בשנת 2010 בעידוד ובהסכמת משרד האוצר גייס דואר ישראל 400 מיליון שקל לצרכי פעילותו השוטפת. הכסף גויס ברובו מגופים מוסדיים המחזיקים בכספי ציבור כהשקעה לטווח ארוך. הנפקת הדואר ב-2010 נחשבה לדרגה זהה של הנפקת מדינה דהיינו דרגה AAA מבחינת ביטחון האג"ח. הדואר הוא חברה בבעלות ממשלתית מלאה ואיש לא העלה בדעתו שחברה ממשלתית תתקשה לפרוע חובותיה. המשקיעים באג"ח העריכו שהמדינה תהיה ערבה לאג"ח. איש לא חשב שקיימת אפשרות לפיה הדואר ייסגר או שהמדינה לא תעמוד מאחוריו כספית אם יקלע לבעיות פיננסיות. קצת קשה להעלות בדמיון מדינה שפועלת ללא דואר ולכן המשקיעים לא העלו בדעתם שהאג"ח עלולות לא להיפרע.
אגרסקו כדוגמה
נציגות מחזיקי האג"ח ציינה בפניה רשמית לשר האוצר יאיר לפיד כי "מצבו הכספי של הדואר עתה הוא בכי רע והוא מצוי זה זמן ב'אזור חדלות פירעון'. דירוג האשראי של הדואר הורד ב-2013 כמה פעמים וניתן לו גם עם אופק שלילי. בדצמבר 2013 גיבשה ההנהלה תכנית הבראה, אך הצלחת התכנית תלויה באישורם של גורמים שונים, הכוללים את בנק ישראל, משרד התקשורת, ההסתדרות ומשרד האוצר. ואולם, עד עכשיו לא התקבלה תמיכת המדינה בתכנית ולא נשמע קולה".
הנציגות מפרטת את שורת הצעדים שבהם נקטה כדי להגן על כספי הפנסיה, שבשמם נרכשו האג"ח. בזמן שהמוסדיים הציעו לקבל מהדואר חיזוק בטחונות, כמקובל כשחברה נקלעת לקשיים, זכו הצעות אלו לחוסר עניין של ההנהלה, או כפי שזה נוסח במכתב: "נתקלנו בהצעות לשיחת עדכון ומפגשי תה וסימפטיה חודשיים". המוסדיים גם פנו לבעלים, מדינת ישראל, אך במקום תמיכת הבעלים בחברה ושמירה על יד קפוצה, מתברר כי הנהלת הדואר, בעידוד האוצר, פועלת לשחיקת ההון העצמי של הדואר ולמימוש נכסיו".
עוד הדגישו משקיעי האג"ח, כי "במקום שהנהלה, הדירקטוריון ובעלי השליטה יפעלו בתיאום לחיזוק הדואר ושירות החוב, נתקלנו בהטחת האשמות הדדיות, שדומה כי כל מטרתה להבטיח כי הטיפול ב'תפוח האדמה הלוהט' לא ייפול במגרש של שרי הממשלה האחראים לדואר, אלא על שולחן הנהלת הדואר".
כדי שגורל הדואר לא יהיה כגורלה של חברת אגרסקו שננטשה ע"י המדינה, מבטיחים הנאמנים ומחזיקי האג"ח במכתב כי יעשו הכול כדי שהכספים של עמיתי הפנסיה וקרנות ההשתלמות לא יהיו על קרן הצבי: "הדואר ידע להשתמש בכספים שהלוו לו מחזיקי האג"ח כדי לפרוע את חובו לבעל השליטה דהיינו לממשלה ולאוצר. ראוי, אם כן, כי יעשה מאמצים לא פחותים לקיים את התחייבויותיו כלפי המשקיעים מהציבור".
תרגיל ראשון ואחרון
הפנייה ללפיד ברורה ויותר משהיא ברורה יש בה בעיה "משונה" יתנו המשקיעים לממשלה ובעיקר לאוצר למוטט את הדואר יווצר מצב מוזר לפיו מדינה תתקיים בלי דואר. קשה לתאר את המדינה מתפקדת בלי דואר באופן שוטף. גביית חובות, תשלומי אגרות, משלוח דואר, תשלומי מע"מ או ביטוח לאומי יבוצעו רק בבנקים מעכשיו? נשמע תמוה. מחזיקי האג"ח צריכים לפיכך לאיים בדרישה לפירעון מוקדם של האג"ח לאור מצבו העגום של הדואר והפגיעה הקשה באיתנותו הכלכלית. יתכבדו ראשי האוצר וישקלו כיצד המדינה תתפקד בלי הדואר.
סביר שבאוצר וברשות החברות הממשלתית יבינו שעדיף לפרוס רשת ביטחון לאגרות החוב או לחזק ביטחונות ובלבד שייסוגו המשקיעים מהאיומים האפשריים שיסבו, במצבו הנוכחי של דואר ישראל, נזק מוגבר. במקום שמחזיקי האג"ח "יתחננו על כספם" טוב יעשו אם ינקטו דווקא באיומים ברי ביצוע. זאת, לצערנו, הדרך היחידה שאנשי האוצר והדואר מבינים. הגיע הזמן לנקוט בטקטיקה אחרת במקום בפיוס מתמשך.
מתי אלפר, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)