האם מותר להורים להשתמש בכספי ילדיהם?

בסכסוך המתוקשר בין האדריכל אריה גינזבורג התובע את בתו, אסתי גינזבורג ואת בעלה עדי קייזמן, טוענת הבת, כי אביה השתמש בכספה בעודה קטינה. כפי שפורסם, טוענת הדוגמנית הבינלאומית, כי לצורך מימון בית המריבה השתמש אריה גינזבורג בכספים ששולמו לה בעת שהייתה קטינה, למרות שמעולם לא קיבל הסכמתה לכך. השבר העצוב במשפחת גינזבורג מעורר לדיון, ככל שטענת אסתי גינזבורג נכונה עובדתית, את השאלה מה דינם של כספים השייכים לקטינים, והאם מותר להוריהם לעשות שימוש בכספים אלה.

הכנסות ילדים אינן בגדר דבר חריג. ילדים רבים מרוויחים כספים מעבודה. כדוגמת – השתתפות בפרסומות, מופעים, הצגות, סרטים, תצוגות אופנה, קמפיינים וכן הלאה. מעבר להכנסות מעבודה, ילדים מקבלים כספים ממתנות (כדוגמת מתנות בת / בר מצווה), זכיה בהגרלות ובמקרים רבים מירושות. כמו כן, ילדים מקבלים כספים כפיצויים הניתנים להם בגין נזקים שנגרמו להם, למשל בתאונת דרכים, מחלה, או אירועים מזיקים אחרים (למשל : ילד שנשכח בהסעה וקיבל פיצוי בגין נזקיו).

לא אחת מדובר בסכומי כסף בלתי מבוטלים, הרבה מעבר לסכומים זניחים היכולים להישמר, ככספי מזומן, בקופת החיסכון הפרטית של הילד. כך, למעשה ההורים, אשר הינם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, שומרים עבור ילדיהם על הכספים השייכים לילדים. גם אם הכספים מוחזקים בחשבון על שמו של הילד, יש בידי ההורים להתערב בחשבון. ואולם, ההורים כפופים לעקרון טובת הילד, גם בכל הנוגע לניהול כספו ורכושו.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, קובע, שאפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג בין השאר לשמירת נכסיו של הקטין, ניהולם ופיתוחם. החוק קובע, כי "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין". כך, ההורים חייבים לדאוג לכספים של הקטין, להשקיע אותם כראוי כדי לשמור על הקרן ולהבטיח את פירותיהם בעתיד.

החוק קובע, כי בתנאים מסויימים יכולים ההורים לעשות שימוש בהכנסות הקטין לקיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צורכי הקטין עצמו. כלומר - קטין הסמוך על שולחן הוריו, ויש לו הכנסות מעבודתו או מכל מקור אחר, הכנסותיו יכולות לשמש, במידה נאותה לפי הנהוג בנסיבות דומות, לקיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צרכי הקטין עצמו. ואולם, החוק מטיל שתי מגבלות על שימוש בהכנסות של קטין :

האחת - אין מדובר בכל שימוש, אלא מדובר בשימוש במידה נאותה, לפי הנהוג בנסיבות דומות.

השנייה – החוק קובע, שנכסי הקטין לא ישמשו למטרות הללו אלא רק לאחר שבית המשפט אישר, שההורים אינם יכולים לקיים את משק הבית המשפחתי ואינם יכולים לספק את צורכי הקטין.

כלומר, לא ניתן לעשות שימוש בנכסי קטין, אלא רק לאחר שבית המשפט בדק את הנסיבות וקבע האומנם אין ההורים יכולים לקיים את משק הבית המשפחתי ולספק את צורכי הקטין ללא שימוש בכספו של הקטין. אם בית המשפט מתרשם, כי ההורים מסכנים את כספו של הילד, הוא עשוי לקבוע כיצד חובה להשקיע את כספי הילד, לדרוש פירוט של הנכסים, או אפילו במקרים מסויימים למנות אפוטרופוס חיצוני לעניין הכספים של הקטין.

