רוצים ביטחון תעסוקתי? לעשות אתחול לחיים

שוק העבודה בישראל הולך ונהיה אכזרי משנה לשנה. בדורות עברו, האנשים החזיקו במשרה בטוחה, בבית בבעלותם, ואפילו הצליחו לחסוך כמה לירות בצד לגיל הפנסיה. היום, המציאות היא שונה בתכלית. "עבודות בטוחות" מתאפיינות במספר מועט של חברות עם וועדים חזקים. חסכונות לפנסיה הופכים להיות מקור להגברת חרדה, שלא לדבר על גיל הפרישה לפנסיה בשילוב עם תוחלת חיים מתארכת ויוקר מחייה. על הרקע הזה למעלה ממיליון מועסקים חשים אבודים וחסרי תשובה לגבי עתידם הקרוב והרחוק.

שוק העבודה הישראלי אכזרי במיוחד לשני קצוות האוכלוסייה: בקצה האחד עומדים צעירים בגילאי ה-20 וה-30 המוקדמות, שאך סיימו מסלול צבאי או לימודים אקדמאים ונמצאים בשלבי הקריירה הראשונים שלהם וחשים חוסר יציבות. בקצה השני עומדים, בדרך כלל, מבוגרים בגילאי 40 פלוס, שמגלים כיצד חוסר הרלוונטיות והחדשנות המקצועית שלהם פוגע במעמדם בעבודה, והם חסרי תחושת ביטחון אמיתית במקומות התעסוקה שלהם. המצב הזה מוביל לאבסורד, בו קרוב למיליון אנשים הם חסרי ביטחון תעסוקתי.

אנו עדים בשנים האחרונות לאלפי צעירים מוכשרים שמחפשים את עתידם מעבר לים – ברלין, ניו-יורק ואוסטרליה הפכו ליעדי הגירה עבור ישראלים מוכשרים שאיבדו תקווה במיצוי הפוטנציאל שלהם בישראל. מנגד, חמור יותר, עובדים בני 45 בעלי ניסיון עצום, מוצאים עצמם מתקשים ביציבות תעסוקתית. המציאות הזו מביאה את המועסקים לדילמות, קונפליקטים והתמודדויות שמשפיעות על הדימוי העצמי ועל התא המשפחתי והיחסים הבין-אישיים.

כל עוד המעסיקים, המועסקים וגם הממשלה ימשיכו לפעול על פי אותה תבנית מחשבתית, לא תהיה בשורה, לא לצעירי ישראל, לא לעובדים המבוגרים, לא לעסקים ולא לכלכלת ישראל בכלל. השינוי יגיע אם נשכיל לנטוש את הפרדיגמות ולפעול למציאת פתרון לבעיה. עלינו ללמוד לאתחל את המחשבה ולהסתכל על הבעיה ועל הפתרונות בראיה חדשה ומרעננת.

רק לאחרונה עוררה מנכ"לית יאהו מריסה מאייר תגובות בכל העולם עת אפשרה לעובדים לעבוד מהבית ודיברה באופן חופשי על כך שאין לה בעיה לשוב לעבודה בתום חופשת לידה מינימלית. גם אם איננו מסכימים עם דבריה של מאייר, אין ספק כי מודל העבודה המודרני שהציגה מהווה סוג של אתחול מחשבתי מעניין שמאפשר לארגונים רבים מאוד לגדול, מבלי להשקיע הון רב בתשתיות ובהוצאות קבועות.

דוגמה זו היא אחת מני רבות, המעידות על רענון מחשבתי של המעסיקים. על המבוגרים לעבור אתחול, לבנות מודל אישי שיאפשר להם לנצל את הידע שלהם ממקום עבודה אחד, למקומות רבים. ואילו הצעירים, מצידם, צריכים לעבור "מכינה לחיים" בטרם יצאו לשוק העבודה– במקום למהר ללמוד ולחפש עבודה, כדאי לעצור לרגע, להסתכל ולבחון את הכישורים האישיים, לתכנן את מי שהם רוצים להיות בעתיד הרחוק ולבחור את הדרך לעשייה היום, בכדי להגיע לעתיד עם תחושת סיפוק ועם אופק קריירה עתידי ונכון להם.

הפתרון אינו פשוט וחד ממדי, אך הוא קיים. מי מאיתנו אינו מאתחל כמה פעמים ביום את הטלפון הנייד ואת המחשב? האתחול מאפשר למכשירים לשוב למקורות ולנסות להתחיל מהתחלה. גם בתפישה הכלכלית-חברתית יש לנו צורך באתחול מיידי- מחשבתי, תפישתי, המתחשב בכישרון של כל אחד ואחת מאיתנו, ועדיף כבר מגיל צעיר.

מתוך תחושת מחויבות, הקמנו את המכינה לחיים בכפר החקלאי מקווה ישראל. המכינה הייחודית הזאת, תאפשר לצעירים לקבל את התשובות בנוגע לדרכם ולתכנן את מסלול חייהם בצורה הכי טובה והכי יעילה, ובעצם לבחון את היתרונות שלהם, בצאתם אל החיים הדינאמיים של המאה ה-21.

הכותב הוא מרצה ומנהל "המכינה לחיים", תכנית פיתוח אישית לצעירים בני 20-30, שתפתח לראשונה בכפר החקלאי מקוה ישראל.