הטרנד הבולשביקי שיביא לעליות מחירים

השבוע שעבר ירשם בתולדות הכלכלה הישראלית כשבוע בו הצטרף בנק ישראל והעומדת בראשו, קרנית פלוג, לטרנד הבולשביקי ששוטף את ישראל – טרנד המלחמה בהשקעות. ההתבטאות האומללה של פלוג בערוץ 2 הייתה חותמת האישור הרשמי לכך. "יש מקום למיסוי משקיעים. אפשר להעלות את מיסי הרכישה או לחשוב על צורות נוספות (למיסוי משקיעים. נ"כ)". מתי הפכו משקיעים לאויבי הציבור? מתי כסף זר הפך לאיום אסטרטגי? מתי צמיחה הפכה לבעיה?

נתחיל עם קצת היסטוריה. ברה"מ דחתה השקעות זרות, היא נסמכה על הדפסת כסף מקומי, שוד וביזה של משאבי טבע ממדינות חלשות ואיום מתמיד על יציבות העולם המערבי שגרר השקעות מבהילות בצבא ושירותים חשאיים. התוצאה לא איחרה להגיע: בברה"מ התפתח שוק שחור מהמפוארים שהכירה האנושות. לאנשים (ובעיקר למקורבים לשלטון ולרגולציה) היה כסף (שחור) רק אסור היה להם להוציא אותו ואת הסוף אנחנו מכירים. אלה שהצליחו להבריח את הכסף לשוויץ וללונדון הפכו עם התפרקות הגוש הקומוניסטי לאוליגרכים. אלה שנכנעו לשיטה והאמינו לכלכלה המנוהלת להחריד, הפכו מיד עם התפרקות הגוש לפושטי יד ומהגרי עבודה.

מדינות הגוש הקומוניסטי עשירות במשאבי טבע, ההשקעה והמודעות לחינוך ולידע הפכו אותם בנקודת זמן מסוימת לחוד החנית של הטכנולוגיה, המדע והרוח העולמיים. לו היו מנהיגי הגוש משקיעים קצת פחות בצבא ובשירותים החשאיים, פותחים את הגוש לסחר בינלאומי ולהשקעות זרות – היינו רואים היום תמונה אחרת לגמרי של האנושות. אבל הפחד ממשקיעים ומחופש הביאו את הניסוי הגדול ביותר - המנוגד לטבע האנושי - להתרסק לרסיסים רבים ששוטפים עד היום את העולם כולו.

וכאילו לא למדנו כלום. כדי להתמודד עם בועת מחירי הנדל"ן צריך להגדיל את ההיצעים והנה הממשלה עושה זאת עם 45 אלף התחלות בניה ו-92 אלף דירות בבניה פעילה. זה אמור (גם לשיטת בנק ישראל) לענות על הביקושים הגבוהים ואם לא, הרי שניתן להגדיל עוד יותר את ההיצעים ולהביא ללחץ מחירים כלפי מטה. דיכוי ביקושים באמצעות העלאת מיסים ורגולציה נוקשה על שוק המשכנתאות זו התערבות בוטה ולא לגיטימית בשוק שתביא רק להגדלת הפערים בחברה ולעליית מחירי הדירות.

כדי להבין את הדינמיקה של שוק הנדל"ן צריך לזכור שחלקה של המדינה במחירי הדירות עומד על כ-70% וחלקם של הקבלנים והמשווקים על כ-30%. אם נעלה את המסים כך שחלקה של המדינה יעמוד על 80% נראה את מחירי הדירות עולים ומהסיבה הפשוטה למדי: משקיע שיש לו 1.5 מיליון שקל פנויים ומקבל עליהם ריבית אפס בבנק יחפש את התשואה בשוק הנדל"ן, 100 אלף שקל נוספים לא ירתיעו אותו, הוא פשוט אדיש לכך. את התשואה הוא ישיג באמצעות העלאת מחיר השכירות שיגבה והנה המלצת בנק ישראל תגרור עלייה של מחירי הדירות ועלייה של מחירי השכירות – בקיצור רעיון עיוועים מבית המדרש של מי שהצית בפועל את עליית מחירי הדיור.

גם הרעיון להטיל מס על קבלנים שרוכשים קרקע ולא בונים עליה הוא רעיון מוזר. הרי כמעט ואין קבלנים שרוכשים קרקע ובונים עליה מהונם עצמי כי למעשה לא קיים להם הון עצמי. הם לווים כספים מהבנקים או מהמשקיעים המוסדיים ולכן הם נתונים תחת לחץ לוח הסילוקים של ההלוואות שלקחו לרכישת הקרקע, אם כן, איזו תועלת באמת יביא מס כזה? הרי הוא לא יזרז את הבניה ולא יגדיל את ההיצעים הוא בסך הכול ישיג יחסי ציבור לממשלה והתערבות בירוקרטית נוספת בשווקים שסובלים בלאו הכי מעודף בירוקרטיה.

אבל הטרנד הבולשביקי הזה לא נעצר רק בשוק הנדל"ן הוא גולש גם לתחום המזון. מחירי המזון ירדו אך ורק אם יפתח השוק לתחרות, כלומר ליבוא ולא בהתערבות רגולטורית בשוק. ועל הרקע הזה מוזרות הטענות המתנגדות למכירת תנובה שבלאו הכי בבעלות זרה לברייט פוד הסינית.

כמעט שבע שנים עברו מאז נמכרה תנובה לאייפקס האמריקאית (56.1%) מבטח שמיר (20.7%) ולקיבוצים (23.2%). מה קרה לשוק בשבע השנים האחרונות? תנובה העלתה מחירים והגיע למכירות של 7.17 מיליארד שקל ב-2013 מכירות הגבוהות ביותר מ-4% מהמכירות בשנה הקודמת. הרווח התפעולי של תנובה עמד ב-2013 על 614 מיליון שקל לעומת 566 מיליון שקל ב-2012.

תנובה, כן זו שבבעלות הצדיקים הגדולים מהקיבוצים, מבטח שמיר וקרן אייפקס האמריקאית העלו בשנה שעברה את מחירי המוצרים הבלתי מפוקחים בכ-3.5% תוך שהם מנצלים לובי חזק מאד בכנסת ובמועצת החלב, מועצת הלול ומועצות אחרות, שונות ומשונות במטרה אחת בלבד – להעשיר את כיסם.

אם כן, מה אכפת לנו לציבור אם תנובה תימכר לסינים? להיפך, כדאי שהיא תימכר להם. מכירה של תנובה תניב בראש ובראשונה הכנסות ממסים למדינה שיאפשרו להוריד מסים על עבודה. בשלב השני היא תפתח את החברה מוטת המכירות לשוק המקומי לשווקים בחו"ל ולייצור הכנסות בשווקים בהם לא פעלה עד היום. ולא פחות חשוב ואולי חשוב עוד יותר, היא תסיר מחסום פסיכולוגי מהממשלה לפתוח את השוק ליבוא ולהורדת מחירי המזון בדרך האפקטיווית ביותר.

השלב הבא בהורדת מחירי המזון יהיה להסיר את כל מגבלות הייצור ולהביא לתחרות בקרב היצרנים. כך למשל כל בעל רפת יוכל לייצר חלב ככל העולה על רוחו בלי מכסות, בלי מחירי מטרה ובפיקוח אחד בלבד – של משרד הבריאות. כך גם לגבי בשר הבקר, הביצים, העופות וכד'. אלה יביאו בהכרח לירידת מחירים ואפילו ירידת מחירים מהירה.

לכן כדאי שבנק ישראל לא יתערב בשוק ולא ימליץ על העלאות מסים והתערבות נוספות בשווקים.

ניצן כהן הוא עיתונאי ופרשן כלכלי.