המבוטח התרשל - האם חברת הביטוח תשלם?

לא פעם מנסות חברות הביטוח להתנער מתשלום תגמולים למבוטחים באמתלות שונות, דבר המאלץ מבוטחים לפנות למאבקים משפטיים ממושכים. בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי), נקבע שלמרות אי-קיום תנאי מתנאי הפוליסה, חברת הביטוח תחויב לשלם את תגמולי הביטוח.

פסק הדין עסק בפוליסת ביטוח הדירה בה נקבע כיעל תכשיטי המבוטח להימצא בכספת. אירעה פריצה, אולם למרות שהותקנה כספת כנדרש (וזו לא נפרצה), התכשיטים לא אוכסנו בה - ונגנבו. חברת הביטוח התנערה מחובת תשלום תגמולי הביטוח, בטענה שאחסון התכשיטים בכספת היה תנאי מוקדם, בלעדיו בטל החוזה. המבוטח טען, מנגד, שהתנאי לא היה תנאי מוקדם, אלא "אמצעי להקלת הסיכון", אשר לפי חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, אי התקיימותו אינה פוטרת כליל את המבטח מתשלום התגמולים.

בית משפט השלום קיבל את טענת המבטחת, ושלל את זכאות המבוטח לתגמולים. המבוטח ערער לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור וקבע כי במקרים של התרשלות המבוטח לנקוט אמצעי מיגון ניתן לזכותו בתגמולים מופחתים, המבטאים את הפרש הפרמייה המשתלמת בעד ביטוח ללא אותם אמצעים.

חברת הביטוח ערערה על פסק הדין בפני בית המשפט העליון, בטענה כי בעקבותיו יוכלו מבוטחים להתנער חד-צדדית מתניות הפוליסה.

בית המשפט העליון דחה את הערעור, לאור תכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח, שמטרתו להגן על מבוטחים, שאינם תמיד מודעים למשמעויות אי-קיום תניות הפוליסה, ועלולים למצוא עצמם, בעת צרה, ללא כיסוי ביטוחי, למרות ששילמו את מלוא הפרמייה. משכך, קבע בית המשפט כי התרשלות לעמוד בתנאי "הקלת הסיכון" אינה מביאה לבטלות הפוליסה, ופנה לדון בשיעור התגמולים המגיע למבוטח. לצורך כך קבע בית המשפט סדרת שאלות אותן יש לברר, בהתאם לקבוע בסעיף 18 לחוק חוזה ביטוח.

ראשית, יש לברר האם חברת הביטוח הקונקרטית מציעה ביטוח חלופי, ללא אמצעי המיגון. אם התשובה שלילית, יש לבדוק אם מבטח אחר, סביר, מציע פוליסה שכזו. אם גם כאן התשובה שלילית, המבטחת פטורה מתשלום כלל תגמולי הביטוח.

מנגד, אם קיימת אצל חברת הביטוח הקונקרטית, או אצל מבטח סביר אחר, פוליסה שאינה מחייבת נקיטת אמצעי מיגון, יש להפחית את התגמולים באופן המבטא את ההפרש בין פרמיות הפוליסות השונות. לעניין זה, קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי חברת הביטוח. במקרה הנדון חברת הביטוח לא עמדה בנטל, ולכן חויבה בתשלום מלוא התגמולים.

בהערת אגב הסתייג בית המשפט מהתוצאה לפיה מבוטח שהפר תניה בפוליסת הביטוח יזכה בתגמולים מלאים, אך ציין כי ניתן להשלים איתה לאור יכולת המבטחת להוכיח כי יש להפחיתם, או לשלול אותם כליל.

אנו סבורים, כי פסק דינו של בית המשפט העליון הינו נדבך חשוב בהגנה אשר הקנו בתי המשפט למבוטחים במהלך השנים, מול כוחן הרב של חברות הביטוח. לאור מורכבות חוזי הביטוח מחד, וחוסר המיומנות של רוב המבוטחים המקבלים לידיהם את פוליסות הביטוח מאידך, החלטתו של בית המשפט העליון שולחת מסר ברור לחברות ביטוח, לפיו החלטה של מבטח לשלול ממבוטח תגמולי ביטוח בהתבסס על תניה חוזית בפוליסה, חייבת להיעשות בצמצום, וכאמצעי אחרון.

*הכותבים הינם עורכי דין במחלקת מיסוי עקיף וסחר חוץ במשרד איתן מהולל & שדות, והמתמחים, בין היתר, בדיני ביטוח, לרבות ביטוח ימי ואווירי.