גיל הפרישה: משרד האוצר לא רואה את העובדים

הוויכוח על העלאת גיל הפרישה מוכיח פעם נוספת כיצד המדינה ובמקרה הזה משרד האוצר חושבים שהם יודעים טוב מאוד מה הציבור צריך ומה הציבור רוצה. אולם, לא תמיד הביורוקרטים במשרדי הממשלה שמקבלים פעמים רבות החלטות שמבוססות על משתנים צרים, יודעים הכי טוב לאן נושבת הרוח.

המקרה של גיל הפרישה הוא דוגמא קלאסית לסוגיה שאותה משרד האוצר מנתח תוך התייחסות אך ורק למשתנים כלכליים צרים, זאת מבלי לקחת בחשבון סוגיות והשלכות רפואיות, חברתיות, רווחתיות, פסיכולוגיות ואפילו אנושיות. בכל העולם ארגוני העובדים מתנגדים להעלאת גיל הפרישה. מדוע? כי אין מדובר בניסיון למצוא "נקודת איזון" בין מעסיקים לעובדים המעוניינים בהמשך העסקה, אלא רק דרך לדחיית קצבאות לעובדים. התוצאה של המהלך אינה פגיעה בפרופסורים, ברופאים או ביועצים ועצמאיים. זו אינה פגיעה בכל מי שבלאו הכי בעל יכולת להמשיך לעבוד. מדובר בפגיעה אנושה במי שהוא חסר אמצעיים, במובטלים ובכל מי ששוק העבודה בישראל אינו ממתין לו גם כיום – שנים רבות לפני מועד היציאה לגמלאות.

מי יכול להתווכח עם המסקנה הכלכלית שהובילה את האוצר ליוזמה האחרונה של העלאה הדרגתית של גיל הפרישה. "אין ברירה, תוחלת החיים כבר מגיעה ל‭85-‬ שנה לנשים ול-80‬ שנה לגברים ואי אפשר יהיה לממן את חייהם של מיליוני אנשים שלא יעבדו במשך שנים רבות ויזדקקו לתמיכה מהקופה הציבורית", כך אמר גורם כלכלי לאחרונה כשהוא מסביר את התכניות של משרד האוצר.

מישהו יכול להגיד לו שהוא טועה? כמובן שהוא לא טועה. תוחלת החיים אכן עולה ומשמעות הדבר שהמדינה תצטרך להוציא יותר כסף כדי לתמוך בקשישים לאורך זמן רב יותר. ברור שהאינטרס של משרד האוצר הוא לשמור כמה שיותר על קופת המדינה או במילים אחרות להוציא על הציבור כמה שפחות כסף. זה באמת לא כלכלי לשלם לאנשים שאינם עובדים - אבל למרות זאת, מדינות העולם עושות זאת. כרגיל, משרד האוצר מנסה להסביר החלטה חברתית במשתנים כלכליים גרידא. אולם, סוגיית העלאת גיל הפרישה טומנת בחובה הרבה יותר.

משרד האוצר יכול להחליט על בסיס משתנים כלכליים בלבד, אך ממשלת ישראל צריכה לקחת בחשבון קצת יותר משתנים. לדוגמא: יכולות תפקודיות רפואיות שמשתנות מאדם לאדם ולא בהכרח מאפשרות לכל אחד לעבוד מעבר לגיל הפרישה הקיים, שחיקה פסיכולוגית של עשרות שנים באותו מקום עבודה שלא תהפוך עובד בהכרח ליותר פרודוקטיבי, אם נוסיף לו עוד כמה שנים לקראת גיל הפרישה וכיוצא בזה.

מדינת ישראל יכולה וצריכה לייצר מנגנון שיאפשר לאנשים שיכולים לעשות זאת, להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה וכולנו סמוכים ובטוחים שרבים ישמחו לנצל זאת. מנגד, היא צריכה להשאיר את רף הגיל הקיים שמאפשר לאנשים לצאת לפנסיה אחרי עשרות שנים בשוק העבודה.

עו"ד אופיר אלקלעי הינו מנכ"ל העמותות לקידום מקצועי חברתי מבית הסתדרות המעו"ף