חצי מבני האדם על כדור הארץ צפויים לצפות במונדיאל

יש הרבה דרכים שאפשר לנסות לתאר בעזרתן את העוצמה הטלוויזיונית של גביע העולם בכדורגל, שהגרסה הבאה שלו תחל אוטוטו בברזיל. הנה אחת מהן: אם באופן תיאורטי הייתה אפשרות "להעביר" את כל צופי הטלוויזיה בעולם שיראו משחק סטנדרטי במונדיאל בברזיל לתוך אצטדיון כדורגל גדול (50,000 מקומות), היו צריכים כ-4,000 אצטדיונים. הנה עוד אחת: זמן השידור הכולל מטורניר גביע העולם ב-2010 בדרום אפריקה בכל הרשתות ששידרו את המשחקים מסתכם ב-8 שנים ו-3 חודשים. כמעט כפול בהשוואה לזמן השידור במונדיאל 2002.

המאסות העצומות שצופות בגביע העולם והולכות וצומחות מדי טורניר, הן מבחינת פיפ"א התרגום הישיר למצבה הכלכלי. המשוואה פשוטה: ככל שיותר אנשים נחשפים לטורניר הזה, ככה פיפ"א יכולה להגדיל את ההכנסות מזכויות שידור. ככה היא יכולה לדרוש יותר כסף מספונסרים וכו'. ב-2013 הסתכמו ההכנסות של פיפ"א מזכויות שידור ב-630 מיליון דולר, וזו עדיין לא הייתה שנת מונדיאל.

כמה מהמספרים היותר מעניינים שקשורים בחשיפה של המונדיאל בעולם מפרסמת פיפ"א במחקר מרתק, שעשתה עבורה חברת Kantar Sports, ומנתח לאורך ולרוחב את נתוני הצפייה של המשחקים. הנה טעימה קטנה מהמספרים של מונדיאל 2010:

את השידור ההיסטורי של נחיתת אפולו 11 על הירח ביולי 1969 ראו 14% מאוכלוסיית העולם. למונדיאל לפני 4 שנים נחשפה 46% מאוכלוסיית העולם. 29% מהאוכלוסייה (2 מיליארד איש) צפו בלפחות 30 דקות רצופות במהלך המשחקים. 909 מיליון צופים, בערך 13% מאוכלוסיית העולם צפו בלפחות דקה אחת ממשחק הגמר בין ספרד להולנד.

כמה מהמדינות הפכו את המונדיאל לאירוע שמסוקר באופן אובססיבי, ומקדישות לו נפח זמן כמעט חסר תקדים: בסין הקצו למונדיאל 2010 סך של 2,968 שעות שידור, שנפרשו על פני 17 תחנות. אבל אם לוקחים בחשבון את גודל האוכלוסייה, אז ללא ספק איטליה היא מדינת הכדורגל הכי מטורפת: לא פחות מ-2,854 שעות שידור הועברו ב-10 תחנות שונות במדינה. במלים אחרות: זמן המקביל לארבעה חודשי שידור רצופים ללא הפסקה. עד כמה הסיקור האיטלקי אובססיבי? בגרמניה שידרו מאותו מונדיאל 781 שעות, מספרד 745 שעות, מאנגליה חולת הכדורגל שידרו רק 341 שעות. איפה ישראל? 130 שעות - פחות ממדינות כמו אריתריאה, אירן, מאלי, רואנדה, אוזבקיסטן, אנגולה, סמואה, ולמעשה רוב רובן של מדינות העולם שידרו יותר מאשר בישראל.

בחלוקה ליבשות, אירופה היא עדיין היבשת שנהנית מהסיקור הגדול ביותר של גביע העולם - 23% מכלל שעות השידור בעולם הוקצו לאירופה. 21% משעות השידור של המונדיאל הלכו ליבשת דרום אמריקה, 19% לאסיה, 18% לאפריקה והמזה"ת.

הוויכוח בדרום אמריקה איזו מדינה יותר "חולת" כדורגל, ברזיל או ארגנטינה, עדיין שנוי במחלוקת ולא פתיר גם אחרי המונדיאל האחרון. מצד אחד, ארגנטינה היא מדינת הכדורגל מספר 1 ביבשת דרום אמריקה, ללא תחרות, לפחות לפי כמות שעות השידור שהיא מעניקה לתושבים - 2,513 שעות ממונדיאל 2010, לעומת 1,905 שעות בלבד שקיבלו אזרחי ברזיל; אבל באיזה מדינה האוהדים עצמם יותר "חולים"? בברזיל צפו 157 מיליון צופים במדינה בלפחות 20 דקות ברציפות מהמונדיאל (מעל 80% מהאוכלוסייה), בארגנטינה 33 מיליון (קצת פחות מ-80% מהאוכלוסייה).

אפרופו מדינות "חולות": בהולנד הגיע שיעור האנשים שצפו בלפחות 20 דקות מהמונדיאל לכ-85% מאוכלוסיית המדינה; בספרד לכ-84%, בגרמניה לכ-80%, וביפן ל-85%.

החוויה של המונדיאל היא הרבה מעבר למשחקים עצמם. למעשה, רק ב-51% מכלל הזמן שהמונדיאל "באוויר" יש שידורים חיים של המשחקים עצמם (36,588 שעות בסך-הכול), בעוד 42% מהזמן של הכיסוי מוקצה לתוכניות מגזין ואולפן למיניהן, ויתר 7% מהזמן של הסיקור בא לידי ביטוי בצורה של שידור דחוי של המשחקים (שידור מוקלט).

מונדיאל זה של גברים? ממש לא

ב-15 שוקי הטלוויזיה הגדולים שנבדקו, נמצא כי היחס בין גברים לנשים שצפו במונדיאל עמד על 57% גברים לעומת 43% נשים. בשלוש מדינות עלה שיעור הנשים שצפו במשחקים על אלו של הגברים: צרפת (53% נשים), ברזיל (53%) וארגנטינה (51%). במדינות מערב אירופה הגדולות - איטליה, גרמניה, צרפת - היחס עומד על 56% גברים לעומת 44% נשים; מולדת הכדורגל אנגליה היא עדיין מדינה גברית בכל הקשור לצפייה במשחקים עם יחס של 61%-39%.
ילדים? לכו לישון!

ב-15 השווקים הגדולים שנבדקו, נמצא כי צפייה במשחקי המונדיאל (גם בגלל השעות המאוחרות) היא עדיין לא אירוע עבור ילדים מתחת לגילאי 16. בגרמניה רק 3% מכלל הצופים במשחקים היו ילדים בגילאים אלו, באיטליה 5%, באנגליה ובספרד 8%. במדינות דרום ומרכז אמריקה הצפייה היא משפחתית יותר וככזאת משתפת גם ילדים - 22% מהצופים במקסיקו הם ילדים מחת לגיל 16, 19% בברזיל ו-17% בארגנטינה. השיעור הכבד ביותר של צופים במונדיאל הם "סניורים" - אנשים בגילאי 50 פלוס. באיטליה 53% מכלל הצופים הם אנשים בגילאי 50 ומעלה, בגרמניה 53%. גם באנגליה (44%) וספרד (43%) הפלח העיקרי של הצופים הם אנשים בגיל 50 פלוס.

אחת הנקודות שהכי מטרידות את הגופים המשדרים היא חוסר היכולת לנתח את נתוני הצפייה מחוץ לבית, שמאפיינת אירועי ספורט גדולים. לנתונים הללו יש השפעה משמעותית בעיקר עבור הרשתות המשדרות שלא יכולות לגבות את מה שמגיע להן מהמפרסמים, מאחר והן נאלצות להתבסס על נתוני הרייטינג בתוך הבתים. פיפ"א ניסתה לבחון לעומק את הנושא, באמצעות חברת המחקר הגרמנית SPORT MARKT, ומצאה כי הצפייה הממוצעת בשווקים הגדולים הייתה שווה עוד 11.8% רייטינג בממוצע. הנתונים כללו צפייה בברים, במלונות, במסעדות, באזורי צפייה מיוחדים שהוקמו בערים ("fan zones"). בספרד נמצא כי שיעור הצפייה הממוצע מחוץ לבית שווה עוד 25.9% רייטינג, בגרמניה 19.3%, באיטליה 7.8%. בברזיל יש העדפה ברורה לחגיגה צפייה מחוץ לבית (14.1%) לעומת ארגנטינה (7.1%).

לא מעט צופים ראו משחקים לא על מסך הטלוויזיה. נבחנו מספר משחקים נקודתיים, שהניבו את המספרים הבאים: 1.1 מיליון צופים בארה"ב ראו במחשב (סטרימינג) באתר ESPN את המשחק בין ארה"ב לאלג'יריה - נתון המהווה 14% מכלל צופי הטלוויזיה באותו משחק; בברזיל צפו במחשב 10% מכמות הצופים שראו בטלוויזיה את איטליה-פרגוואי; ובספרד ראו את המשחק ספרד-שווייץ באתר Telecinco שהחזיק בזכויות האינטרנט של המשחקים, 15% משיעור הצופים שחזו באותו משחק בטלוויזיה.השיפורים הטכנולוגיים העצומים ב-4 השנים האחרונות יהפכו את הצפייה במונדיאל בברזיל הקיץ באמצעות המכשירים הניידים לפופולרית ביותר.

3 המדינות שבהן נחשפו הכי הרבה אנשים למונדיאל, בחשיפה ליותר מ-30 דקות ברציפות, הן סין (275 מיליון צופים), ברזיל (154 מיליון) ויפן (103 מיליון). בשלוש מדינות - הולנד, אל סלבדור ואיסלנד - נרשם במהלך המונדיאל רייטינג ממוצע של מעל 50% בכמה מהמשחקים. נתח הצפייה הגבוה ביותר (share) נרשם בהולנד: מעל 90% שצפו בגמר בו הפסידה לספרד.

ישראל במונדיאל 2010: נתוני טלוויזיה

130:18 שעות שידור בסך-הכול
121:59 שעות שידורים חיים
74 סך תוכניות/שידורי מונדיאל שונים
7% - רייטינג ממוצע לכלל התוכניות/שידורים
14.3% - רייטינג ממוצע משחקים חיים
37% רייטינג ממוצע משחק הגמר
1,344,024 סך צופים (20 דקות רצופות ומעלה)

* ערוצים 1, 2 ו-33; משקי בית יהודיים; נתונים: פיפ"א, הוועדה הישראלית למדרוג