האם כדאי להעביר רכוש לצאצאים לפני המוות?

לפני מספר ימים הגיע לסופו סכסוך הירושה העקוב במשפט הירושה של משפחת עופר. למרות שמר יולי עופר כתב כמה וכמה צוואות בערוב ימיו, עדיין קמו יורשיו ובהם בנו שחש מקופח וניסו להיאבק בצוואה.

כל סכסוך בין יורשים על ירושתו של אדם מעלה את השאלה, אם לא כדאי למוריש לחלק את הרכוש בעודו בחייו, וכשהוא יכול לשלוט לחלוטין במה שייעשה. הדברים אמורים בפרט לגבי אנשים אמידים, ולא לגבי אנשים שרכושם העיקרי הוא דירת המגורים שלהם. בדרך כלל, איש עסקים שצבר הון בחייו מעוניין לא רק לדאוג לדור הבא אלא לשמר את מורשתו ולכן סביר להניח שאין כוונתו ליצור מצב של סכסוך בין יורשיו, דבר שיעיב על מורשתו.

כאשר מדובר באדם עתיר נכסים וההון, לעיתים יש צורך מעשי להעביר נכסים עוד בזמן חייו של המוריש. בוודאי שמאד חשוב להסדיר את נושא השליטה בעסקים כשמדובר בקונצרן או בעסקים רחבי היקף כמו של משפחת עופר. ללא הסדר כזה, בחיי המייסד או בצוואה אחרי מותו, יוכל כל יורש לדרוש את פירוק השיתוף בעסק, וכך הוא יתפרק. העברה חלקה של העסק – חיונית מאד להמשך שגשוגו.

חשיבות ההעברה בחיים מקבלת משנה תוקף, אם בעל מפעל איננו יכול עוד לתפקד כמנהלו, ויש בן הממשיך במפעל, ויכול לנהלו היטב. במקרה כזה נוצר לפעמים אפילו הכרח לבצע את ההעברה בחיי המוריש. אבל כל זה אמור בעסק חי ופעיל, ולא בחשבונות בנק ונכסים פיננסיים שאינם דורשים טיפול ושינוי יומיומיים.

מובן שעלולה להתעורר בעיה עם העברה בחיים: אם בעל הזכויות מעביר אותן לאחד או יותר מצאצאיו בעודו בחיים, הוא לא יוכל להתחרט על כך. זאת בניגוד לכתיבת צוואה, כאשר את צוואתו יכול אדם לשנות בכל עת וכמעט ללא הגבלה, חוץ ממקרה בו נעשתה צוואה הדדית שלו ושל בת זוגו.

כך למשל טיפלתי בזמנו בסכסוך משפטי, בו העביר האב הקשיש את נכסיו לילדיו, אולם כשהתהדקו יחסיו עם בת זוגו החדשה (שלא היתה אם ילדיו) והוא התחרט על העברת הזכויות, הוא לא הצליח לבטל את העברת הזכויות לבניו.

במקרה שבין הנכסים אין עסק חי, אין הכרח בכתיבת הצוואה, והשאלה אם לכתוב צוואה היא לפי עובדות הענין. אם בכל זאת, החלטתם שלא להעביר את הנכסים בעודכם בחיים, חשוב לדעת כמה היבטים חשובים:

חסכון במס- במדינת ישראל אין מס עזבון מזה למעלה מ-30 שנה ולכן מבחינת מיסוי והוצאות עדיף דווקא להעביר את הנכסים על פי צו ירושה או צו קיום צוואה (אם יש צוואה). בהעברה בירושה אין מס שבח, ואין אפילו צורך לדווח לשלטונות מס שבח על ההעברה.

צוואה מפורטת- כאשר המוריש איננו מעביר את הזכויות בנכס/ מפעל בעודו בחיים, הרי טוב יעשה, אם יכתוב צוואה, ובה יקבע, מי מיורשיו הוא שינהל את העסק לאחר פטירתו. הוראה כזו בצוואה תמנע בעיות בעסק, ותאפשר המשכיות בניהולו לאחר מותו של המוריש. אחרת עלול העסק לקרוס, עקב מריבות בין היורשים, כולל צווים שיגבילו את פעילות העסק, ושלכאורה נועדו להגן על זכויותיו של יורש זה או אחר.

כך למשל לכנס את כל היורשים לאחר הפטירה ולהקריא להם את הצוואה ולהקרין את מעמד חתימת הצוואה, כאשר המוריש מסביר את ההגיון העומד מאחוריה ואת הסיבה לנישול או לאי הכללת בן משפחה בה.

אין זה רצוי לכנס את היורשים הפוטנציאליים בעוד המוריש בחיים, כי זה עלול להביא ללחצים של אלה שקיבלו פחות או שלא קיבלו בכלל. רק מוריש עם יוקרה רבה גם במשפחתו יכול להרשות לעצמו לכנס את יורשיו בעודו בחיים ולומר להם מה יהיו העדפותיו בצוואתו.

סודיות- בדרך כלל אין המוריש חושף את הצוואה שכתב, והיא נשארת בגדר "סוד" עד לפטירתו. בוודאי שעורך הדין שערך את הצוואה איננו רשאי לגלות את הצוואה או שהיא נכתבה בכלל, כל עוד המוריש בחיים.

אולם קיים נוהג על פיו המוריש נותן העתק מצוואתו ליורש אחד או לכמה. דבר זה נעשה בין היתר גם על מנת שהצוואה תימצא לאחר מותו. דרך אלטרנטיבית להבטיח, שהצוואה לא תיעלם היא ע"י הפקדת הצוואה במשרד של הרשם לענייני ירושה.

כאשר אדם נפטר אסור להעלים את הצוואה וחייבים למסור אותה לרשם לענייני ירושה. מי שיש בידיו צוואה של אדם שנפטר, והוא לא משגר אותה לרשם לענייני ירושה מסתכן בעבירה פלילית ממש.

חשיבות המקור- אדם הנשוי לאישה שנייה, שאיננה אם ילדיו, או שהוא גר עם ידועה בצבור, מאד רצוי שיכתוב צוואה, ושיפקיד העתק ממנה במשרדו של הרשם לענייני ירושה. זאת מפני שיש סבירות שהאשה השנייה (או הידועה בצבור) תמצא את הצוואה בסמוך לאחר מותו, ואם היא לא תיראה לה, היא עלולה להשמיד אותה (למרות שזו עבירה לעשות כן). בתיק שניהלתי לפני כ-20 שנה, הצבעתי על האפשרות הסבירה שבת הזוג (האשה השנייה) העלימה את מקור הצוואה, ובית המשפט העליון אישר צוואה על פי צילום שלה, ובלא שנמצא המקור.

עו"ד מיכאל טאוסיג - מומחה בדיני משפחה, צוואות וירושות