יפרשו עובדים מהחברה ויגויס הון ממשקיעים. היכולת הזאת שיש לבזן כחברה פרטית אינה עומדת לחברת החשמל הממשלתית. מצד שני, לבזן אין שליטה על מרווחי הזיקוק - ואם אלה לא ישתפרו מהותית, האופק של החברה ימשיך להיראות רע.
לחברת החשמל אין אפשרות לבצע תוכנית התייעלות ללא הסכמת הוועד ובעצם ללא רפורמה כוללת בחברה. האפשרות של הנפקת מניות אינה עומדת על הפרק וכמוה גם הכנסת שותף אינה ריאלית. בחברת החשמל מצפים כיום בדריכות לתוצאות הרבעון השלישי של השנה, שנחשב באופן מסורתי הרבעון החזק ביותר של החברה. תחילת הזרמת הגז ממאגר תמר לצד הימנעות מהורדת תעריפי החשמל אמורות לשפר דרמטית את המצב התזרימי של החברה. אם זה לא יקרה, יעמדו בפניה רק שתי אפשרויות לפני הגעה להסדר חוב: הזרמת הון ממשלתית או העלאה ניכרת של תעריף החשמל.
ועד עובדי חברת החשמל הזמין לאחרונה חוות דעת כלכלית שתמליץ למדינה כיצד לחלץ את החברה מהבור שנקלעה אליו. בוועד משוכנעים שדירקטוריון החברה אינו מבין את חומרת מצבה ושההנהלה חסרת אונים. משום כך, הם - הוועד - צריכים לנהוג כמבוגר האחראי. חוות הדעת, שהוכנה על ידי כלכלנים שמכירים היטב את משק האנרגיה, ממליצה למדינה על שורת צעדים קשים לעיכול שבמרכזם העלאת תעריפים והזרמה מיידית של הון בהיקף מיליארדים רבים. היקף פירעונות החוב של חברת החשמל בשלוש השנים הקרובות יגיע לסכום אסטרונומי של כ-25 מיליארד שקל.
הכלכלנים ממליצים למדינה לשאת ב-50% מהיקף הפדיונות האלה שיוצגו כשטרי הון. הזרמת ההון הכוללת הנדרשת מגיעה ל-17.5 מיליארד שקל, והיא כוללת גם המרת הלוואות מדינה צמיתות בהיקף 5 מיליארד שקל להון עצמי. לגבי התעריף, ממליצים הכלכלנים לשנות את המבנה שלו באופן שיכיר במלוא העלויות של החברה, ולהקפיא את מקדמי ההתייעלות עד שנת 2015.