עמק הבכא, צפון-מזרח רמת הגולן. מלחמת האזרחים בסוריה מתנהלת ממש מעבר לפינה והדיה נשמעים היטב בעמק, שעדיין פזורים בו שלדי טנקים שרופים ממלחמת יום הכיפורים. דווקא כאן, על רקע התפאורה המורבידית ורוחות המלחמה המנשבות בעוצמה מחודשת ממזרח, מתוכנן לקום מיזם אנרגיה מתחדשת מהגדולים והמרשימים שנבנו עד היום בישראל, בהשקעה המוערכת ביותר מ-600 מיליון שקל. 34 טורבינות ענקיות, גובה כל אחת מהן עולה על זה של מגדלי עזריאלי בתל אביב, יסתובבו כאן בעוד שנתיים וירתמו את עוצמת הרוח הבאה ממערב להפקת חשמל. חלק מהטורבינות, למרבה הסמליות, ימוקמו ממש על הרמפות ששימשו את הטנקים של חטיבה 7 בקרב הבלימה המפורסם.
אתם לא חוששים להשקיע כל כך הרבה כסף באזור כל כך בלתי יציב, אנחנו שואלים את צפריר יואלי מחברת אנלייט, יזמית הפרויקט. "אנחנו משוכנעים שברגע שנציב את הטורבינות - הן יישארו שם לתמיד", הוא משיב. החשמל מתוצרת עמק הבכא, מגלה יואלי, יסופק לאלפי בתים בגליל באמצעות כבל מתח עליון שאמור להתחבר לחווה.
יוצאים מהקיפאון
טורבינות רוח מייצרות חשמל בעלות הנמוכה ביותר מבין כל סוגי האנרגיה המתחדשת (שמש, רוח וביוגז) ומשום כך נחשב ענף ייצור החשמל מרוח למוביל כיום בסקטור האנרגיה המתחדשת בעולם. ישראל, מהמדינות היותר שטופות שמש, איננה מעצמת רוחות, אך למתקני הרוח יש יתרון חשוב אחר מבחינתה: בעוד שהשדות הסולריים מתפרסים על מאות ואלפי דונמים, תופסים מתקני הרוח רק 2% עד 5% מהשטח של חוות הרוח, וביתר השטח ניתן להמשיך להשתמש בהתאם לייעודו המקורי. החסרונות של טורבינות הרוח, מעבר לתלות ברוח עצמה, הם הסיכון שגורמות כנפיים הטורבינות לציפורים, הפגיעה הנופית וחומרים בטורבינות שעלולים לשבש פעילות של מטוסים מנמיכי-טוס.
בישראל תלו תקוות רבות ברוח שלא התממשו עדיין. באוקטובר 2011 אישרה רשות החשמל מכסת ייצור למתקני רוח בהיקף גדול ממה שאושר לחשמל הסולרי - כ-800 מגוואט. ליזמים הובטח שיוכלו למכור לחברת החשמל את החשמל שיפיקו בהתחייבות מראש ל-20 שנה ובתעריף העומד כיום על 47 אגורות לקוט"ש (במקור 54). ובכל זאת רק חוות רוח אחת, שהוקמה בשנות ה-90, פועלת כיום בישראל - ברכס ע'סניה שברמת הגולן.
היום צפויה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את תוכנית המתאר הארצית החדשה למתקני רוח שיזם מנהל התכנון של המשרד. האישור הצפוי מצטרף לעוד כמה סימנים המעידים שלאחר שנים של קיפאון, הרוח קמה לתחייה.
תוכנית המתאר הארצית החדשה מתווה ארבעה מסלולים שונים בהתאם לגובה טורבינת הרוח: זעירה (עד 4 מטרים), קטנה (עד 18 מטר), בינונית (עד 40 מטר) וגדולה (מעל 40 מטר). יזמי טורבינות זעירות, קטנות ובינוניות לא יזדקקו לתוכנית מיוחדת ויוכלו להסתפק בהיתרים (למעט טורבינות בינוניות בשטח שאינו מיועד לבינוי). המשמעות: קיצור משמעותי של ההליך הסטטוטורי. "אישור התוכנית יאפשר לקצר את המסלול התכנוני של מיזם רוח למשהו כמו שנה", אומרת נועה נאור ממנהל התכנון במשרד הפנים. כמובן, ככל שהפרויקט גדול יותר כך גוברות הדרישות, ומתקן טורבינות גדולות יזדקק לאשר תוכנית בהליך ארצי ולצרף סקר נופי וסקר פגיעה בבעלי כנף.
