בסוף חודש מארס העביר אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, בראשות דורית סלינגר, בוועדת הכספים של הכנסת בראשותו של ח"כ ניסן סלומיאנסקי, את התקנות החדשות שמאפשרות לגופים המוסדיים לנכות מחשבונות החוסכים הוצאות ישירות נוספות - המוכרות כדמי הניהול הכפולים - בגובה של עד 0.25% לשנה, נוסף על הוצאות למימון הלוואות לפרויקטים של תשתיות. מדובר במגבלה הראשונה על ההוצאות הישירות הללו, שהמוסדיים החלו לעשות בהן יותר ויותר שימוש בשנים האחרונות.
מבדיקת "גלובס" עולה, כי החשיבות במגבלה שקבעו האוצר והכנסת טמונה בעצם קיומה ולא בשיעורה, שלא צפוי להביא לשינוי אדיר בשוק ביחס למצב הנוכחי (כשהרף החדש מותיר מקום לעלייה בהוצאות הללו ברוב המכריע של הגופים). זאת, משום שלהוציא קבוצת מגדל ואקסלנס, רוב הגופים הגדולים ביותר, שנחשבים לאלו שמשתמשים בכלי זה יותר מהגופים האחרים, נמצאים כבר עתה ולאורך השנים האחרונות, מתחת לרף החדש.
עם זאת, ניתן להניח שהצעד שהוביל האוצר יביא לעצירה בהתייקרות ההוצאות הישירות בגופים הגדולים ביותר בשוק, הגם שהוא מאפשר לרבים אחרים לנכות עוד מיליונים רבים של שקלים מחסכונות הציבור.
דוגמה ל"עצירה בחריקת בלמים" שההנחיות החדשות כן הביאו, נמצאת בנתוני חברת הביטוח הגדולה בשוק - מגדל. מבדיקתנו עולה כי קבוצת הביטוח ניכתה ב-2013 הוצאות ישירות בשיעור של כ-0.25% מחשבונות העמיתים, שהסתכמו בסך של כ-176 מיליון שקל. זאת, בשל עצירה חדה בשימוש בהוצאות אלה במחצית השנייה של השנה - במהלכה סלינגר יצאה לדרך עם התקנות החדשות שתכננה להשית על הענף. במחצית הראשונה של 2013 הסתכמו ההוצאות הישירות שמגדל ניכתה ישירות מחשבונות לקוחותיה בכ-134 מיליון שקל, שהיוו כ-0.21% מסך הנכסים שניהלה בפוליסות תלויות התשואה שלה נכון לאז.
מגדל היא הסמן העליון להוצאות הישירות, בדומה לקופת הגמל של בית ההשקעות אקסלנס, והשניים מייצגים שורה מצומצמת של גופים שנמצאים מעל לרף אותו קבעה סלינגר. מבדיקת "גלובס" עולה כי השיעור הממוצע של ההוצאות הישירות של ארבע קבוצות הביטוח הגדולות בביטוח חיים - מגדל, כלל ביטוח, הפניקס והראל - עמד ב-2013 על כ-0.21%, כשההוצאות הישירות הנוספות הסתכמו בכ-372 מיליון שקל.
כמעט מיליארד שקל שמשמשים למימון החיסכון
נציין, כי גם בית ההשקעות הגדול בשוק - פסגות - נמצא בסביבת הרמה הזו. ב-2013 נוכו מחסכונות עמיתי קופת הגמל גדיש כללי הוצאות ישירות בשיעור של כ-0.24%, שהסתכמו בכ-54 מיליון שקל. זאת בדומה לשיעור של 0.23% שגדיש רשמה ב-2012 (אז דובר על סך שקלי של כ-49 מיליון שקל).
הבאה בתור היא החברה בעלת תיק ביטוח החיים השני בהיקפו בשוק, כלל ביטוח. ב-2013 גבתה כלל ביטוח הוצאות ישירות נוספות בהיקף כולל של כ-94 מיליון שקל, המהווים כ-0.21% מסך הפוליסות תלויות התשואה שהיא מנהלת. בתיק המשתתף ברווחים של כלל ביטוח השיעור הממוצע גבוה יותר -בסוף 2013 הוא עמד על רמה של 0.25% מסך הנכסים המנוהלים בו, לעומת שיעור של 0.28% בשנה קודמת.
יתר שלוש קבוצות הביטוח הגדולות נמצאות מתחת לרף שקבע האוצר, ומבחינתן יש להן עוד מרווח נשימה בהיקף משוער של כ-0.08% (סך של כ-62 מיליון שקל נוספים שניתנים לגבייה מחשבונות החוסכים), שמהווה כשליש מהשיעור המותר לגבייה.
ברמת כלל המשק, כולל כל חברות הביטוח, קרנות פנסיה, קופות גמל ועוד, מדובר במאות רבות של מיליוני שקלים שמשמשים למימון החיסכון - ככל הנראה כמעט מיליארד שקל. זאת, מעבר למיליארדי השקלים שנגבים מהחוסכים באמצעות דמי הניהול הרגילים (ואשר יורדים מהצבירה שאמורה לשרת את החוסכים בתקופת הגמלאות שלהם).
תשתיות ונדל"ן - מחוץ למימון
ההוצאות הנוספות הישירות, המוכרות כדמי הניהול הכפולים, לא הולכות לכיסי הגופים שמנהלים את החיסכון הפנסיוני, אלא הן משמשות למימון עסקאות באמצעות גופים חיצוניים. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים של משרד האוצר מתירות לחברות הביטוח, לקופות הגמל ולקרנות הפנסיה לנכות מחשבונות החוסכים, מעבר לדמי הניהול, הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות.
מדובר בתשלום עמלות ברוקראז', קסטודיאן, דמי ניהול של קרנות השקעה וקרנות נאמנות זרות, עלויות דירוג והוצאות בגין הלוואות (כולל הוצאות הקשורות להסדר חוב או לנקיטת מהלכים משותפים אחרים לגביית חוב בעייתי, שאליו נקלעו מנהלי ההשקעות בכספי העמיתים), שכר עורכי דין המסייעים בביצוע עסקאות ובהסדרי חוב, וכיוצא באלה.
גביית התשלום על פעולות אלה הותרה על ידי משרד האוצר במטרה לעודד את גופי ניהול החיסכון לטווח ארוך לגוון את אפיקי ההשקעה שלהם, ובעיקר כדי שיחלו להשקיע יותר בחו"ל (גיוון גיאוגרפי).
כאמור, כיום ישנה מגבלה של 0.25% מהצבירה - שתקפה לפרק זמן מוגבל - ושאינה כוללת הוצאות בגין עסקאות למימון פרויקטים של תשתיות ועסקאות נדל"ן.
בתחילה רצה אגף שוק ההון להגביל את ההוצאות הישירות הללו עד רף אפקטיבי הרבה יותר של 0.15%. ואולם, הצעד יצר סערה גדולה שגררה לחץ גדול מצד מנהלי ההשקעות החיצוניים (בארץ ובחו"ל, ולדוגמה קרנות השקעה מובילות כגון בלקרוק, וקרנות הון סיכון), גופים מוסדיים, בכירים מהמגזר הציבורי ועוד, ולבסוף נקבע הרף על שיעור הגבוה ב-70% מהיעד המקורי של סלינגר.