פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא לחכות לאסון - לקדם פינוי בינוי

      רעידת האדמה הבאה הולכת וקרבה ודוח ועדת החקירה כבר יכול להיכתב. יורם אסידון סבור שקידום תכניות פינוי בינוי הוא צעד הכרחי

      בשבועיים האחרונים התרחשו 5 רעידות אדמה קלות באזור הכנרת והצפון. ייתכן שמדובר ברעידות קלות המבטאות שחרור לחץ טקטוני בין שכבות הסלע העמוקות. יתכן גם שבעקבותיהן תגיע רעידה בינונית או חזקה יותר. אלו המאמינים בכוח עליון יוכלו לטעון שמישהו למעלה מאותת לנו להזדרז עם חיזוק המבנים הדחוף כל כך, חיזוק שנועד למנוע אסון המוני במידה והרעידה הבאה תהיה הרסנית כמו קודמותיה במאות השנים האחרונות. אלא שלא צריך להיות אדם מאמין כדי שהגורמים המוסמכים יבינו שאנו חיים על זמן שאול בכל הנוגע להצלת חיי אדם.

      לא רק תמ"א 38

      בקרב המומחים שוררת הסכמה רחבה באשר לסיכויים לרעידה חזקה בעתיד לבוא. אף לא אחד יודע מתי זה יקרה, אך זה יקרה. למרבה הצער, גורמים רבים מדי במדינת ישראל לא הפנימו את ההזדמנות הניתנת בכל יום שלא מתרחשת רעידת אדמה חזקה והרסנית לטובת פעילות אינטנסיבית יותר שתמנע את האסון העומד בפתח. טאטוא הבעיה מתחת לשטיח לא יסייע. רבים טוענים שכבר כיום ניתן לכתוב את דוח ועדת החקירה שיסביר מדוע נהרגו כל כך הרבה אנשים. אלא שלאלו וליקיריהם הדוח כבר לא יעזור. כפי שנעשה במקרים רבים אחרים, גם כאן המדינה החליטה להפריט את הצלתם של חיי אדם ופשוט הודיעה לכל המעוניין שהיא מעניקה תוספת זכויות על מנת שיזמים יחזקו את המבנים הדרושים זאת. בכך העבירה המדינה את האחריות לידי האזרחים על כל המשתמע מכך.

      בעקבות סדרת רעידות האדמה שהייתה נזרקו לחלל האוויר הצהרות שונות כאילו המדינה לא תתערב כספית בעת רעידה חזקה. האם משמעות הדבר שנחזור לימי האוהלים והמעברות עד שתושבים שאיבדו את ביתם יתעשתו ויתארגנו לבד? הרי לא יעלה על הדעת שהמדינה לא תתערב בכל הרמות כולל הכלכלית שהרי לה האחריות העליונה לחיי אזרחיה ובמחדליה שלה היא עלולה להביא לאסון המוני.

      תמ"א 38 היא המסלול המרכזי שנועד לחזק מבנים נגד רעידות אדמה. פרויקטים אלו קיבלו זריקת עידוד לאחרונה אך זאת לאחר המתנה מורטת עצבים של שנים עד שיינתנו התנאים הכלכליים לביצוע פרויקטים רבים יותר, בעיקר באזור המרכז, כאשר יישובי השבר הסורי אפריקאי נשארים מחוץ לתמונה.

      למרבה הצער, מסלולי פינוי בינוי כמעט ואינם מזוהים עם סוגית חיזוק המבנים לרעידות אדמה למרות שבפועל הם מעניקים את אותו הפתרון כמו תמ"א 38 ואף למעלה מכך. אלא שמסלול הייסורים הביורוקרטי במקרה זה ארוך בהרבה. גם במקומות בהם חלק ניכר מהדיירים הבין את התועלת עבורם נגרמים עיכובים של שנים ארוכות שלא ניתן עוד לקבלם.

      הרי ברור לכל בר דעת שפרויקטים של פינוי בינוי נועדו בראש ובראשונה להרוס מתחמי מגורים של מבנים שהוקמו לפני 50-60 שנה אשר רובם המכריע של המבנים אינו עומד בתקני רעידות אדמה והם מסכנים באופן ברור את היושבים בהם. לא תידרש יותר מרעידת אדמה בינונית כדי לקבור תחת מבנים אלו עשרות אלפי דיירים שאין ולו סיכוי קלוש שהם יוכלו לממן את חיזוק המבנה בעצמם.

      חשוב להבין כי פרויקטים של פינוי בינוי שונים בתכלית מפרויקטים של תמ"א 38 על סוגיה השונים. מחד אלו פרויקטים גדולים ומסיביים יותר אך מאידך נותנים מענה לחלק ניכר מהיבטי התכנון בעת הריסה ובניה מחדש.

      טענתי העיקרית היא כי גם הכוונה להסמיך את הודל"ים לדון במתחמי פינוי בינוי אינה מספיקה משום שמשמעות הדבר היא המשך טיפול במערכת התכנון העמוסה ממילא, דבר האורך שנים ארוכות מדי. על המדינה ליצור מסלול מיוחד וייעודי שבו יאושרו מתחמים אלו בתוך שנתיים לכל היותר לפי קריטריונים חברתיים וכלכליים ברורים הן משום התועלות העצומות הנובעות מביצועם לכלל הגורמים אך בראש ובראשונה משום שבאמצעותם ניתן יהיה להציל חיי אדם רבים. הקמת מסלול ייעודי כזה מחייבת הסרת חסמים רבים ומורכבים מדי החל בהיבטים תכנוניים, הצורך בבינוי גבוה, מיסוי והשבחה, תחזוקת מבנים, תחבורה, מוסדות ציבור ועוד.

      על אף הביטוחים השונים שהמדינה ואנשים פרטיים רוכשים, הרי בהנחה שמרנית עלות הנזקים שהמדינה תידרש לשאת בהם תהיה מיליארדי שקלים. בשבריר מעלות זו ניתן לבנות מערכת שמטרתה יהיה הסרת החסמים והוצאת פרויקטים אל הפועל במהירות גבוהה בהרבה. אלא שפעמים רבות מדי האוצר (שהוא הגוף המחליט במקרה זה) מעדיף לפעול במתכונת של תחזוקת שבר ולא תחזוקה מניעתית, כלומר להשקיע כיום הרבה פחות על מנת למנוע נזק גדול בהרבה בעתיד.

      באופן טבעי בכל מדינה קיימת ביורוקרטיה מסוגים שונים ובעוצמות שונות, בחלק מהמקרים עד כדי שיתוק של אורח החיים התקין. במקרה של ישראל ניכר שיפור בחלק מהתחומים אך בכל הנוגע להבנה של גודל המשבר שעשוי להגיע נדמה כי רבים מדי מאלו שיכולים לקצר את הבירוקרטיה לא הפנימו כלל את חשיבות תפקידם. על כן, השאלה העולה כאן האם ניתן להמשיך ולקבל את תוצאותיה של ביורוקרטיה כזו בישראל שהתוצאות המוחשיות ביותר הן אבדן חיי אדם.

      אין עוררין לגבי יכולתה של התחדשות עירונית מואצת להציל חיי אדם, אלא שיש כאלו שמניחים כי חיי אדם חשובים פחות מפתרון בעיות תחבורה או בניה גבוהה "מדי" או הצורך במוסדות ציבור. כל אלו חשובים וברי פתרון אך בוודאי לא במתכונת הנוכחית של עבודת המוסדות האחראים לקידום תהליכים אלו. מהאיום של רעידת אדמה חזקה הנו מוחשי ואמיתי. על כן, נדרשת בדחיפות התערבותם של מקבלי ההחלטות שהם הנושאים בסופו של דבר באחריות.

      יורם אסידון, ייצוג דיירים וניהול פרויקטים של פינוי בינוי