במהלך 5 השנים האחרונות, הקפידו ביל ומלינדה גייטס לפרסם איגרת שנתית אשר מסכמת את פעילות קרן הצדקה והפילנטרופיה הנושאת את שמם בשנה החולפת. השנה, לעומת זאת, במקום אותה איגרת סיכום שנתית בחרו בני הזוג גייטס בנתיב אחר: הבוקר הם פרסמו מסמך ארוך הסוקר את ציפיותיהם ויעדיהם לשנים הקרובות, כמו גם את תפיסתם את עתיד תחום הסיוע למדינות העולם המתפתחות.
לאתר פורבס ישראל
בשיחה קצרה עם ביל גייטס עצמו אתמול, הוא הודה כי "הכתיבה של מסמך כזה הכריחה אותי לחשוב בהיגיון ובביקורתיות מסוימת". מדובר במסמך בעל אופי של מניפסט, המציג את ה"אני מאמין" של בני הזוג, ומאפשר הצצה למוחו וליעדיו של האיש העשיר ביותר בארה"ב (והשני בעושרו בעולם) ומי שנחשב לגדול התורמים בעולם כולו.
במסמך המסקרן, במקום להתמקד ביעדים ובמטרות אשר עומדים בפני מאמץ המלחמה בעוני בשנים הקרובות, בחרו בני הזוג גייטס להתמודד עם שלושה מיתוסים הנפוצים בציבור, ואשר מפריעים ומעקבים את התהליך: התפיסה לפיה המדינות העניות נידונו להישאר עניות, התפיסה לפיה סיוע בינ"ל במדינות מתפתחות הוא לא יותר בזבוז כספים, והאמונה כי הארכת תוחלת החיים במדינות העולם השלישי רק תיצור "פיות נוספים אותם יש להאכיל". חשוב לזכור כי המלחמה בתופעת המדינות העניות ומוכות הרעב היא אחד מיעדיה העיקריים של קרן גייטס.
אבל העיסוק הנרחב בשלושת המיתוסים האלו אינו החלק המעניין ביותר במסמך. מקריאה "בין השורות" ניתן להצביע על שלוש נקודות משמעותיות אף יותר ומעניינות במיוחד, אשר משקפות היטב את תפיסתו האישית של ביל גייטס, וחושפות גם את יעדיו האישיים לשארית חייו.
הראשונה היא הטענה כי למרות סכומי העתק שהשקיע לאורך השנים וגיוס המוחות הטובים בעולם לפעילות הקרן, בכדי להצליח "להזיז דברים" בשטח חייבת להיות עזרה משמעותית בהרבה של ממשלות וגופים רשמיים. גם לאחר העברת חוק התקציב בארה"ב, לדוגמא, הסיוע האמריקאי במאבק למיגור מגפת הפוליו צמח ל-50 מיליון דולר - פחות ממחצית מהסכום אשר משקיעה קרן גייטס באותו המאבק.
לדברי גייטס "כבר בעתיד הקרוב נצטרך להסביר למה מדינה נשארה ענייה לאורך כל כך הרבה שנים". והסיבה לכך, לראייתו, תהיה מדיניות הממשלות במדינות המפותחות. אלו המציעים תגמולים המבוססים על תגמולי השוק החופשי פשוט לא מבינים את המציאות בשטח, לפי גייטס: "אלו שיחפשו רווחים בהתאם למדיניות השוק החופשי פשוט ייקחו את הכסף ויעזבו, אם הם לא עשו זאת עד היום". האחריות תיוותר בידי הממשלות החזקות.
אך לאחר האשמות אלו, עולה מהמסך גם ניחוח קל של אופטימיות. "אנחנו לא רואים כותרות ענק שצועקות בדבר ההתקדמות הענקית שכבר קיימת והשיפור במצבן של המדינות המתפתחות" כתב. במהלך השנים האחרונות, לדבריו, חלו גם שורה של שינויים ופיתוחים דרמטיים בתחום הטכנולוגי - אשר מביעים עמם אפשרויות בלתי מוגבלות לסיוע לכל העולם.
לפני כשנתיים הקים גייטס את האמנה להשקעה בתחום הבריאות, אשר ריכזה 25 מומחים בעלי שם עולמי ממגוון תחומים בתחום הבריאות והרפואה. הם העריכו כי התקדמות הטכנולוגיה תאפשר, עם הסיוע המתאים, להגיע למצב בו בכל מדינות העולם שיעור התמותה בקרב ילדים (נמדד על ידי הגעת הילדים לגיל 5) תרד עד לרמה אשר נמדדה בארה"ב בשנת 1980. אם זה אכן יהיה המצב, לדבריו, "העולם המתפתח" יחדל להתקיים ככזה.
לסיום, גייטס מרשה לעצמו לספק הערכה אופטימית במיוחד: "עד שנת 2035 כמעט ולא יישארו מדינות עניות בעולם". באופן מקרי או לא, שנה זו תהיה גם השנה בה יחגוג גייטס את יום הולדתו ה-80. זו כנראה הנקודה המרתקת ביותר במסמך: תוכניתו האישית ויעדיו לשני העשורים הבאים. "יותר קל לחשוב על השנים בהן עדיין אהיה בסביבה" הוא אומר. עבורו, שנת 2035 מסמנת נקודת יעד לשאוף אליה - מטרה אשר הוא מסמן באופק ואליה הוא רוצה להגיע עוד בחייו.
זוהי גם הדרך בה תכננו ביל ומלינדה גייטס את המשך פעילותה של הקרן הנושאת את שמם. על פי התוכניות, הקרן תשקיע את כלל ההון אשר יישאר בה בתהליך איטי ומחושב אשר יפרש על פני 20 שנה מיום פטירתם של בני הזוג. "האנשים העשירים בעולם באותם ימים יוכלו לבחור יעדים חדשים לטפל בהם", הוא כתב. הוא מאמין ומקווה כי עד אז, עבודתו שלו תסתיים.