דוח מבקר המדינה חושף תמונה ידועה של עוני המשיק לכדי רעב. המונח המקצועי המזעזע נקרא אב"ת אי בטחון תזונתי, כלומר לא בטוח שכאשר ילד פותח את המקרר בביתו הוא ימצא שם אוכל. מבקר המדינה טוען כלפי הממשלה כי היא פוגעת במדיניותה בשכבות החלשות ובשפתו "חדלונה של הממשלה בתחום קידום הביטחון התזונתי גורם לפגיעה דווקא באוכלוסיות הנזקקות ביותר". נראה כי שמיליון אלף איש בקרוב נמצאים במצב אב"ת.
מספרים גדולים ומרתיעים
ברוב ימות השנה ובעיקר בערבי חגי תשרי ופסח מתעוררות עמותות וגופים שונים לגייס כספים למשלוח מזון לנזקקים. זו שעתו היפה של עם ישראל. בגילוי נאות אציין כי הח"מ מנהל מיזם פרטי הנקרא "אנחנו בעד ילדים שיקבלו יותר" ובראשי תיבות "אבישי". במסגרתו נשלחות חבילות מזון למשפחות נזקקות וניתנת חונכות כלכלית. הדבר הקשה בהפעלת המיזם הוא השגת משפחות נזקקות. הח"מ פונה לרשויות שונות ומבקש שמות וכתובות ובדרך כלל מתקשה לקבל. אז נשאלת השאלה הבסיסית הכצעקתה?
יתכן כי חלק גדול ממבקשי הסיוע מהעמותות פשוט מנצלים מצב קוניוקטורלי של רצון לתת מצד אחד עם מצוקה כלשהי מצד שני ולכן אנו מגיעים למספרים כמעט הזויים של נזקקים. יתכן כי ככל שהמספרים גדלים כך פוחתת הבושה ויותר אנשים מוכנים להצטרף למעגל המבקשים. אין לי ספק שיש עוני ומצוקה בארץ. אין לי ספק שמדיניות ממשלתית לא נכונה גורמת למצוקה בסקטורים מסוימים, אך גם אין לי ספק שמדיניות של תמיכות בכספים ובהעברות חד צדדיות הן בחזקת מתן דגים כאשר עדיף לתת חכות. תמיד טוענים כי המצוקה בדור אחד מנציחה אותו גם לדורות הבאים ואני טוען כי מדיניות הרווחה חייבת לתמוך ולעודד את מי שיוצא ממעגל הרווחה והמצוקה.
בפרק לא מבוטל מחיי הייתי נבחר ציבור ואחראי על מדיניות כספית של רשות מקומית גדולה. בכל דיון טענתי כי תפקיד מחלקת הרווחה הינו להצביע על הפסקת המצוקה במשפחות ולא על התרחבותה לדורות הבאים. תפקיד הגורמים המטפלים לדאוג לעצור את המצוקה מלהפוך להיות עניין גנטי. אם דור ההורים אבוד יש לטפל בדור הילדים כדי שהם יצאו מהמצוקה ואת זה צריך לעשות במהלך מתוכנן שיכלול תמיכה מצד אחד וחינוך לניהול כלכלי נכון.
סדר עדיפויות לקוי
ברבות מהמשפחות בהן אני תומך יש לבני המשפחה טלפונים סלולריים וטלוויזיות עם מסכים גדולים, אך במקביל הילדים לא רשומים לחוגים ולפעמים גם נמצאים באב"ת. זה נקרא סדר עדיפות לקוי. במסגרת "אבישי" יזמתי מהלך של חונכות ממשפחות חזקות למשפחות חלשות. לא תמיד צריך כסף. לרוב צריך הכוונה ושינוי התנהגותי. צריך ללמד כיצד לתת סדרי עדיפויות כאשר הם לא קיימים או כשהם לקויים. כמו שחינכו את עם ישראל לא לקטוף פרחים מוגנים ניתן לחנכו במוסדות החינוך ובאמצעי התקשורת באופן רצוף ומובנה כיצד לנהל נכון תקציב משפחה. לא צריך לעשות זאת בתוכנית ריאליטי אלא כתוכנית חינוך לאומית. בזמנו הצעתי לשר החינוך לגייס לרשות המערכת מאה דוקטורים ופרופסורים מתחומי הכלכלה והמינהל כדי לחנך בהתנדבות את התלמידים, שיחנכו את הוריהם, אולם נעניתי כי נדרשת תעודת הוראה ולכן לא ניתן ליישם את הצעתי. אמרנו חלם? נאמר טמטום.
את המצוקה בדורות השני, השלישי והרביעי חייבים לעצור אחרת נגיע למצב כמו הקאסטות בהודו או גרוע מכך להתפרקות חברתית. הדרך להתפרקות כלכלית החלה מזמן.
ד"ר רו"ח גד פניני, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א) אור יהודה. מפעיל את מיזם " אבישי" לאספקת מזון לנזקקים.