למה הטלפון הקווי עדיין איתנו?

הטלפון הקווי שלנו מצלצל פחות, אך למרות זאת רבים מעדיפים לשמור על מקומו הבטוח בבית. הטלפון הקווי הצליח, באופן מפתיע, לשרוד את האבולוציה הטכנולוגית. איך זה קרה?

מערכת וואלה! בשיתוף בזק
11/05/2014

לאורך יום עבודה הבטריה שלנו הולכת ומתרוקנת. לא, לא מדובר על זו של האייפון אלא על הסוללה במוח שלנו: מיילים, שיחות סלולר, פייסבוק, סמס, וואטסאפ, ווייבר, סקייפ- הטכנולוגיה העניקה לנו את כל האפשרויות שבעולם ליצור קשר, לפעמים זה קצת יותר מדי. אבל אפילו אם אנחנו רוצים - נדמה שכבר אין מקום להימלט מכל זה. צורות התקשורת האלו יכולות להיות נחמדות, לעתים גם מתישות, אבל מה שבטוח - זה לא תמיד היה ככה. פעם, אם היינו רוצים ליצור קשר עם חבר, אפשר היה לשרוק לו או לצעוק מהחלון, לצלצל באינטרקום, לדפוק בדלת, לצפור מלמטה, וכמובן להתקשר אליו הביתה (רק לא בין שתיים לארבע).

מלבד האפשרות האחרונה, כל האופציות הנוספות הפכו לנוסטלגיה חביבה (תכל'ס, מתי בפעם האחרונה עמדתם בחצר וצעקתם לחבר שירד למטה?). אבל אולי העובדה שמכל האפשרויות רק הטלפון הקווי שרד את האבולוציה הטכנולוגית אומרת דבר נוסף: הפטנט הפשוט הזה נמצא כאן כדי להישאר. אם חושבים על זה, הטלפון הנייח שייך לתקופה נאיבית בה אם לא היינו בבית אי-אפשר היה להשיג אותנו. מצד שני, הנאיביות הזו הייתה נעימה, בטוחה ולא לוחצת. אבל בעידן בו יש לנו כל-כך הרבה אפשרויות ליצור קשר, כיצד קרה שאנחנו עדיין אוהבים לשמור על קו הטלפון הביתי שלנו? כיוון שהטכנולוגיה עדיין לא החליפה את הפסיכולוגיה, ננסה לענות על כך בעצמנו.

החשוד המיידי: תחושת הביטחון. לכולנו ברור שביום שהרובוטים ישתלטו על העולם נוכל להתקשר למשטרה רק בעזרת טלפון קווי. וברצינות, כבר חווינו הפסקות חשמל, קריסת רשתות סלולריות בגלל פיגועים או מצבי חירום, אפילו סופת שלגים! ודווקא אז – כשהצורך ליצור קשר הוא קריטי ביותר – הטכנולוגיות המתוחכמות לא תמיד עמדו במבחן המציאות, בעוד הטלפון הקווי היה שם עבורנו. כמובן שעבור בני גיל הזהב - שהקשר בינם לבין סמארטפונים או מחשבים אינו טריוויאלי - מדובר בבחירה המועדפת, בעיקר בעת מצוקה. בנוסף, כשאנחנו סוגרים או משקיטים את הסלולריים, נעים לנו לדעת שיש דרך בטוחה וקבועה למצוא אותנו (רק לא בין שתיים לארבע, כן?).

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

מוגש מטעם שחל

סיבה נוספת להישרדות הטלפון הקווי היא הנוחות וההרגל. רבים מאתנו מסיימים יום עבודה ורוצים שיעזבו אותנו בשקט, אחרים אוהבים לדבר בטלפון אחרי שעות העבודה. עבור רובנו, כנראה שנעים יותר לדבר בנייח - גם מתוך הרגל של שנים , וגם בגלל התחושה שאפשר להניח קצת את הסמארטפון שזועק לכמה רגעי התייחדות עם המטען. הטלפון הקווי לא מתחמם, הסמסים לא קופצים באמצע, ואם הילדים שלנו רוצים לדבר - תמיד נעדיף שהם יעבירו שעות של שיחות על שיעורי בית או סתם קשקושים בטלפון הקווי. כמובן שבמקרה של עסק עצמאי במשרד או בבית, המספר הקווי הוא סוג של תחושת ביטחון (זה מרגיש קצת חשוד לצלצל לעסק עם מספר סלולרי, לא?). אגב, עסקים רבים מחזיקים את הקו כי הם זקוקים לחיבור לבן-דודו הרועש של הטלפון הקווי: הפקס.

וסיבה אחרונה היא כנראה הטכנולוגיה. הטלפון של פעם כלל אצבע, חוגה והרבה רעש וצלצולים. הטלפון הקווי בן ימינו התאים עצמו לרוח התקופה והיום הוא מציע חוויה שונה לחלוטין: ניתן למצוא (ולא ביוקר) מכשירים אלחוטיים משוכללים שמאפשרים פיצ'רים וממשקים לעולם הסלולר (טווח קליטה מוגדל, שליחת הודעות סמס, קבלת שיחת הסלולר בקו הביתי). אפילו את הזמנת הקו הנייח אפשר כבר לעשות באינטרנט, בממשק רכישה עצמי ללא צורך בנציג שירות. כך שיחסית לפטנט ישן, אפשר לומר שהטלפון הקווי של היום הוא עניין די חדשני ולא נראה כמו ממצא שנתגלה בחפירה ארכיאולוגית.

בואו נודה באמת: הלב שלנו שייך לסלולר. אנחנו אוהבים אותו, מדברים אתו, ישנים אתו, ולא עוזבים אותו לבד. אבל אולי כמו בכל מערכת יחסים – נעים לנו לתת לו קצת מנוחה. ואם נתגעגע אליו, תמיד נוכל לצלצל אליו מהטלפון הקווי (רק לא בין שתיים לארבע!).

  • טלפון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully