פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מי אחראי על נזקי אסונות מקצועיים?

      בעלי מקצוע נושאים באחריות לנזקים הנגרמים עקב התנהלות לא נכונה שלהם, הדבר מודגש אף יותר כשמדובר בחומרים מסוכנים. עו"ד ענת קאופמן מסבירה מי אשם

      האסונות המצערים שהתרחשו בעקבות פיצוץ הגז וההדברה בבתים בירושלים, מעוררים את שאלת האחריות של בעלי מקצוע ונותני שירותים לנזקים שנגרמים בעקבות התנהלותם הלקויה. אחריות בעלי מקצוע לנזקים שהם גרמו הוכרה במפורש בפקודת הנזיקין, והפסיקה אף הטילה סטנדרטים גבוהים יותר להתנהלות נאותה של בעלי מומחיות וידע בתחומים מסוימים. אלא שבאסונות האחרונים לא היה מדובר בתיקון פשוט, אלא בגז ובחומרי הדברה, וגם לא היה מדובר בנזק לרכוש אלא בקיפוח חיי אדם.

      גם למדינה יש אחריות

      כל אדם נדרש לנהוג באופן סביר על מנת שלא יגרום נזק לחברו. כאשר בעל מקצוע גורם נזק בעיסוקו, מתחשבים גם בהכשרה המקצועית שלו, במומחיותו ובמיומנותו כדי לקבוע כיצד היה עליו להתנהג בהתאם למאפיינים הייחודיים למקצועו. בעלי מקצוע הנותנים שירותים ללקוחות, מחויבים בחובת זהירות ובחובת מיומנות ייחודית כלפי לקוחותיהם ואף כלפי צדדים שלישיים. אי עמידה בסטנדרט ההתנהגות הראוי, מהווה הפרה של חובת הזהירות והיא תוגדר כרשלנות ותגרור נשיאה באחריות לנזקים שנגרמו בגינה. על בסיס תפיסה זו, כמעט כל בעל מקצוע בישראל מחויב בחובת זהירות.

      בתביעות רשלנות נדרש להראות כי בעל המקצוע לא פעל בזהירות ובמיומנות הנדרשת מבעל מקצוע סביר העוסק בתחום זה, משמע - חובת הזהירות שהייתה לבעל המקצוע כלפי התובע, הופרה. לשם כך על התובע להראות מהם הסטנדרטים המקצועיים הנהוגים בתחום העיסוק הרלוונטי, ולהוכיח שבעל המקצוע חרג מהם.

      מעבר לכך, כאשר עוסקים בחומרים מסוכנים כגון חומרי הדברה או גז, חשוב לדעת שפקודת הנזיקין מקלה על התובע. בתביעות רגילות התובע נדרש להוכיח את כל יסודות ההתרשלות. לעומת זאת, כשמדובר בחומרים מסוכנים, די בהוכחה שנגרם נזק בפועל מחומר שהיה בחזקת הנתבע כדי להעביר את הנטל לנתבע, והוא זה יצטרך להוכיח שלא התרשל. המשמעות היא, שברירת המחדל מתהפכת והנחת היסוד היא שהנתבע התרשל. כעת, הוא יצטרך להוכיח שלא כך הדבר.

      חשוב להבין שלגבי מקצועות רבים נקבעו חוקים ותקנות, במטרה להתמודד עם הסיכונים הנגרמים מהמקצוע. כך למשל, לעניין ההדברה נקבעה בחוק חובת רישוי, המחייבת כל אדם המעוניין לעסוק בהדברה לעמוד בתנאי סף ולקבל רישיון בהתאם לחוק רישוי עסקים (הדברת מזיקים). בנוסף, נקבעו בחוקים ובתקנות כללים וסטנדרטים שמדבירים בפרט, ובעלי מקצוע בכלל, נדרשים לעמוד בהם. לצורך השימוש בחלק מחומרי ההדברה, נדרש אף היתר מיוחד מהמשרד להגנת הסביבה. הפרה של הוראות אלה מהווה חריגה מסטנדרט ההתנהגות המקצועי הקיים בתחום העיסוק.

      כאשר מדברים על בעלי מקצוע ועל חוקים ותקנות שנועדו להתמודד עם סיכונים מפעילותם, חשוב לזכור שגם המדינה מהווה גורם מרכזי בפיקוח על ההתנהלות הנאותה ובטחון האזרחים. בפסיקה נקבע, כי קיימת חובת פיקוח של המדינה על הרישוי ועל כל המשתמע מעמידת העוסק בתנאי הרישוי. לכן, ככל שבעל רישיון הדברה אינו מקיים את החוק והתקנות, והמדינה אינה אוכפת אותן, עשויה לקום עילת תביעה גם נגד המדינה בשל התרשלות בפיקוח.

      יש לשאול את השאלה האם המדינה נקטה בכלל הפעולות הסבירות על מנת לאכוף את החוק והתקנות, ולפקח על התנהלות נאותה של המדבירים, אשר קיבלו רישיון בחסותה. במסגרת זו, עשויות להתעורר שאלות כגון: האם המדינה קיימה ביקורות על פעילות המדבירים, האם טיפלה בתלונות על התנהלות לקויה, האם חייבה אותם להשתתף בקורסים להתעדכנות, האם פרסמה עדכונים לנהלים ובכל הנוגע לחומרים מסוכנים וכו'. היעדר

      עמידה בסטנדרט פיקוח נאות, עלול להוביל להטלת אחריות בגין התרשלות על המדינה. בהקשר זה חשוב להדגיש, שאחריות המדינה אינה אוטומטית ובתי המשפט אינם ממהרים להכיר בה. לכן, נדרש להוכיח מהן הפעולות שהמדינה הייתה חייבת לקיים במסגרת חובת הפיקוח שלה ונמנעה מלקיימן.

      הוכחת כשל של בעל המקצוע, או חריגה של המדינה מחובת הפיקוח שלה, תחייב את המתרשלים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההתרשלות, ותסייע לתובע להתמודד עם הטרגדיה. התקווה היא שהדבר יהווה גם שיעור לכל בעלי המקצוע ולמדינה להקפיד ולעמוד בכללי הזהירות והפיקוח הנדרשים לשמירה על הביטחון של כולנו.

      הכותבת היא מומחית בתביעות נזיקין וביטוח