גם עסקים עלולים לרדת מהארץ

נדמה כי היה זה חלום - החלום הציוני: להקים בית ומשפחה בישראל, בארץ ישראל ובמדינת העם היהודי. אז היה. המציאות של היום מחליפה את הרעיון הספק רומנטי-ספק לאומי, במלחמת קיום מתישה - תחת יוקר מחיה הולך ומחמיר, מחירי שכירויות שמאמירho כמעט מידי חודש בהתמדה ולקנות בית? החלום הזה כבר נגוז אצל רובנו.

אבל מה לגבי היזמים, העצמאיים ובעלי העסקים שלא רק צריכים להתמודד עם החיים המורכבים כיתר האנשים הפרטיים? מה לגבי היכולת שלהם לקיים ולנהל מיזם או עסק שיוכל, לפני שהוא משגשג – להתקיים ולפרנס את בעליו? למדינה מתקדמת, חופשית ותחרותית, יש אינטרס מובהק בקידום ופיתוח סקטור העסקים. הם אלו שיוצרים מקומות עבודה, משלמים מסים באופן ישיר (החל ממס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ועד למיסי ארנונה ושילוט), וכן מסים עקיפים (המסים שמשולמים באמצעות העובדים של העסק). מלבד זאת – הם מסייעים בצמיחה הכלכלית של המדינה, ואף תורמים לגיוון המוצרים והשירותים המוצעים לצרכנים, וכפועל יוצא – גם להגברת התחרותיות.

למרות זאת, במציאות הכלכלית, העסקית והפוליטית של ימינו, נדמה כי לאף אחד אין אינטרס בקידומו של הסקטור הכה קריטי ומשמעותי לפיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל. בין תשלומי מע"מ, מס הכנסה ומס חברות גבוהים, לצד בירוקרטיה מתסכלת של משרדים ממשלתיים ושלוחותיהם (החל מתהליך פתיחת עסק, רישום חברה, בקשה לקבלת רישיון עסק, הליך רישום בביטוח לאומי ועוד, וכלה בסחבת משפטית, לרבות פתיחה ואכיפה של תיקי הוצאה לפועל במקרים של בעיות גבייה והתחמקויות מתשלומים ע"י ספקים, לקוחות ונותני שירותים נוספים), ואם ניקח בחשבון את נושא ריכוזיות המערכת הבנקאית וכן מיעוט האפשרויות לקבלת אשראי וסיוע מגורמים ממשלתיים – התמונה לבעל עסק בישראל נראית דיי "בעייתית" בלשון המעטה.

לכן, במציאות מעין זו, אין זה תרחיש דמיוני שיותר ויותר יזמים המחפשים להקים עסק, או בעלי עסקים שכבר "טעמו" מהמציאות העסקית המורכבת שתוארה – לוטשים עיניהם למדינות אחרות, שבהן הרשויות "ידידותיות יותר" לעסקים. דוגמה טובה למספר יזמים שליווינו בחברתנו – כבר ויתרו מראש על רעיון הקמת עסק בישראל, וביקשו מאתנו לבחון חלופות לכך, בין היתר, במדינות דוגמת קנדה, גרמניה ואפילו אירלנד שעד לא מזמן נשמעה בכותרות כמדינה שעלולה להסתבך ב"תסבוכת הכלכלית-האירופית".

דוגמא נוספת, לבעלי עסקים קיימים, ניתן למצוא בעסקי ההיי-טק המקומיים: מספר חברות סטארט-אפ בתחומי מתן שירותי תכנה בחנו ואף העבירו חלק מפעילויות קיימות, כדוגמת מתן המענה הטלפוני שלהן ללקוחות הקצה - לפעילות מיקור-חוץ (outsourcing) אל מעבר לים – כדוגמת הודו. ולמה לשקול העברת פעילות קיימת למדינה זרה? שילוב של כוח עבודה זול, בירוקרטיה אפסית (ביחס לישראל), שליטה טובה מאוד בשפה האנגלית בקרב האזרחים, ואמצעי ניהול, שליטה ובקרה מרחוק טובים ואיכותיים – עושים את העבודה בצורה מצוינת. והנה לכם עוד מקרה של אובדן הכנסות ומקומות עבודה למשק הישראלי.

אין זה אומר, כמובן, שבמדינות אחרות "הכל ורוד" והמציאות (הן העסקית והן הפרטית) תהיה קלה או פשוטה יותר, אך עצם רעיון הבחינה והמעבר של עסקים מישראל למדינות זרות הוא לא פחות מנושא מטריד, ויותר מכך - בעל חשיבות לאומית – לא פחות. אם אנו, כחברה ומדינה נשב בחיבוק ידיים ונביט במתרחש מהצד – אנו מסתכנים לא רק באובדן הכנסות ופגיעה בצמיחה של המשק, כי אם גם פגיעה בצרכן הישראלי שבסופו של דבר יקבל משק יותר ריכוזי, פחות תחרותי, עם יוקר מחייה שהולך ומעמיר עוד יותר.

תמרורי האזהרה והסימנים המדאיגים (אשר רק חלקם תוארו לעיל) אמנם נמצאים בשטח, וכל בעל עסק "ישמח" לספר לכם על המציאות הקשה שהוא או היא מתמודדים יום-יום, שעה-שעה. אך מה עושים במצב הנתון? ושאלה יותר מעניינת – מה הסבירות שזה יקרה? האם המדינה תיקח את המושכות לידיים ותתחיל לתכנן, לנהל ולתמרץ את המגזר הפרטי-עסקי שאחראי למרבית הישגי המשק ושגשוגו? או אולי תפקיר ותשלח אותו היישר לפתחן של מדינות שיודעות היטב כיצד להעריך, לתמרץ ולתגמל על יוזמה, תעוזה ועל הרצון לפתח ולהקים עסקים בארצן?

יהונתן סעדה הנו מנכ"ל חברת BDX המתמחה בפיתוח וקידום עסקים בארץ ובעולם.