פוטנציאל של 2,000 מגוואט
לצד מסלולי התכנון החדשים מציגה תוכנית המתאר החדשה חידוש מעניין: רשימת אתרים המתאימים להקמת חוות רוח (ראו מפה). את הרשימה גיבש במשך שנתיים צוות בהשתתפות נציגי משרדי הממשלה, הרשויות הרלוונטיות, הארגונים הסביבתיים הגדולים וחברת החשמל. לאחר שהתברר לצוות כי לשירות המטאורולוגי אין נתונים על עוצמת הרוחות בישראל הוחלט לפנות למגזר הפרטי ולבקש מהיזמים להמליץ על האתרים המתאימים לדעתם. 15 חברות שונות הגישו לצוות יותר מ-160 אתרים אפשריים לחוות רוח.
את בנק האתרים שהציעו היזמים העביר הצוות הבין-משרדי דרך 6 מסננות שניפו אתרים המפריעים לפעילות ביטחונית, אתרים רגישים לבעלי כנף, אתרים בעלי רגישות נופית-סביבתית, אתרים שהקרקע שלהם אינה מיועדת לפעילות שמתנגשת עם פעולת הטורבינות, מגורים למשל, וכן אתרים שסובלים ממגבלות של גודל וקשיי גישה.
31 אתרים הצליחו לעבור את הסינון הקפדני של הצוות. לגבי 7 מהם אין מחכים לאישור סופי של מערכת הביטחון. היתרון הגדול של הרשימה הוא בנקודת הפתיחה המצוינת שהיא נותנת ליזם שיגיש תוכנית להקמת מתקן באחד האתרים המומלצים: הסיכויים שוועדות התכנון יטרפדו תוכנית שכבר אושרה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים נראים קלושים למדי.
רוב המתחמים מרוכזים בגליל, שניים ברמות מנשה ושניים באזור אילת, שלגביהם יש הסתייגות בגלל רגישות לבעלי כנף. השטח הכולל של המתחמים מגיע ל-100 אלף דונם. פוטנציאל מתקני הרוח בשטחים האלה נאמד להערכת הצוות ב-500 עד 700 מגוואט. עם זאת, גורמי תכנון מודים שניתן יהיה בקלות להגדיל את פוטנציאל הרוח פי כמה, אם מערכת הביטחון תקבל הנחיה להתגמש ביחסה למתקני הרוח. היזמים מסכימים. בדיקות שערכה חברת אנלייט, שמעורבת בין היתר בפרויקט עמק הבכא, הראו שהפוטנציאל לרוח בישראל מגיע בקלות ל-2,000 מגוואט.
האזור המעניין ביותר לרוח - והבעייתי ביותר מבחינת מערכת הביטחון - הוא רמת הגולן. "הרמה עולה בשיפוע ככל שמתקדמים לכיוון צפון-מזרח", מסביר גלעד יעבץ, מנכ"ל אנלייט "נוצר אפקט של דחיסה של הרוח שבאה ממערב. בעמק הבכא, למשל, מהירות הרוח הממוצעת עולה על 7 מטרים לשנייה, וסף הכדאיות הכלכלית הוא 6 מטרים. אלה נתונים ברמה עולמית. כל אזור מזרח הרמה אטרקטיבי לרוח, לא רק בגלל המהירות אלא גם כי הוא מרוחק מנתיבי נדידת הציפורים העיקריים". רמת הגולן אינה נמצאת על נתיב נדידת הציפורים העולמי, המשמש כחצי מיליארד ציפורים נודדות החוצות את ישראל פעמיים בשנה.
אנלייט מבקשת להקים בשיתוף עם יישובי הרמה שתי חוות רוח ענקיות בעמק קוניטרה (170 מגוואט) ובתל פארס (130 מגוואט), אלא שבמשרד הביטחון מתנגדים למעשה לכל האתרים מלבד הטורבינות שכבר קיימות בתל ע'סניה ובהר בני צפת. המיזם של עמק הבכא הצליח לקבל אישר חריג רק לאחר שהגיע להסדרים עם מערכת הביטחון, שבמסגרתם שילמו היזמים עשרות מיליוני שקלים לצורך רכישת מערכות הדרושות למנוע פגיעה בטיסות.
- ומה לגבי הציפורים?
"דווקא בעניין הזה הייתה לנו תגלית מרעישה. בסקר עטלפים גילינו עטלף מקנן על אחת הטורבינות בע'סניה. בגדול, ברור שאנחנו לא רוצים לפגוע בציפורים, אנחנו אנשים ירוקים, אבל אנחנו אוהבים גם אנשים ורוצים שהילדים שלנו יחיו בפחות זיהום".
"בתחום הרוח אי אפשר לשחק בקטן"
ללא מאסה קריטית של פרויקטים לא יתפתח בישראל שוק תחרותי שיאפשר להוזיל את עלויות הייצור של חשמל באמצעות רוח, כך אומר איילון וניש, מנכ"ל חברת EDF-EN בישראל. לדבריו, הרוח היא מקור אנרגיה הרבה יותר מורכב והפכפך מהשמש - מה שיוצר חסמי כניסה גבוהים לענף ומקשה מאוד על יזמים שאינם בעלי הון, ידע וניסיון בתחום.
"בתחום הרוח אי אפשר לשחק בקטן", מסביר וניש. "אם בסולרי ראינו הרבה מיזמים שנפלו בדרך, אז ברוח נראה הרבה יותר, ולכן אם המדינה באמת רוצה כאן 600 או 700 מגוואט היא צריכה לאפשר לכמות גדולה פי שלושה של פרויקטים לצאת לדרך, כי רק שליש יסיימו את המסלול".
- תוכל להסביר?
"הרבה יותר קשה להעריך מראש כמה חשמל הרוח תפיק, כי ההבדלים בין שתי נקודות קרובות יכולים להיות דרמטיים. בתוך שדה סולרי למשל יכולים להיות הבדלים של 10% בכמות החשמל שמייצר שדה של כמה מגוואט. ברוח, ההבדלים בתפוקת החשמל בין טורבינה אחת לאחרת בתוך אותו שדה יכולים להגיע ל-30%, כך שבהרבה מקרים פרויקט יכול להיכשל רק בשלב מאוחר למרות שהתכנון והמדידות היו ללא דופי. הבעיה היא שבשלבים הראשונים יזם רוח צריך להשקיע לפחות מיליון שקל, ואף לא יכול לדעת אם הוא לא יפסיד את מלוא ההשקעה. בדיוק משום כך אני מעריך שרק לשליש עד חצי מ-30 הפוליגונים ברשימת האתרים המומלצים שהכינה המדינה תהיה גם כדאיות כלכלית".
בדומה לאנלייט, הצטרפה EDF-EN לשוק הסולרי בישראל בשלב מאוחר יחסית אך הפכה לשחקנית דומיננטית בענף.
על רקע מיצוי המכסות בענף הסולרי נערכת החברה, שבבעלות חברת החשמל הלאומית של צרפת, למעבר לחוות רוח. "בכל העולם הרוח היא הטכנולוגיה שמתקרבת הכי הרבה לשווי כלכלי", אומר וניש, "אבל ההתקדמות הזאת מותנית בקיום מאסה קריטית של פרויקטים".
- זה פוגע בכם?
"התחלנו בהליכי מכרז לרכישת טורבינות הרוח שנרצה להביא לישראל. כבר עכשיו היו ספקים של EDF העולמית שהודיעו לנו שהם לא רוצים להיכנס לישראל כי אין כאן שוק מספיק גדול. אספקת טורבינה מחייבת את היצרן גם להחזיק כאן מערך שירותים ותחזוקה ל-20 שנה, הרי אי אפשר להטיס לפה חלקים בכל פעם שתהיה תקלה. הבעיה היא שככל שמספר הספקים שיתמודדו על השוק הישראלי יהיה קטן יותר כל העלויות יהיו בסופו של דבר גבוהות יותר. מה שמסבך עוד יותר את המצב הוא שהרגולטור דורש מאיתנו לדווח לו כבר היום בדיוק איזו טורבינה נציב בסוף התהליך בעוד שנה וחצי שנתיים".
- איזה קושי זה יוצר?
"להביא טורבינת רוח זה פרויקט לא קטן. זה מחייב עמוד של 100 מטר, המנוע עצמו ו-3 להבים באורך 70 מטר כל אחד. לא כל משאית יכולה להוביל דבר כזה בכביש. בצרפת היו מקומות שהיו חייבים להרחיב כבישים רק כדי שאפשר יהיה להעביר דרכם את הטורבינות".