בדיקה: איפה הסופר הכי יקר בארץ?

אילו מגמות אפיינו את סל קניות הסופרמרקט שלנו ב-2013? מתברר שבתל-אביב משלמים יותר ובאשדוד פחות; רמי לוי מציג את הסל הזול ביותר ביחס למתחרים לאורך מרבית חודשי השנה; ופערים של עד 19% נמצאו במחירי המוצרים בסניפים שונים של אותה רשת. הממצאים האלה עולים מדוח מיוחד שהפיקה המועצה לצרכנות מנתונים שאספה ממאות סקירות מחירים במאות סניפים של רשתות השיווק ברחבי הארץ, במהלך החודשים אפריל-נובמבר.

הייתה זו השנה הראשונה לפעילותה של סמ"ל - סיירת המועצה לצרכנות.

מנכ"ל המועצה לצרכנות, עו"ד אהוד פלג, מגדיר אותה כ"שנה שבה הכוח להוזיל את סל הקנייה עבר לידי הצרכן, שהחל לעשות חשבון למחיר ונעזר לשם כך בכלים להשוואת מחירים".

פלג מייחל ליישום המלצות ועדות קדמי, בהתאם להמלצות המועצה, לפיהן יחויבו הרשתות לדווח את מחירי מוצריהן לאתר השוואת מחירים ממשלתי. עד שמהלך כזה יקרה, אם בכלל, הציבור יכול להיעזר בכלים מגוונים כדי להוזיל את ההוצאה על קניות בסופר, בהם השוואת מחירי סמ"ל; שימוש באתרים כמו מייסופרמקט, זאפ או הסופר; ובעזרת אפליקציות שגם מאפשרות לצרכן לעדכן מחירים אונליין - ובהן פרייסז, זולו, סל מרקט, מרקט פלייס ועוד.

אם כך, מה ההפרשים בין סלי הקניות, מי הרשת היקרה ביותר ומי הזולה, ובאיזה אזור גיאוגרפי הלחץ על הארנק נמוך יותר? עיקרי הדוח לפניכם.

פערי המחירים בסניפים שונים של אותה הרשת מושפעים מתחרות מקומית, כך שמוצר מסוים באותה הרשת נמכר בהפרש של עשרות אחוזים בסניפים של אותה רשת.

סיירי המועצה לצרכנות בדקו את גובה החיסכון השנתי למשק בית בקניית הסל בסניף הזול לעומת הסניף היקר של אותה הרשת, והתברר כי מדובר בחיסכון של אלפי שקלים בשנה. הרשת שבה הפערים בין הסניף הזול לבין הסניף היקר היו הבולטים ביותר היא שופרסל בשלושת הפורמטים שלה: ההפרש של הסל הממוצע בין הסניף הזול והסניף היקר ב"שופרסל שלי" הוא 19%, מה שמיתרגם ל-5,200 למשק בית. החישוב נעשה בהתאם להוצאה השנתית הממוצעת של משק בית על מזון לפי נתוני הלמ"ס, העומדת על 27,600 שקל.

שנייה מדורגת הרשת "יש", שבה הפערים בין הסניף הזול ליקר עומדים על 16% וההפרש הכספי הוא של כ-4,500 שקל בשנה למשק בית. רשת שופרסל דיל היא השלישית עם הפרש של 15%, ואחריה מגה בעיר ומגה בול עם הפרשים של 13% בין הסניפים הזולים ובין היקרים.

ברשתות רמי לוי, מחסני השוק, יינות ביתן וטיב טעם ההפרשים הם של 10% בממוצע, שהתרגום שלהם הוא כ-2,800-3,000 שקל בשנה, ובוויקטורי עמד הפער על 8%, מכאן, שהמחירים בסניפי הרשת דומים יחסית.

האם הייתם מוכנים לנסוע מרחק של 2 ק"מ כדי לחסוך 130 שקל במחיר הסל? ממצאי הבדיקה מראים פערים עצומים במחירי הסל בין סניפים שממוקמים ברדיוס קטן, של עד 5 ק"מ זה מזה. כך, לדוגמה, בירושלים סל זהה עלה ברמי לוי (סניף כנפי נשרים) כ-480 שקל, בעוד שהמחיר במיסטר זול (כיכר דניה) של אותו הסל בדיוק היה כ-610 שקל; באזור המרכז, נסיעה של 5 ק"מ מסניף טיב טעם בגבעתיים עד לרמי לוי בקניון איילון שברמת גן תחסוך 140 שקל, שמהווים כמעט 30% ממחיר הסל.

מהשוואת סל שכלל 29 מוצרים בלפחות עשר נקודות מכירה בכל עיר עולה, כי בתל-אביב משלמים יותר. הסל הממוצע בעיר הגדולה עמד על 391 שקל. לאורך כל חודשי הבדיקה דורג הסל בתל-אביב כיקר באופן שיטתי, לעומת סל ממוצע בחיפה שמחירו היה 380 שקל; 374 שקל בראשון לציון; 369 שקל בממוצע בירושלים ובבאר שבע; והמקום הזול ביותר: 355 שקל באשדוד. לאורך כל חודשי הבדיקה, אשדוד הייתה העיר הזולה ביותר והחזיקה פער של 10% בין הסל הממוצע שנרכש שם לבין זה שנרכש באשדוד.

מדי שבועיים מפרסמת סיירת סמ"ל מחירים של כ-40 מוצרים ב-320 נקודות מכירה. הרשת שכיכבה ברשימת עשרת הסניפים הזולים ביותר היא זו של רמי לוי: שבעה מתוך עשרת הסניפים הזולים בהשוואות הם שלה. בשני מקרים, הרשת הזולה ביותר הייתה "יש" של שופרסל, ובמקרה אחר אושר עד היא הרשת שהציגה את הסל הזול ביותר.

בתמונת הראי - הרשימה שהציגה את המחירים היקרים - נמצאות רק רשתות עירוניות, כשמי שמככבת היא שופרסל שלי בשישה מתוך עשרת הסניפים היקרים. עוד ברשימה סניפים של טיב טעם בתל-אביב (חשמונאים, נחלת בנימין), סניף מיסטר זול בירושלים וסופר באבא בתל-אביב (ברח' ישעיהו).

בין המוצרים שנבדקו מחירם בדקה המועצה לצרכנות את "התנהגות" המחירים של מוצרי חלב, מאפריל ועד נובמבר ברשתות שופרסל דיל, מגה בול ורמי לוי. להוציא קוטג' וגבינה לבנה, שהוזלו או שמרו על יציבות, ברוב המקרים, מוצרים אחרים כמו גבינה בולגרית, גבינה צהובה, או יוגורט התייקרו בשיעורים שונים (חלקם זניחים) לאורך התקופה, לדוגמה גבינה בולגרית שעלתה בשופרסל דיל 20.9 שקל בחודש אפריל תומחרה ב-22.7 שקל בנובמבר (פער של 8%) ויוגורט יופלה שעלה 4 שקלים במגה בול באפריל, עולה כיום 4.10 (אחרי הוזלה מ-4.16 שקל). עוד העלתה הבדיקה, כי מוצרים מובילים בקטגוריה כמו במבה, קוקה קולה או מעדן מילקי שמרו על מחירים יציבים לאורך התקופה בשעה שמוצרים תחרותיים יותר ידעו תנודות כך לדוגמה נייר טואלט (ממוצע של כמה יצרנים) התייקר מ-31 שקל בממוצע לכ-38 שקל לחבילה.

בדיקת מחירי ירקות ופירות לאורך התקופה מעלה כי גם לאור התנודות במחירי המוצרים במחלקה זו, המחירים אצל לוי היו זולים באופן קבוע ביחס למתחרים, אצל לוי הסוקרים נמצאים עם האצבע על הדופק ומגיבים בהורדת מחירים מיידית לאור מבצעי מתחרות ובכלל: בשעה שק"ג תפוח עץ נמכר ב-8 שקלים בשופרסל דיל או במגה בול המחיר אצל רמי לוי היה 6.50 שקל לק"ג וכשאצל המתחרות ק"ג מלפפונים עמד על כ-5 שקלים אצל רמי המחיר היה נמוך בחצי.

נתוני הבדיקה של סיירת סמ"ל מפורסמים מדי שבוע באתר המועצה לצרכנות. תצפיות המחירים מתבצעות מדי שבוע בימים שני-שלישי, כאשר אחת לשבועיים נדגמים 320 סניפים של רשתות שיווק ברחבי הארץ ומהם נאספים מחירים של כ-40 מוצרים בסיסיים. הסיירים פרוסים בשטח, ומדווחים על עוולות צרכניות שהם מבחינים בהם בנקודות המכירה (הצגת מחירים, דרכי פרסום לא תקינות וכיוצ'). לצד הבדיקות הקבועות בודקת סיירי סמ"ל קטגוריות מוצרים מסוימות (מוצרים ללא סוכר, מוצרי ניקוי, משקאות קלים, חניונים, גלידות, סלי חג ועוד).

בואו נשים את הדברים על השולחן: אף רשת שיווק לא באמת רוצה למכור לנו בזול או דואגת לחשבון ההוצאות שלנו. מה שעומד בראש מעייני כל רשתות השיווק זו השורה התחתונה, הרווח לרשת. השאיפה של כל אחת מהן היא להגדיל את החלק שלה בארנק שלנו (share of pocket).

הממצאים השנתיים של סיירת המועצה לצרכנות רק ממחישים את הדבר. הפערים קיימים לא רק בין הרשתות אלא בין סניפים של אותן רשתות שלפעמים המרחק הפיזי ביניהן לא רב. וכך גם ברשת "זולה" כביכול, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו משלמים על מוצר מחיר כפול ממה שהוא עלה לרשת. לצרכנים בישראל חסרה הנהגה. הנהגה שתעקוב אחר המגמות וגם תקבע מחיר מומלץ משלה לצרכן. אם הנהגה כזו הייתה מחליטה נניח שהצרכן לא ישלם יותר מ-5 שקלים עבור בקבוק שתיה 1.5 ליטר, הן הספקים והן רשתות השיווק היו מתקשים לגבות מחיר גבוה יותר. צעד כזה עשוי ליצור לחץ לא רק על רשתות השיווק אלא גם על הספקים.

אותה הנהגה גם יכולה לפרסם בדו"ח אקסל באינטרנט רשימה של כמה מאות מוצרים עם מחיר מומלץ לצרכן. כך הצרכנים יוכלו ללכת לסופרמרקט עם הטבלה המותאמת להם אישית ולרכוש את המוצרים רק בתנאי שהמחיר שלהם לא יעלה על המחיר המומלץ. התנהגות צרכנית רחבה מעין זו עשויה לרסן את המחירים טוב יותר מכל דבר אחר.

כל רשתות השיווק, ללא יוצא מהכלל, משחקות במשחקי תדמית. הצרכן הישראלי צריך גוף בלתי תלוי שישמור על האינטרסים שלו מתוך אמונה בצדקת הדרך. רק כך הוא יוכל לצבור כוח שישנה את המציאות העגומה כאן.