באחד המקרים, הייתה בבעלות קטין דירה, אותה קיבל בירושה. אמו של הקטין עשתה שימוש בדמי השכירות של הדירה לצורך מימון הוצאותיו של הקטין. בית המשפט קבע, ששומה היה על האם לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת אישור לעשות שימוש בדמי השכירות, ואסור היה לה לעשות שימוש בדמי השכירות ללא אישור בית המשפט גם אם היה זה שימוש לצורכי הקטין. בית המשפט קבע, ששומה היה על האם להגיש תביעה למזונות כלפי אביו של הקטין, ולא לעשות דין לעצמה ולהשתמש בכספי השכירות אפילו אם זאת לצרכיו של הקטין.

במקרה אחר, עתרו הורים לשחרור סך של 50,000 ¤ מתוך הכספים המופקדים בחשבון בנק על שם בנם הקטין, ואשר מקורם בפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לקטין, כשנפגע בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל. באותו מקרה, שוכנע בית המשפט במצבם הכלכלי הקשה של ההורים, אשר הקטין מצוי עדיין באחריותם, ושוכנע, כי שחרור הסכום המבוקש מתוך הכספים יש בו כדי לספק את "קיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צרכי הקטין עצמו".

במקרה נוסף, נדון חשבון בנק בו הוחזקו כספים השייכים לקטינים. בית המשפט התיר לאמם, אשר התאלמנה מאביהם, להשתמש בכספים האמורים, לצורך רווחת הקטינים, הן במישור הרגשי והן במישור הכלכלי. בית המשפט קבע, כי אין ספק שהשימוש אשר ייעשה בסכום השייך לילדים ייטיב עם הילדים בשני המישורים האמורים.

הורים רבים פותחים עבור ילדיהם תוכניות חסכון על שם הילדים, ומפקידים בהן כספים מידי פעם בפעם. עקרונית, למרות שהכספים המופקדים בחשבון הקטין מקורם בהורים, הרי מעת שהועברו על שם הקטין – הם נחשבים כרכוש של הקטין.

באחד המקרים שנדונו על ידי בית המשפט, הורים פתחו חשבון חסכון על שם ילדתם.

לאחר שהאב הפקיד כספים בחשבון על שם בתו הקטינה, נקלע למצב כלכלי קשה ומשך את הכספים שהפקיד בחשבון החיסכון של בתו. בית המשפט קבע, שיש לראות בכספים שהעביר האב לחשבון הבת משום מתנה שהסתיימה, והאב אינו רשאי לחזור בו ממתנה זו ולהשתמש בכספים המצויים בחשבון על שם בתו.

במקרה אחר, זכה קטין בירושה, לאחר פטירת סבתו. ההורים רצו לעשות שימוש בחלק מהכספים כדי לערוך לקטין חגיגת בר מצווה. במרכז פסק הדין עמדו שתי שאלות - האם חגיגת בר מצווה נחשבת "צורכי הקטין עצמו", והאם הסכום לצורך החגיגה הינו "במידה נאותה לפי הנהוג בנסיבות העניין". בית המשפט השיב בחיוב על השאלה הראשונה – וקבע, שמדובר ב"צורכי הקטין עצמו", שתיערך לו חגיגת בר מצווה, כנהוג אצל קרוביו ומכריו של הקטין.

בית המשפט השיב בחיוב גם על השאלה השנייה, וקבע, שהסכום הוא במידה נאותה לפי הנהוג בנסיבות העניין. בית המשפט שקל את הנסיבות הספציפיות של המקרה המסוים, והשתית את החלטתו על הקביעות הבאות: מצבם הכלכלי של ההורים היה בכי רע ; לקטין נותרו עוד כחצי מיליון ¤ מכספי הירושה, לאחר ההוצאה על חגיגת בר המצווה ; הקטין חגג עם כל משפחתו, ובית המשפט השתכנע, שההורים סברו שהסבתא ז"ל, שהורישה לקטין את הכספים, רצתה בחגיגת בר מצוה גדולה עבור הנכד שלה ; ולבסוף – השיקול שאם יצטרכו ההורים להחזיר את הכספים בהם עשו שימוש לצורך האירוע – תיגרם להם מצוקה כלכלית קשה, העולה על הרווח שייגרם לקטין אם יוחזרו הכספים.

עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און שותפים במשרד בר-און, כהן, עורכי - דין, אשר תחום מומחיותו גם דיני משפחה.