מלחמה בספקולנטים? חרב פיפיות

חברת הכנסת תמר זנדברג הגישה בשבוע שעבר הצעת חוק ל"ביטול הפטור ממס לסוחרי כסף מחו"ל שקונים שקלים מבנקים ישראליים". בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה, כותבת זנדברג כי "ביטול הפטור ממס יפחית את הלחצים על השקל שגורמים ספקולנטים, הכדאיות הכלכלית בעסקת מט"ח שגורמת לחיזוק השקל תרד, גם במקרה בו הריבית תעלה. אנו מאמינים כי אחד הכלים להתמודד עם הבועה בשוק הנדל"ן הנו העלאת ריבית, ולכן יש קשר בין הדברים - אם נשחרר את הלחצים על השקל ובנק ישראל יוכל לעלות ריבית, תהיה לזה השפעה על מחירי הנדל"ן".

ההצעה עצמה נשמעת הגיונית וסבירה. על פניו, אין שום סיבה שאזרחי המדינה יסבסדו את הריבית הגבוהה (יחסית לעולם המפותח) שמקבלים זרים. אך מטרת ההצעה ללא ספק מעלה שאלות ותהיות רבות. כך, למשל, השפעת הריבית הגבוהה על מה שזנדברג מכנה "בועת נדל"ן", אינה בלבדית. העלאת הריבית אומנם מורידה את מחיר הדירה הנקוב, אך מעלה את המחיר הכולל (מחיר הקנייה + ריבית) שישלמו לאורך השנים רוכשים חסרי הון עצמי מספק ואלו הממנים את הדירה בעזרת משכנתא. העלאת ריבית לא פותרת את הבעיה היסודית - שהיא מחסור בדירות וביכולת לבנות דירות - אלא פועלת לצמצום הביקוש על ידי דחיקת רוכשים חסרי אמצעים והון, המגובים משכנתאות, החוצה מן השוק.

מחירי הנדל"ן בישראל גבוהים מסיבה אחת מרכזית - שוק מונופוליסטי ובירוקרטיה מפלצתית שלא מאפשרים להדביק את היצע הדירות לביקוש הדירות. ריבית נמוכה היא בסך-הכול תירוץ פופוליסטי שאינו מתחשב בסיבה האמיתית לעלייה במחירים. בניגוד לארצות-הברית ולמשבר הסאב-פריים, ריבית נמוכה במקרה של ישראל אינה תנאי יחיד ואפילו לא תנאי משמעותי לעליית מחירי הנדל"ן. הסיבה האמיתית והמשמעותית ליוקר הדיור בישראל הוא מונופול חונק שאינו עונה על דרישות השוק ומכאן גם ההבדל בינה ובין ארצות-הברית. העלאת הריבית לא תביא למזור מבלי לפתוח את שוק הנדל"ן בצידה. יתרה מכך, אם השוק יישאר כמות שהוא והריבית תעלה, מי שייפגע יהיה מעמד הביניים, שייאלץ לשלם יותר על המשכנתאות שלקח.

קרקע היא המרכיב המרכזי בעלות הדירה בישראל, ומנהל מקרקעי ישראל הוא האחראי הבלעדי על הקצאת רוב הקרקעות בישראל. על-פי החוק, מנהל מקרקעי ישראל מנהל את קרקעות המדינה, קרן קיימת לישראל ורשות הפיתוח, המהוות כ-90 אחוזים משטח מדינת ישראל. מדובר אם כן, במונופול חזק מאוד, הנגוע בניגוד אינטרסים מהותי, שכן מצד אחד עליו לשחרר אדמות מדינה לידיים פרטיות המשוועות לדיור, אך מצד שני עליו לשמור את האדמות מולאמות, כדי להגביל את ההיצע ולשמור על ביקושים גבוהים, דבר שייקר את עלות האדמות ויכניס כסף רב לקופת המדינה

להצעת חוק זו יכולות להיות, כמובן, גם השלכות לא נעימות כלל וכלל על שוק ההון הישראלי. הרי, הפטור ממס ניתן מתוך כוונה לעודד פעילות של משקיעים זרים בשוק ההון הישראלי. הטלת מס על משקיעים זרים - בעיקר לאחר הגדלת המס על רווחי הון שהגיע עד עתה לכדי 25% - ייבש עוד יותר את שוק ההון הישראלי. אלא שלא זו, אף זו. ביטול הפטור ממס יכול ליצור מצב הפוך לחלוטין ממה שחברת הכנסת זנדברג מתכננת - הוא עלול לדחוף חלק מהמשקיעים הזרים דווקא לשוק הנדל"ן הישראלי ולהביא להתייקרות משמעותית נוספת, מכיוון שהוא יהפוך לאטרקטיבי וכדאי יותר עבורם, בעקבות העלאת המס על רווחי הון.

"הצעת החוק מבקשת להפחית את הצורך בהתערבות בנק ישראל בכלים כמו ריבית ורכישת דולרים", כותבת ח"כ זנדברג בפוסט שפרסמה. אך האם צמצום המעורבות והסמכות המוניטרית של בנק ישראל, צריך להתחלף במעורבות ובסמכות חקיקתית של כנסת ישראל? בשוק חופשי אמיתי, אין שום סיבה שבנק מרכזי ייידרש למניפולציות על-ידי רכישת או מכירת דולרים בשביל לחזק או להחליש את המטבע המקומי, כפי שאין שום סיבה שבית המחוקקים יחוקק עצמו לדעת וייתערב במדיניות הפיסקלית של הממשלה. טוב תעשה חברת הכנסת זנדברג אם תזנח את הצעת החוק המיותרת הזו וטוב תעשה הנגידה, קרנית פלוג, אם תחדל מהמנהג המגונה של רכישת דולרים ומההפחדות בקשר לייצוא הישראלי.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו" וחבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה".