לא החקלאים אשמים במצוקת הדיור

בימים אלה אישרה הממשלה את הצעת החוק "לקידום הבנייה במתחמים מועדפים" ועתה היא הועברה לכנסת לקידום הליך חקיקה מזורז. משמעות החוק המוצע והסעדים שנוסחו בו היא הכרזה על החקלאים כפולשים והפיכתם לעבריינים. מדובר בחוק לא חוקתי המתעלם לחלוטין מזכויות חוקתיות, מזכויות קניין, מזכויות חכירה. החוק מוחק באבחה את ההסטוריה של ההתיישבות על הקרקע. כך נוהגות דיקטטורות.

האחריות על מצוקת הדיור מוטל רק על הממשלה, למרות נסיונה להטיל את האשם עלינו. לראיה, עד היום לא בנתה הממשלה במרבית הקרקעות שניתנו לה על ידי הקיבוצים במסגרת הסדר הקיבוצים משנות ה-90. המגזר החקלאי תמיד היה נכון ותמיד תרם לפיתוחה של מדינת ישראל. נציגי הממשלה אף לא טרחו להתייעץ עם נציגי ההתיישבות על מצב בו קרקע תידרש למתחם בניה ופרנסתו של המתיישב תיגדע במחי יד, כולל השקעותיו ולעיתים רבות השתתפותו ברכישתה. במקום לכונן תכנית לאומית שיש בה ראיה כוללת הלוקחת בחשבון את חשיבות המרחב הכפרי והשטחים הפתוחים, המדינה יוצרת מציאות שתהיה בכיה לדורות. הפקעה של קרקעות לצורך קידום בינוי בשטחים הפתוחים מבלי לקחת בחשבון את חשיבותו של המרחב הכפרי לכלכלה, לתיירות ולשמירה על איכות הסביבה, תיצור מציאות תכנונית לא הגיונית מבחינה כלכלית, חברתית וסביבתית. ראוי שהממשלה תזנח את הדהירה חסרת התוחלת אחר מקסמי שווא שלא יקלו על מצוקת הדיור. במקום להפוך את המגזר הכפרי לשעיר לעזאזל, על הממשלה לראות בו הפתרון.

במשך השנים הוכיחו החקלאים כי הם הראשונים להקריב למען צרכים לאומיים ולתשתיות לאומיות ובמשך השנים השיבו קרקע חקלאית ששינתה את ייעודה. מעולם ההתיישבות לא עיכבה פיתוח ובינוי. החקלאים מודעים לצורך הלאומי לפתרונות דיור, אך הגיע העת לתכנית לאומית הכוללת את המרחב הכפרי, בדומה למתרחש באיחוד האירופי. הפיכתם של החקלאים לפולשים באדמתם מקוממת שבעתיים נוכח העובדה שפולשים אמיתיים באיזורי ביקוש, קרי כאלו שלא התיישבו ברשות ובזכות בקרקעותיהם, נהנים מפיצוי גבוה מאד, על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל.

פתרונות רבים יש, אך הפקידות ממשיכה להאשים את כולם ובעיקר את ההתיישבות, רק לא את עצמה. בין שלל הפתרונות שאינם מתממשים ניתן למנות את מודל "מחיר למשתכן", במסגרתו הקבלנים יציעו את מחיר הדירה ללא עלות קרקע בסטנדרט ראוי. במודל הזה המדינה תפסיק לספסר בקרקעות, דבר שיסייע באופן ישיר להורדת שוק מחירי הדיור. כך גם למשל חוק "פינוי בינוי" כמעט אינו מיושם, עובדה שצריכה לעורר שאלות במיוחד לאור העובדה שביצועו עשוי גם לשדרג שכונות שהוזנחו, והשדרוג עשוי להביא פתרונות דיור נוספים, אך גם משפחות חדשות שיחזקו את השכונה. תמ"א 38 לחיזוק מבנים גם היא באה לתת פתרונות דיור באמצעות בונוס של תוספת קומות לקבלן שמחזק את יסודות הבניין וגם היא לא מיושמת כמעט כי אין לה כדאיות כלכלית, אלא רק באזורי יוקרה.

האם המנהיגות תתפוס את מקומה ותבצע את תפקידה להוביל מדיניות לטווח ארוך, או שתמשיך לתת לפקידות שאינה נבחרת לקבוע מדיניות?

עו"ד דודו קוכמן משמש מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי