אדם נולד, גדל, לומד, מפתח קריירה, מקים משפחה ובגיל הפרישה עוזב את עבודתו ומסיים את חייו בנעימים לצד נכדיו באדיבות קרן הפנסיה שלו. זה המסלול שעוברים או מתכננים לעבור רוב בני האדם שחיים באחת ממדינות העולם המערבי.
האם מסלול החיים הזה הוא גזירת גורל? מה אם היו אומרים לכם שאפשר להפוך את הפירמידה הזאת על ראשה? שאתם יכולים לא לבזבז את השנים הטובות ביותר שלכם במשרדים עם אוויר ממוחזר ותאורת פלורסנט חיוורת, אלא ליהנות מהחיים בגיל שבו אתם עדיין בשיא כוחכם ויכולתכם?
חלום הפרישה המוקדמת אינו חדש. אנשים רבים מסביב לעולם משתעשעים בו כבר שנים, מנסים לפצח אותו ולמצוא דרכים לממש אותו. אבל ברובם המוחלט של המקרים ואצל רובם של האנשים הרעיון הזה נשאר בגדר לא יותר מפנטזיה. הם ממשיכים לעמוד מדי בוקר בפקקים בדרך לעבודה, לבלות את רוב שעות האור של היממה הרחק מהשמש, לחזור הביתה מותשים ולצנוח מול הטלוויזיה. המחשבה שניתן לממן את אורח החיים המערבי - שכולל צריכה מוגברת, והוצאות חודשיות גדולות על דיור, תחבורה וגידול הילדים - מבלי לצאת מדי יום לעבודה, נתפסת ככמעט לא הגיונית.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שבשנים האחרונות כלכלת העולם ניצבת ככל הנראה בפני שינויים משמעותיים. המשבר המתמשך בשוק העבודה ברבות ממדינות העולם המערבי, וההבנה ההולכת וגוברת שמודל הפנסיה ההיסטורי עתיד להפוך ללא רלוונטי בעשורים הבאים, ולהניב במקרה הטוב קצבה מצומקת, גורמת לעוד ועוד אנשים להקדיש זמן רב יותר לתכנון עתידם הכלכלי. ומכאן קצרה הדרך למחשבות על יציאה לעצמאות כלכלית, ובגיל כמה שיותר מוקדם.
"רוצה לברוח ממרוץ העכברים? אל תהיה עכבר"
"יש לי את כל מה שאני רוצה וצריכה, איכות החיים שלי - אם לשפוט לפי העובדה שאני חיה ללא שעון מעורר - טובה משל רוב הסובבים אותי, ומעל לכל - אין אף אחד מעלי בשרשרת שמחליט על הזמן שלי". על הפסקה הזאת חתומה דורין הרטמן, מי שעומדת מאחורי בלוג בשם "הסולידית" שמכה לאחרונה גלים בזירת האינטרנט המקומית.
"3,873 שקל בחודש וחיה כמו מלכה", קראה הרטמן לפוסט שממנו לקוחה הפיסקה הזאת, והצליחה לזכות בתשומת הלב של הגולשים ובקרוב ל-1,000 לייקים. הטקסט עצמו (אותו ניתן לקרוא כאן) מפרט בשקיפות מעוררת התפעלות את כל הוצאותיה השנתיות של הרטמן (שמסרבת להתראיין), ומדגים כיצד גם בישראל שבה יוקר המחייה הולך ומאמיר, ניתן לחיות מסכום כה קטן כל חודש.
ההוצאות הזעומות הן רק חלק אחד מהמודל שאותו אימצה הרטמן. החלק השני שלו מבוסס על השגת הון ראשוני גדול יחסית (באמצעות מספר שנים של עבודה אינטנסיבית, רצוי בעבודה בשכר גבוה, וחיסכון אגרסיבי בהוצאות המחייה), והשקעתו כך שהתשואה שהוא מניב בכל שנה, תספיק כדי להתקיים מבלי לנגוס בקרן. התיק של הרטמן מבוסס על מודל ההשקעה של אסטרטג ההשקעות האמריקאי הארי בראון.
בראון גרס כי תיק השקעות סולידי שמחולק באופן שווה בין מניות, מתכות יקרות, אג"ח ממשלתיות ארוכות ונכסים כספיים נזילים (ראו פאי) ייהנה מביצועים טובים בכל סביבה כלכלית, וישיג למשקיעים בו תשואות ריאליות חיוביות ויציבות יחסית, אם כי קטנות.
על פי הנתונים המופיעים באתר הסולידית, התיק של בראון הניב ב-40 השנים האחרונות תשואה ריאלית ממוצעת של 4.7% בשנה בשוק האמריקאי, אם כי יש הטוענים כי על רקע המצב המאתגר של הכלכלה העולמית כיום (סביבת הריבית האפסית), הוא עשוי שלא למלא את יעודו בעתיד. אבל עיקר הסערה שעורר המודל שלפיו חייה הרטמן נגעה לצמצום הקיצוני שהוא דורש.
הרטמן חיה בדירת 3 חדרים ישנה בהרצליה, לא מחזיקה רכב פרטי, קונה מראש מזון יבש בכמויות גדולות ומבשלת את כל האוכל שלה בעצמה, ובאופן כללי נמנעת עד כמה שאפשר מכל הוצאה שאינה מחויבת המציאות. בנוסף לכך, היא גם מחזיקה בתפיסת עולם המכונה אל-הורות. כלומר, היא אינה מעוניינת להביא ילדים לעולם מתוך עיקרון.
