העוני: סכנה לדמוקרטיה

מבקר המדינה פרסם דו"ח על העוני וכתב כי "מדינה יהודית לא יכולה להשלים עם מציאות שבה מאות אלפים חיים באי בטחון תזונתי". אדוני המבקר – האם מדינה לא יהודית כן יכולה להרשות זאת? לא היהדות היא הגורם הדומיננטי כאן אלא דווקא מדינה נאורה, או מדינה במאה העשרים ואחת וכאן צריך להדגיש – מדינה דמוקרטית.

בסיס קיומה של דמוקרטיה הוא מעגל קטן של עשירים, מעגל קטן של עניים ומעגל גדול ביניהם של מעמד הביניים. את העשירים צריך לברך, בתנאי שהגיעו לעושרם ביושר, ולגייסם לטובת פרוייקטים לאומיים. את העניים צריך לחזק ולתמרץ כדי שיצאו ממעגל העוני וישאפו להתקדם. את מעמד הביניים צריך לשמר ולדאוג כי הוא יהיה גדול ויציב כדי להבטיח דמוקרטיה. למרבה הצער בשנים האחרונות במדינת ישראל שני המעגלים הקיצוניים גדלים והמעגל המרכזי מצטמצם.

עושר מופלג ומשכורות עתק יוצרים שכבת עשירים. יש בארצנו מנהלים שכירים שמרוויחים בחודש אחד מה שרבים אחרים לא מרוויחים בעבודה קשה במשך כל חייהם. זה מצב בלתי אפשרי ומסוכן. שכבת הביניים בארץ היא הנושאת העיקרית בנטל והיא המשרתת העיקרית במשימות הלאומיות. צריך לשמר אותה אם רוצים לשמור על הדמוקרטיה. בשנים האחרונות, מעמד הביניים נושא בנטל בלתי אפשרי ורבים וטובים ממעמד זה מוצאים עצמם מתדרדרים למעמד הנזקקים. לא מעט משפחות בהן שני בני הזוג עובדים, מתקשות לגמור את החודש ונכנסות להתחייבויות שלא ברור כיצד תיפרענה. ההזדקקות של כמיליון איש , כך על פי מבקר המדינה, למזון היא בלתי אפשרית. נכון שחלק גדול מהמצוקה הכלכלית מתרכז בשני סקטורים עיקריים, זה של האוכלוסיה החרדית וזה של המגזר הערבי. סקטורים אלו מחייבים קיומה של תוכנית לאומית להתמודדות עם העוני. אפשר להאשים אותם במצבם אך בכך לא נגיע לפתרון והמצב רק יחמיר.

מבקר המדינה מבקר את ההתנהלות הממשלתית בתחום העוני, אך חסרה בדוח התייחסות להיבט הלאומי של העוני. עליה במספר הנזקקים ביחד עם הצטמצמות מעמד הביניים עלולה להביא בסופו של תהליך לנפילת הדמוקרטיה ולהקצנה מסוכנת מבחינה חברתית. התגברות הפשע, השתמטות ממשימות לאומיות, לרבות משירות צבאי, הסתגרות מאחורי חומות ומצלמות אבטחה בבתים ואורח חיים של חוסר בטחון כמו זה המוכר במדינות במצב חברתי דומה. מוכרת התופעה של חשש לעצור ברמזור או של נסיעה עם דלתות לא נעולות במכונית או של סכנה להסתובב ברחובות. לא צריך להרחיק לכת ומספיק לראות מה קורה בדרום תל אביב כדי לדעת להיכן המדינה יכולה להתדרדר ללא טיפול שורש בבעיית ההתדרדרות לעוני.

חוסן לאומי לא נמדד רק במספר מטוסי האפ-16 שיש למדינה ולא רק במספר הטנקים. הם חשובים והם תנאי הכרחי אך לא מספיק. חוסן לאומי נבנה ממערכת חינוך וממערכת חברתית שמעמידה אתגרים, מציבה יעדים ברורים לטווח הקצר ולטווח הארוך, מונעת הקצנה בין כלכלית ובין ערכית ומגיבה במהירות לסטיות המתפתחות לכדי כשל.

העוני כפי שעולה מדוח המבקר חייב להדליק אור אדום שיניע את הממשלה לטפל ברצינות בבעיה לא בפתרון נקודתי של תמיכה כספית לנזקקים אלא כפתרון מערכתי שיצמצם בטווח לא ארוך את הקיטוב שהתפתח כאן, יצמצם את מעגל העניים ויחזק את מעמד הביניים. לא להסתמק כמעט בלעדית על עזרת העמותות תוך הפגנת אחריות ממשלתית חלקית. זהו יעד לאומי ותנאי בסיסי להמשך קיומה של הדמוקרטיה בארצנו.

רו"ח ד"ר גד פניני, מרצה בכיר במרכז לימודים אקדמיים (מל"א) – אור יהודה. מנהל מיזם התנדבותי "אבישי" – לאספקת מזון למשפחות נזקקות וחונכות כללית.