לאחרונה פרסם משרד הבריאות נתונים מדאיגים המצביעים על תשלומים גבוהים לביטוחי בריאות והוצאה פרטית לבריאות, הנובעים מאיבוד הציבור את אמונו במערכת הבריאות. הדו"ח חשף, כי מי שיכול לשלם מכיסו, מגדיל את הוצאתו על ביטוחי בריאות ותרופות. מי שאין ביכולתו לעשות כן, ניצב מול קופות חולים שנמצאות בגרעון תקציבי מתמשך, המביא לקושי תזרימי שפוגע ביכולתן לשלם לספקים שונים, וכפועל יוצא להקטנת זמינות השירותים והארכת תורי ההמתנה. גם התוספת השנתית לתקציב סל התרופות ששיעורו מתקציב הקופות ירד באופן הדרגתי משיעור של כ- 1.7% בשנת 2005 לרמה של כ- 0.8% בשנת 2014 ואינו מאפשר זמינות מספקת של תרופות וטכנולוגיות חדשות בסל הבריאות. לכן אין זה מפתיע שאחוז לא מבוטל מההוצאה של הציבור היא על כיסוי ביטוחי שיבטיח נגישות לתרופות.
העומס - לא רק בחורף
מערכת הבריאות נמצאת בפני מצוקה תקציבית קשה הבאה לביטוי בגרעון בהיקף של כשני מיליארד שקלים בקופות החולים, בגירעונות וחוסר בתקציב של מיליארדי שקלים לבתי החולים הנדרשים לתוספת מיטות ותחזוקת הקיים. בימים האחרונים נשמעו קריאות של ראשי המערכת לפיהן בשנה הבאה צפוי לראשונה להיווצר קושי תזרימי בקופות החולים, בהיקף שיפגע ביכולתן לתפקד ולממן שירותים וטיפולים. גם לדברי שרת הבריאות, ח"כ יעל גרמן (בדיון בכנסת) הסיבה העיקרית לגידול בגירעונות היא אי-התאמה של מדד יוקר הבריאות ומדד הדמוגרפיה כפי שנקבעו ע"י הממשלה ואליהם צמוד תקציב קופות החולים. שני מרכיבים אלה, בתוספת גידול בתחלואה כרונית, שימוש מוגבר של הציבור בשירותים כל אלה הובילו כאמור לגירעונות של קופות-החולים.
חשוב להבין שאם תרחיש כזה יתממש, משמעות הדבר עלולה להיות פגיעה ישירה בשירות הניתן לכולנו, חברי הקופות, שזקוקים לבדיקות מעבדה, לביקור אצל רופא, לתרופות, ולשירותיהם של מכוני רנטגן, פיזיותרפיה, התפתחות הילד ועוד רבים.
העולם המערבי כולו עוסק בביסוס רפואת הקהילה וחיזוקה, על מנת למנוע פניות שאינן הכרחיות לבתי החולים ועל מנת לאפשר לקבל את הטיפול בקהילה. כך צריך להיות גם בישראל. אלא שעל פי הנתונים שמציגות הקופות, לא זו בלבד שתקציביהן איננו מאפשר פיתוח דומה, אלא שגם השירות שכבר פותח וניתן לנו, הולך ונשחק. בג"ץ קבע כבר לפני כשנתיים שצמיחתו הטבעית של השירות אותו נדרשות הקופות לספק, איננה מתוקצבת כראוי על ידי המדינה, וקיים פער הולך וגדל בין תקציב הקופות לבין הוצאותיהן בפועל. בשנתיים שחלפו מאז הקביעה הנחרצת, לא התבשרנו על פתרון שמצאה המדינה לבעיה.
יש לשער שאם קופות החולים ידחקו כלכלית באופן קיצוני, הן יצמצמו את ההתקשרויות החדשות שלהן עם רופאים, עם מכונים וספקים בתחומים שונים, שאמורים לשרת אותנו ואת בריאותנו. מנגד, האוכלוסייה המבוטחת גדלה ומתבגרת, וצרכיה הבריאותיים גוברים. לכן, זמינות השירותים תיפגע, והתורים יתארכו ויתארכו. התוצאה היא שאנו, חברי הקופות ומשפחותינו, נאלץ להמתין יותר ולנסוע רחוק יותר, בעבור שירות דל יותר, בעוד שכבר כיום המצב טעון שיפור בהיבטים רבים.
גם בתי החולים טוענים למצוקה תקציבית קשה ביותר, ההולכת ומתגברת. התמונות אליהן התרגלנו בשנים האחרונות, של המאושפזים הרבים במסדרונות, והדיווחים על סגירת שעריהם של חדרי המיון בפני מטופלים מפאת עומס, הפכו לשגרה. עד לא מזמן, מצבים אלו אפיינו את תקופת השיא של החורף, אולם כיום, מדובר בעומס שמאפיין את רוב ימי השנה.
מדובר במציאות שבה בריאותנו וזכויותינו הבסיסיות כחולים נפגעות ונרמסות, בניגוד לחוק, ולצדק החברתי. לא ניתן להשלים עם מצב שבו בריאות הציבור נמצאת בתחתית סולם העדיפויות הלאומי ומערכותיה מתוקצבות כאילו מדובר במותרות. בלתי מתקבל על הדעת שבמדינה מערבית תתקיים מערכת בריאות קורסת ומקרטעת, באופן שפוגע בראש ובראשונה בחלשים החולים הזקוקים לשירותי הבריאות של המדינה, ותלויים בהם לחלוטין. ואסור לעבור על קריאותיהם הקשות של מנהלי הקופות ובתי החולים, לסדר היום.
שמוליק בן יעקב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה