באחרונה נודע כי ענקית הטכנולוגיה אינטל תשקיע בין 5-6 מיליארד דולר במפעל בקרית גת. "הבעת אמון בכלכלה הישראלית", אומר שר האוצר יאיר לפיד. "בשורה ציונית חשובה", מציין שר הכלכלה נפתלי בנט. האמת? אין כאן לא אמון בכלכלה הישראלית ולא ציונות. יש כאן עניין של איזו מדינה הציעה את ההצעה הטובה ביותר.
עוד דוגמא להון-שלטון
מה מדינת ישראל יכולה הציע לאינטל? קפה טוב? דשא ירוק יותר? אפילו לא את העובדים הזולים ביותר. ההצעה הטובה ביותר היא כסף. המדינה שהציעה את ההצעה הטובה ביותר היא המדינה שהייתה מוכנה לשלם לאינטל כמה שיותר מענקים, ולקבל ממנה כמה שפחות מסים. איך אמר בנט? מזל טוב לנו.
אני לא מנסה לנתח כאן האם ההשקעה הזו טובה לישראל או לא, והאם ניתן היה להשיג אותה בתנאים טובים יותר או לא. זה עניין אחר. אני מצביע על מציאות גלובלית שנוצרה, שלפיה חברות ענק אינן משלמות מסים כמעט לחלוטין, באף מדינה. אפל, גוגל, אינטל וחברותיהן לא משלמות כמעט מסים באף מדינה בה הן פותחות מרכזי פיתוח. אותו הדין לגבי חברת טבע בישראל. האיום הקבוע, "אם נשלם מס אז נעתיק את המפעלים למדינות אחרות", עובד תמיד. כתוצאה מכך, החברות מתעשרות יותר ויותר שכן כספי המסים נשארים ברשותן והמדינות מפסידות המון כסף, כלומר הולכות ונהיות עניות יותר ויותר. פחות מסים למדינה, זה אומר הכבדת מס על האזרח. ועל מי מכבידים? על מעמד הביניים. כי שוב, אם נכביד על העשירים, אז הם ילכו מכאן. ומי מתעשר בינתיים בצד השני? בעלי המניות ומנהלי החברות הגדולות שמרוויחים את שווי המס שהחברות לא משלמות.
זהו למעשה מנגנון נוסף שפועל לטובת הרחבת הפערים בעולם העשירים לא משלמים מס בחברות הענק ומתעשרים עוד יותר, ומעמד הביניים והעניים מקבלים פחות שירותים מהממשלה, כלומר פחות חינוך, פחות בריאות, פחות ביטחון ועוד, ומשלמים יותר מס, כדי להשלים את החוסר שנוצר עקב אי תשלום המס על ידי חברות הענק.
השפעה נוספת של אי תשלום המס על ידי החברות הגדולות, היא התעצמותן אל מול החלשות פיננסית של המדינות, מגמה מדאיגה בפני עצמה שהיה לה גם חלק במשברים הכלכליים האחרונים.
לעיוות הזה יש פתרון פשוט. על המדינות המתועשות לגבש ולחתום על אמנת מס משותפת שאוסרת על מדינות בודדות לתת הקלות מס מעבר לרף מסוים, נניח 20%. מדינה שתפר אמנה זו, תיקנס ויופעלו כנגדה סנקציות כלכליות. בדך זו חברות הענק ישלמו סכומים עצומים של מס שלא משולמים היום, והמשמעות היא שהון משמעותי יעבור מחברות הענק אל המדינות בהן הן יפעלו והון זה יחלחל מטה אל מעמד הביניים והמעמדים הנמוכים, הן באמצעות שירותי בריאות, חינוך, רווחה ועוד שיינתנו בכסף זה והן בהקלות מס שאפשר יהיה לתת למעמד הביניים.
לכאורה פתרון פשוט. למה הוא לא מיושם? התשובה היא מאוד פשוטה. הפוליטיקאים צריכים את אנשי העסקים המצליחים כדי להיבחר. פוליטיקאי שיפעל למנוע הטבות מס מחברות הענק, לא יקבל את תמיכת אנשי העסקים הקשורים לאותן חברות וסיכוייו להיבחר שוב יפחתו משמעותית. והנה שוב קשר ההון-שלטון שמביא בדרך נוספת להרחבת הפערים, להתעשרות נוספת של העשירים ולדרדור מעמד הביניים. את הקשר הזה, , חייבים לנתק.
ארז צדוק הוא פעיל חברתי ומנכ"ל קרנות אביב. הקים את הקרן הראשונה בישראל להשקעה בחברות הוגנות בלבד