מה יש בין השוק החופשי והכלכלה המתוכננת?

'שוק חופשי' הוא מושג המעלה תגובות נסערות בשיח הציבורי, ומשמש פוליטיקאים, כלכלנים, אנשי תקשורת, ואזרחים מהצד הכלכלי-שמרני לתקוף אחרים, 'חברתיים'. התפיסה של 'שוק חופשי' הינה תפיסה מיתית. כאילו שיש רק שתי אפשרויות: שוק חופשי ממעורבות ממשלתית בו הכל מותר - Laissez faire בקצה האחד, לעומת שוק המתוכנן לפרטיו ע"י הממשלה, כמו שהיה בברית המועצות ובסין של מאו, בקצה השני.

אחד החסידים הגדולים של 'השוק החופשי' הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שבהופעותיו האחרונות הסתתבר שהוא גילה 'גורו' כלכלי חדש, לואיגי זינגלס - Luigi Zingales, וספרו האחרון: 'קפיטליזם לעם'. מעניין אם ראש הממשלה שינה את דעותיו על השוק החופשי בעקבות הגותו וכתביו של זינגלס.

זינגלס, שמגדיר עצמו ככלכלן שוק חופשי הבנוי על בחירה חופשית של אנשים, מציין ששוק חופשי אינו יכול לתפקד ללא רגולציה, ללא כללים מוגדרים היטב, שיש לבנות אותו ולהגן עליו, שוק שאינו מוסדר הוא ג'ונגל, ואינו מקום להזדמנויות שוות. לדבריו, השוק החופשי עובד טוב מאוד בעזרת הכללים הנכונים. אבל השאלה היא מי מתכנן את הכללים, ולטובת אילו אינטרסים הם מתוכננים. לעתים קרובות מדי, הכללים מעוצבים לטובת האינטרס של המעטים ועל חשבון הרוב, ולעתים רחוקות מדי הם מתוכננים לטובת החברה ככללותה.

יתרה מזאת, זינגלס טוען כי על הממשלה לבנות את התנאים הנכונים לפעולת שוק חופשי ולהתערב כדי לתקן עיוותים בשוק, ושמעורבות ממשלתית למניעת מונופולים וקרטלים היא קריטית. בנוסף לכך, זינגלס תומך במסים ורואה בהם כלי להלחם בעיוותים בשוק החופשי. ומאמין ברגולציה חזקה, וברשתות ביטחון חברתיות.

תפיסת השוק החופשי של זינגלס שונה לחלוטין מזו של חסידי השוק החופשי השמרניים. הוא מדגיש את הצורך בהבחנה ברורה בין תמיכה בשוק pro-market ובין תמיכה בעסקים ובתאגידים pro-business. אפשר להאמין בשוק החופשי כשיטה כלכלית, ולא כדרך להצדיק את עוצמתם של התאגידים הקיימים, וצריך לעשות את ההבחנה הזאת באופן ברור. לדבריו, 'שוק חופשי' הינה סיסמה בה משתמשים התאגידים הגדולים שאינם רוצים שיתערבו ויפריעו להם בפעולותיהם למקסם את רווחיהם. אנשי עסקים תמיד תומכים ב'שוק חופשי' כשהם מנסים להיכנס לשוק מסוים, ברגע שהם נמצאים בשוק, הם רוצים לחסום את כניסת אחרים, הם רוצים מסים והגנות. הוא מדגיש את הבעייתיות של הכוח הכלכלי והפוליטי של התאגידים הגדולים, את הקשרים ההדוקים ואת החיבור המושחת בין התאגידים הגדולים והממשל.

זינגלס תוקף את חסידי ה'שוק החופשי'. לדבריו, הרבה פעמים אנשים המתארים את עצמם כתומכי שוק חופשי יודעים לומר רק: הכל מותר (Laissez faire). לטענתו, אם התנאים נכונים, השוק יכול לתפקד, אבל לעתים קרובות התנאים לא נכונים, ונוצר מצב שבו יש יותר מדי מונופולים, יותר מדי כוח פוליטי, יותר מדי שחיתות. בהינתן המצב הזה, זה פשע לומר שעלינו לא לעשות כלום ולתת לשוק לפתור הכל. פרופ' מנואל טרכטנברג, אמר זאת במשפט אחד: "כשאתה נותן לכלכלת השוק לפעול באופן חופשי מתפתחת כלכלה לא חופשית, כמו קרטלים, מונופולים והסדרים שמצרים את התחרות ולא נותנים לה לפרוח".

גם חסידי השוק החופשי המושבעים מכירים בצורך בהתערבות הממשלה במה שמכונה 'כשלי שוק': מוצרים ציבוריים, כשל אינפורמציה, שווקים לא מושלמים, השפעות חיצוניות, יתרונות וחסרונות לגודל ו'מוצרים' דומים. אלא שהבנה זו אינה מובאת לידיעת הציבור מחשש לפגיעה באידיאה ובמיתוס של השוק החופשי. שהרי אם מכירים בצורך בהתערבות הממשלה, הנושא משתנה מאידיאולוגיה לבעייה של מידה, ועל זה הרבה יותר קשה להשיג תמיכה מהציבור.

ראש הממשלה עשה 'חצי עבודה', לקח מהגותו של זינגלס רק את התחרותיות ומתעלם מרוב הרעיונות של זינגלס: הצורך ברגולציה חזקה, הנזקים של אי שוויון גבוה מדי, החשיבות של רשתות ביטחון לעובדים, הצורך במעורבות ממשלתית בשוק, והבעיתיות של קשרי הון-שלטון.

אמנון פורטוגלי vutחוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית