השותפים ב"תמר" במו"מ למכור גז ב-15 מיליארד דולר

‎‎גז ממאגר "תמר" בשווי כספי של מעל 15 מיליארד דולר יימכר לטורקיה, ליוון והאיים הסמוכים, ללא צורך בהקמת צנרת תת-ימית, כך מתכננים השותפים במאגר - קבוצת דלק (132,300+0.23%), נובל אנרג'י ישראמקו (69.5+0.14%)ודור גז. ל"גלובס" נודע כי השותפים מנהלים משא ומתן עם היזם אורי אדלסבורג, בעל השליטה בחברת אדלטק, המבקש לרכוש את הגז מאסדת ההפקה כדי לספק אותו ללקוחות באזור מזרח אגן הים התיכון.

במגעים דובר על רכישת מלוא כמות הגז במאגר המותרת ליצוא, מעל 50 מיליארד מ"ק (BCM), בתוספת כ-30 מאגר תמר ‏SW‏ שיפותח כחלק ממאגר תמר הראשי. הכמות עשויה לגדול בעתיד אם תתקבל עתירת ישראמקו ודור גז להגדיל את היקף הגז המותר ליצוא מהמאגר. בסך הכול נותרו ב"תמר" כ-100 ‏BCM‏ שלא נמכרו ללקוחות ישראלים.

‏דלק ושותפיה ל"תמר" תכננו במקור למכור את הגז ליצוא מ"תמר" לחברת גזפרום הרוסית באמצעות מתקן הנזלה צף, אך הפרויקט, המכונה ‏King‏, הוקפא לאחר החלטת הממשלה בנושא יצוא הגז שצמצמה את כמות הגז שניתן לייצא מתמר לפחות מסף הכדאיות הכלכלית שלו.

‏המגעים עם אדלסבורג שהחלו לפני כמה שבועות צברו תאוצה בימים האחרונים לאחר שבדיקות היתכנות הנדסיות העלו כי הפתרון הטכנולוגי החדשני שהציע הוא בר ביצוע. באזור מזרח הים התיכון יש ביקוש רב לגז טבעי, בעיקר באיי יוון שאינם מחוברים לצנרות גז ונאלצים להפעיל את תחנות הכוח המספקות להם חשמל בדיזל. כתוצאה מכך משלמים תושבי קפריסין את מחירי החשמל הגבוהים ביותר באירופה. קפריסין פרסמה לאחרונה מכרז לרכישת גז טבעי לעשר שנים. המכרז מיועד המכרז בעיקר חברות המתמחות באספקת גז טבעי נוזלי (‏LNG‏), אך ישראל היא היחידה שמסוגלת לספק גם גז טבעי דחוס (‏CNG‏), שמחירו נמוך בהרבה ממחיר ה-‏LNG‏.

‏אדלטק, חברה מובילה בתחום האנרגיה, המחזיקה בתחנות כוח פרטיות ובהן דוראד, רמת נגב ואשדוד אנרגיה, מתכוונת להתמודד במכרז, ומעוניינת לרכוש מתמר גז במחיר של כ-7 דולר ליחידת חום. עלות שינוע הגז מישראל לקפריסין מוערכת בכ-2.5 דולר ליחידת חום, כך שהמחיר הסופי של הגז יכול להגיע ל-10 דולר ליחידת חום, בשעה שמחירי ה-‏LNG‏ עומדים כיום על 18 דולר ליחידת חום.

הטכנולוגיה של דחיסת גז משתלמת גם למרחקים גדולים יותר ומאפשרת אספקת גם ליון, טורקיה וכרתים, שאף הן צמאות לגז ישראלי. הגז הטבעי עובר עיבוד באסדת ההפקה של "תמר", נדחס בתחנת דחיסה חופית לתוך מכליות מיוחדות (ראה תמונה) שמובילות אותו ללקוחות הקצה. את המערכת מציעה חברה קנדית, בשם ‏SeaNG‏, שבבעלות משותפת של קונצרן ‏Marubeni‏ היפני, ‏Teekay‏ האמריקנית ו-‏Enbridge‏ הקנדית.

‏SeaNG‏ מציעה לספק את המערכת בתוך שלוש שנים מרגע ההזמנה. מדובר בפתרון שיש לו כמה יתרונות משמעותיים על פני החלופה של יצוא גז בצנרת: אין צורך בהשקעות הון גדולות להקמת התשתית, אין צורך בהסכמת מדינות עויינות ומסוכסכות לכך שהצינור יעבור בשטח המים הכלכליים שלהן וגמישות ההפעלה מצמצמת מאד את התלות בלקוח ובעמידתו בהסכם גז ארוך טווח.