הורדת הריבית לא תאיץ הצמיחה

הורדת הריבית היא צעד קוסמטי בעיקרו שלא משנה מציאות כלכלית. סביר שמחירי הדירות לא ירדו ויוקר המחיה ימשיך

  • ריבית
מתי אלפר

הורדת הריבית של בנק ישראל ב-0.25% נועדה במהותה להאיץ את הפעילות במשק. בחודשיים האחרונים התקבל רושם שהפעילות העסקית במשק נמצאת בהאטה. שיעור הצמיחה ברבעון הראשון עמד על 2.8%. בנטרול הכנסות הגז ובגידול האוכלוסייה מדובר בצמיחה נמוכה יחסית לתקופות קודמות המעידה שהמשק נמצא בהאטה. הורדת הריבית מלמדת לפיכך שהנגידה ד"ר קרנית פלוג מוכנה להתעלם מהאפשרות שהורדת הריבית תביא לחידוש העלייה במחירי הנדל"ן וזאת לטובת יותר צמיחה במשק. ספק אם הורדת הריבית אכן תוביל לשיפור בצמיחה שכן הורדת רבע אחוז בריבית אינה קטליזטור מהותי ליצור תפנית בפעילות הכלכלית במשק.

הפחתת הריבית מעוררת בבנק ישראל ציפיות כי התחזקות השקל מול המטבעות הזרים תיבלם, וגם תקוות כי לא תחול האצה נוספת במחירי הדירות. הערכה בחוגים הכלכליים היא כי הציפיות והתקוות יתבררו כמוגזמות כבר בזמן הקרוב. כלומר, ייסוף השקל לא ייבלם, שכן הסיבות העיקריות עודן קיימות – הזרימה הבלתי פוסקת של דולרים לישראל, ומחירי הדירות ימשיכו לעלות, שכן הפער בין הביקוש להיצע נותר בעינו.

הערכה מעודכנת בקרב גורמים כלכליים, ויש אומרים שגם בצמרת בנק ישראל, היא כי הצעדים שנקט המפקח על הבנקים בסוף 2013 לבלימת בועת הנדל"ן לא עמדו בציפיות המוקדמות של הבנק. היקף הגידול במשכנתאות מעיד על ביקוש יציב לדירות.

"מודאגים מאבטלה בקרב צעירים"

פרופ' רפי מלניק, אחד משלושת החברים החיצונים בוועדה המוניטרית של בנק ישראל, אמר שלשום בראיון לגלי צה"ל כי סיבה מרכזית להחלטה להפחית את הריבית הייתה החשש לעלייה באבטלה, שעלולה לפגוע בעיקר בצעירים. לדבריו, אבטלה בקרב צעירים היא פגיעה קשה יותר מאשר עלייה במחירי הדיור. הופעה בתקשורת, כתובה או אלקטרונית, של חבר חיצוני בוועדה המוניטרית, היא אירוע נדיר. נראה כי בבנק ישראל נלחצו מהתגובות הציבוריות להורדת הריבית, והחליטו לנסות להסביר אותה לציבור באמצעי התקשורת. ההסבר לא ממש משכנע כלכלנים רבים.

מי שייהנו מכל אלה הם כמובן האנשים והמשפחות שכבר עתה מחזיקים בנכסים רבים. העשירים יהיו עוד יותר עשירים, הציבור יעמוד במקום, וחלקם של בעלי ההון בעוגה הכללית ימשיך לגדול. אם היו מתקבלים בישראל יעדים לאי-שוויון, היינו יותר מרוצים. אי השוויון היה נמדד, ואם נמצא שהוא החמיר, ניתן היה להפעיל כלי מדיניות שונים, למשל בתחום מוניטרי ומיסוי הכנסות גבוהות במיוחד. אלא שאין שום מדיניות כזו, והממשלה דווקא מאמינה בהפחתת מסים בכל הזדמנות שרק ניתן – גם בעת שנגידת בנק ישראל מבהירה שלא יהיה מנוס לעלות מסים בתוך זמן לא רב. זו מדיניות שמטיבה עם מי שכבר עתה צבר נכסים וכבר עתה נהנה מהכנסות גבוהות. הורדת הריבית לא תפגע בעשירים.

נכון להיום, בנק ישראל וממשלת ישראל נצמדים לנוסחה הסטנדרטית: האינטרסים של היצואנים, התעשיינים המקומיים (שיבוא זול יפגע בהם), והבנקים (שהם ה"חמצן של המשק") באים קודם, גם כי הם מחוברים לשלטון וגם כי הם אלה ש'מייצרים מקומות עבודה'. שיקולים אחרים, לרבות יוקר המחיה, מחירי הדיור, יכולת החיסכון של צעירים ופערי אי-שוויון – באים רק לאחר מכן. מפת האינטרסים הכלכלית יוצרת לפיכך עיוותים ואינה מסייעת, כמצופה, לשכבות הביניים ולחלשים.

מתי אלפר, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים – מל"א

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully