אחת הסיבות שבגללן הפך הטיול של אחרי הצבא למסורת ישראלית היא תחושת החופש האולטימטיבית שהוא מעורר אצל אנשים, תחושה שיש הרודפים אחריה במשך שנים רבות. אותה תחושת חופש חמקמקה מוציאה מהמטייל את כל הטוב שבו ופתאום, הרחק מחיי היומיום הלחוצים, הוא מגלה שאפשר לחיות קצת אחרת - להיות נחמד יותר לסובבים, חברותי יותר, להכיר אנשים מתרבויות שונות ולהתחבר איתם.
כמעט כל מטייל חוזר עם הבטחה לעצמו להיות חברותי יותר, לדבר עם זרים גם ללא סיבה, אבל החיים מחזירים את כולנו אל אותו מסלול. לי בלוט החליטה שאין בכוונתה לוותר על המפגשים הרב-תרבותיים והשיחות הרנדומאליות, לכן החליטה לפתוח אכסניה - מוקד העלייה לרגל של מפגשים לא מתוכננים, כור ההיתוך של כל אזור תיירות.
האמת שתיאור זה מדלג על שלב חשוב בסיפור. "אחרי שעברתי למצפה רמון הבנתי שלא אצליח להתפרנס בצורה מספקת ממצאי העבודות שהמועצה המקומית מציעה, והחלטתי ללכת בעקבות חלום גדול", היא עונה על השאלה מי הגה את הקמת האכסניה שלה, The Green Backpackers, אותה היא מפעילה יחד עם בעלה יואש (בעל עסק פרטי להדרכת טיולי קבוצות באזור). אהבתה לטיולים הביאה אותה לאירופה, אפריקה ושתי האמריקות, כמו גם לתואר ראשון בניהול תיירות והכשרה כמדריכת טיולים.
אין מדובר בסתם רצון לשבת בסלון של אכסניה ולארח תיירים מכל העולם, רגע לפני שהם יוצאים לטיול במכתש הגדול, למרות שזה חלק עיקרי מחיי היומיום של בלוט ומשפחתה. "המקום נקרא על שמו של דוד בן גוריון, אשר נולד כדוד גרין בפולין. החזון שלנו הוא לפתח את הנגב בעזרת תיירות ירוקה. האכסניה היא חלק עיקרי בחיים שלנו, פשוט כיף לנו להיות בעסק - ארוחות חגיגיות עם האורחים, להכין ארוחות בוקר. המתנדבים שמצטרפים לתקופות ארוכות הופכים לחברים טובים מאוד ונשארים כאלו גם אחרי שהם עוזבים".
תחילת הדרך לא הייתה פשוטה וכלל שעות מחקר רבות באינטרנט. "עזבתי את העבודה שלי כפקידת קבלה באחד מהמלונות כאן באזור. ישבתי כל יום ובניתי תוכנית עסקית. כשנמאס לי לשחק עם המספרים בתוכנית הפיננסית, יחד עם ההבנה שלא אקבל שום שטח בעתיד הנראה לעין ושהכי אקולוגי להשתמש בבניין קיים - שכרתי בית. כבר באמצע השיפוצים קיבלנו את האורחים הראשונים שלנו, בכסף השתמשנו כדי לקנות פיצה", מספרת בלוט.
כמו כל בעלי עסקים מתחילים, גם בלוט עדיין חושבת על השגיאות שעשתה במהלך הדרך, אבל דווקא על זאת שהיא מגדירה כ"הכי גדולה שלי" היא לא בדיוק מצטערת. "התאהבתי במצפה רמון, פה אני רוצה לבלות את שארית חיי וזה יעד מעולה, אבל הקשיים כאן כ"כ הרבה יותר גדולים מכל יישוב אחר. המרחק משפיע על הכול. חצי מהזמן אין לי אינטרנט כי התשתית לא טובה, החלפתי חברה סלולארית באחרת כי הורידו לנו אנטנה ואז החברה השנייה עשתה אותו דבר, מובילים לא רוצים להגיע לכאן תמורת שום הון".
גם האתגר הכי גדול של אכסניית גרין קשור למיקום שלה. "האתגר היה וממשיך להיות - מציאת מנקה. קשה למצוא עובדות ניקיון במצפה רמון, על אחת כמה וכמה, כאלה שמוכנות לעבוד בחגים ובסופי שבוע. אני רוצה לקדם את העסק, אך לצערי אני כל הזמן עסוקה בעבודות ניקיון בעונות הכי עמוסות שלנו...". קשיים נוספים בהם נתקלה? "העובדה שמשרד התיירות לא מכיר בקהל התיירים העצמאיים ובענף ההוסטלים. למרות שזהו הענף התיירותי המכניס ביותר והנכון ביותר עבור יישובים בפריפריה, דווקא ענף זה לא זוכה לתקציבים או מענקים".
מעוז ינון, המנטור שמלווה את בלוט מטעם קרן שמש, מסכים גם הוא עם נושא המיקום ומגדיר אותו כאחד האתגרים הגדולים ביותר של האכסניה. אך בעיניו האתגר הגדול ביותר בתהליך הקמת העסק היה הצורך להתאים בין הפנטזיה של הבעלים למציאות בשטח. "לי חלמה על בניית מתחם אקולוגי של לינה בבקתות/אוטובוסים ישנים, אבל בפועל הקימה אכסניה אקולוגית שמשתמשת בתשתיות קיימות".
אחרי שנתיים בהן פעלה האכסניה מבית שכור היא עברה לנכס אותו קנתה בלוט, החלטה שאותה היא מגדירה כ"טובה ביותר שקיבלתי". על אף שינוי במיקום ובגודל, אופייה של האכסניה לא השתנה. "זה בכוונה, אנשים מאוד אוהבים את האופי הביתי והנקי של המקום ומאוד חשוב לי לשמר זאת. למרות הקשיים הרבים והעובדה שהבחירות שלי הן לא תמיד הכי רווחיות באותו הרגע - חשוב לי לשמור על האיכות".
בהמשך לחזון של תיירות ירוקה, בלוט לא מתעלמת מהסביבה הקרובה שלה. "העסק נמצא בתוך שכונת מגורים ואנחנו משתדלים לתרום עד כמה שרק ניתן, אם ע"י הקמת גינה קהילתית או שיפוץ כניסות וחדרי מדרגות. אנחנו מפנים המון עבודה לכל העסקים הקטנים שסביבנו, מבלי לקחת שום עמלה כי חשוב לנו שהתיירים יוציאו את כספם בכמה שיותר מקומות ברחבי היישוב. אנו גם מנסים לשלב ילדים ממגמת התיירות של מצפה רמון בעסק, אם כי הדבר מאוד מאתגר".
ינון מאמין כי דרך פעולה זאת היא מחשבה כלכלית-סביבתית. "לי ויואש מנתבים את התיירים לבזבז עוד כסף בעסקים נוספים באזור, הם מפנים למורי דרך ומפעילי חוויות תיירותיות מבלי לקחת שום עמלה ולא מארגנים שום פעילות אם כבר קיים ספק אחר במצפה. המצפן העסקי, החברתי והערכי של לי ממשיך להוביל אותה מיום הפתיחה ועד היום".
החלומות שלה פשוטים ("אכסניה עם 50 מיטות ומנקה כל יום, כל היום"), הרווח מלבד זה הכלכלי אדיר ("כיף גדול, הגשמה עצמית, חברים מכל העולם ויכולת לטייל הרבה בחו"ל") וגם הטיפים ליזמים די פשוטים. יש לה שניים כאלו, אחד נוגע לשיווק - "רמת שירותיות גבוהה היא הדרך הכי טובה, במיוחד לקהל הזה של המטיילים, שאם הוא נהנה אז הוא מספר לכל מי שהוא פוגש על המקום". הטיפ השני הוא קצת יותר כללי - "תתאהבו בעיר ולא ביישוב פריפריאלי כמו מצפה רמון".
ומה לגבי העצה של ינון? "על כל יזם מתחיל לחשוב מה מניע אותו ואיך הוא יכול למנף את המוטיבציה הפנימית להצלחת העסק. לדאוג שיהיה "פרקליט השטן", שיעמת אותו עם כל הקשיים והמכשולים שכל יזם ובעל עסק נתקל בהם".