זהו בהחלט אורח חיים לא נפוץ שמזמין דיון, אך בישראל כמו בישראל הוא לווה במהרה גם במתקפות אגרסיביות, ובאוסף מגיבים שהתחבט בשאלה אם מדובר ב"אומללה או שקרנית".
העוינות והדיון הסוער סביב סגנון חייה של הרטמן, מראים אולי כי היא לחצה על נקודה רגישה. רבים, כך נראה, חושבים שיש משהו ברעיונות שהיא כותבת עליהם - ואולי אף מקנאים בכך שבגיל 30 וקצת היא הצליחה לפרוש סופית משוק העבודה - אך מתקשים ללכת עד הסוף עם יישום המודל שלה, שהשאלה האם הוא אכן יכול להתאים לכל אחד, ועד כמה הוא סובל מבקיעים ומבעיות לוגיות - תישאר כאן פתוחה.
כך או כך, חסידי המודל הזה טוענים כי הוויתורים שהם עושים ואורח החיים החסכוני שלהם משתלמים ובגדול, על רקע החופש שמאפשר להם לעשות מה שהם רוצים וחוסר התלות שלהם בכל גורם חיצוני אחר. "רוצה לברוח ממרוץ העכברים? ובכן, אל תהיה עכבר", מסכמת זאת הרטמן באתרה באמצעות ציטוט של הסטנדאפיסט הבריטי, סיימון מנארי.
בלי ירושה לילדים
מי שלקח את סגנון החיים הזה לכיוון קיצוני פחות הוא מיקי בן דור, שפרש מעבודה בגיל 52 לאחר קריירה ארוכה שכללה תפקידים בכירים במספר חברות. בספרו "מבריזים לגן עדן - החיים ללא עבודה", הוא כותב כי "השאלה 'מדוע אני בכלל עובד?' עלתה בדעתי פתאום, ביום בהיר אחד. לא ערכתי אז חישובים של תועלת שולית פוחתת, אך שתי תחושות ליוו אותי כבר זמן רב לפני שעלתה השאלה המפורשת. האחת היא תחושה של זמן מתקצר בקצב גובר והולך, והשנייה שאף הפיתוי של משכורת די גבוהה אינו מצליח להביא אותי לקום בשמחה לעבודה.
"שתי תחושות אלה כנראה התגבשו בסופו של דבר לשאלה שעד אז לא העזתי לשאול את עצמי. ישבתי וחישבתי את התשואה שאצטרך להשיג מהשקעת חסכונותיי כדי לחיות ללא משכורת. שיעור התשואה הדרוש היה נמוך יחסית והיווה את יריית הפתיחה להחלטה לא לחזור לעבוד".
"אין ניסים בתחום הזה", מדגיש בן דור בראיון שערכנו עימו במייל. "לי היה מזל להשקיע בבורסה בזמן הנכון (1999-2000, מה שכונה בדיעבד בועת הדוט קום, י' פ') ולצאת בזמן. לא הרווחתי מיליונים רבים של דולרים, כך שהיכולת שלי לפרוש נבעה גם, ובעיקר, מהחלטה לא לצבור עוד כסף אלא לנסות להצטמצם ולהסתדר עם מה שיש.
"גם בספר יש פרק שכתבתי על חיים בפשטות. אני יכול להציע לחיות בפשטות מלכתחילה ולחסוך כמה שאפשר עד שיספיק כדי לפרוש בגיל 50 אבל לא עשיתי זאת בעצמי. נראה לי שאם הייתי חי עוד פעם בהחלט הייתי עושה את זה, כי החיים שלי מאז הפרישה לפני כ-12 שנה הם פשוט ריחוף מתמשך של אושר וסיפוק תוך כדי עשייה רבה. אני עושה דוקטורט על הקשר בין תזונה ואבולוציה בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מרצה בארץ ובארה"ב על תזונת פליאו (גישה תזונתית שממליצה לאכול כפי שאכלו בני האדם הקדמונים, י' פ') ופעיל מאוד בתחומי העניין שלי ברשת".
מה נדרש מבחינה כלכלית ממי שרוצה לחיות לפי המודל של בן דור? שתי המשימות הקשות ביותר, כך נראה, הן להשיג הון ראשוני של 2 מיליון שקל (כולל החיסכון שיש לכם לפנסיה), ולהיות מוכן לכך שלא תורישו כמעט דבר לילדיכם. מעבר לכך, המודל דורש בין היתר להתקיים מ-6,288 שקל בחודש, משימה מעט פחות מאתגרת מזו שמציעה הרטמן.
- באיזה גיל אתה ממליץ לפרוש מהעבודה?
"מוקדם ככל האפשר בהתאם ליכולת, אלא אם כן אתה אוהב את העבודה עד כדי כך שהיית מוכן לעבוד בחינם".
*** הכתבה המלאה - במגזין money time של "גלובס". עוד במגזין: המלצות השקעה ל-2014, המדריך להשקעה בנכסי נדל"ן בחו"ל, דירוג הגופים המובילים בניהול קרנות נאמנות, קופות גמל, ביטוחי מנהלים ועוד.