הממשלה מזלזלת באזרחיה

בני אדם מאופיינים בצורות שונות של התנהגות לא רציונאלית, הפוגעת בהם. אבחנה זו מקובלת בכלכלה כבר מזמן, כאשר אדם סמית הבחין עוד בשנת 1759 בקונפליקט שבין התשוקות האנושיות לבין "המתבונן האובייקטיבי" (impartial spectator). הכלכלן הרברט סיימון טבע בשנת 1947 את המונח "רציונאליות מוגבלת", וטען שחשיבה רציונאלית לבדה אינה מסבירה את תהליך קבלת ההחלטות אצל בני אדם. חוסר רציונאליות זו מביא למצב שציבורים רחבים בישראל בוחרים במפלגות ובפוליטיקאים שלא מיצגים את צרכיהם הכלכליים.

המשק הישראלי מצוי בחוסר שווי משקל כלכלי, וכמו בכל מצב לא מאוזן, המשקולת הכבדה יותר קובעת את סדר היום. חוסר שיווי משקל גרם להטיות רבות המציבות אותנו במקומות גבוהים בפערים החברתיים, בגובה המסים העקיפים, במחירי המוצרים והדיור ובהיקף הריכוזיות. מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם לאחרונה שהמזון בישראל יקר ב-25% מאשר באיחוד האירופאי, מיקד שוב את הדיון ברמת המחירים הבלתי נסבלת, שבמשולב עם השכר הנמוך יוצרים משוואה קשה לשכירים. הדו"ח מוסיף כי מחירי המזון בישראל עלו ריאלית ב-8 השנים האחרונות בשיעור הגבוה ביותר מקרב המדינות המפותחות שנסקרו. עליית המחירים בישראל הייתה כפולה מזו שבטורקיה (8%), פי 4 מבלגיה (4%) ופי 32 מצרפת (0.5%). מחירי הדיור מגבירים את הקושי ומציבים בפני מעמד הביניים אתגר כלכלי בלתי נסבל.

מדוע המחירים ממשיכים לעלות? מה צריך עוד לקרות כדי שהציבור יפסיק להיות כלי משחק וגורם שלא מתחשבים בו? התשובה ברורה, רק הממשלה יכולה אבל היא לא רוצה. הממשלה יכולה להוריד מידית את המחירים ע"י הקטנת המע"מ על מוצרי מזון, כפי שהדברים מקובלים באירופה, כאשר בארה"ב אין כלל מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. אבל הממשלה לא רוצה להוריד את המע"מ. הממשלה יכולה לשבור את הריכוזיות ע"י פתיחת השוק ליבוא. מדברים על זה שנים אבל הביצוע כושל. חייבת להטיל פיקוח נוסף על מרב מוצרי החלב שמחיריהם ושיעור ההתייקרות שלהם כפי שמעיד דו"ח הכנסת הם חריגים. אבל הממשלה לא מטילה פיקוח אמיתי ורחב. מסתפקים בפיקוח על מחיר השמנת.

מדוע? המחירים הגבוהים משרתים את הכוחות הכלכלים, את המבנה הקיים של המשק ואת הרציונל הכלכלי של ראש הממשלה. לו הממשלה הייתה באמת רוצה לפרק את הריכוזיות היא הייתה עושה זאת מזמן. בארצות הברית לדוגמה, כבר לפני שנים החליטו לפרק את "סטנדרט אויל". אחרי שקיבלו החלטה, הביצוע ארך שישה חודשים. מדוע בישראל לא מבצעים? פשוט לא רוצים.

הדברים נעוצים ב-DNA של התהליכים המניעים את הפוליטיקאים בישראל. ציבור השכירים איננו בעל עמדת כוח. הוא לא קובע דבר לגבי עתידו של אף פוליטיקאי ובהתאם הוא איננו מהווה מרכיב בתהליכי קבלת ההחלטות. ח"כים רבים נותנים ביטוי לציבורים שלהם בנושאים פוליטיים. כדוגמה ניתן להביא את האגף הימני בליכוד, שכל הזמן פוזל ימינה כדי לרצות ציבורים שיכולים להשפיע על עתידם הפוליטי. אף פוליטיקאי מהקואליציה לא פוזל אפילו לרגע לכיוון הגייסות של השכירים שנאבקים ביוקר המחיה . ציבור זה נתפס על ידם כחסר חוט שדרה שאיננו בר השפעה על עתידם.

סביר שאם שיטת הבחירות הייתה אישית ואזורית והפוליטיקאים היו צריכים לתת לבוחריהם קבלות על הישגיהם פני הדברים היו שונים. עד אז, תמשיך ההטיה הפסיכולוגית לעוור את עיניו של הציבור הרחב שיתמוך בפוליטיקאים וברשימות שלא מביאות לו ערך כלכלי. להיפך.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה