בדיקה: המחירים חזרו לרמה של לפני המחאה

אם שמתם לב שאתם משלמים יותר על מוצרים שאתם רגילים לרכוש בסופר, אתם לא טועים: מאז מאי 2013 התייקר מחירו של סל מוצרים זהה בשיעור של כ-6%. מדד המחירים לצרכן במהלך התקופה הזו עלה בשיעור של 1.3%.

זו השנה השישית ש"גלובס" עוקב אחר מחיריהם של שורת מוצרים נפוצים בסל הקנייה בנקודות זמן שונות. מגמת המחירים של אותו הסל מצביעה על גל תנודתי.

בסיכום על ציר הזמן מאז 2009 ועד היום, מחיר סל של אותם 26 מוצרים התייקר ב-17.5%, בשעה שמדד המחירים לאורך התקופה הזו עלה ב-11.90%.

בתקופה של 3 שנים, מפברואר 2009 ועד פברואר 2012, עלה מחיר סל המוצרים בשיעור חד של 23%. מדד המחירים בתקופה זו עלה בפחות מ-10%.

בין החודשים מאי לפברואר באותה שנה, 2011, דיווחנו ב"גלובס" על עלייה נוספת של 8% במחירי המוצרים - לימים התברר שעלייה זו בישרה את ניצני המחאה החברתית של קיץ 2011.

יש להניח כי אלמלא המחאה החברתית והשלכותיה, היינו ממשיכים לדווח על עליות מחירים בלתי סבירות שנכפות על כיס הצרכנים.

בדיקה שערכנו כשנה לאחר המחאה, כלומר במאי 2012, העלתה ממצאים מעודדים שלפיהם מגמת ההתייקרות נבלמה: למעשה שנה אחרי פרוץ המחאה, מחירי המוצרים בסל של 26 המוצרים הקבוע ירד בשיעור של כ-2.5%: מ-433 שקל מחירו במאי 2011 (לפי ממוצע של 5 רשתות מזון בפורמט מוזל) ל-422 שקל במאי 2012.

מגמת הירידה נמשכה גם בחודש מאי 2013, אז עמד מחיר הסל על כ-407 שקל - ירידה של 4% לעומת המחיר ב-2012. מצב זה נתמך גם בדברים שאמר אז מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן, שהסביר כי ב-2013 בוצעו שורת מהלכים תמחיריים.

גם התחרות עושה את שלה, עם פתיחת עשרות סניפים על-ידי רשתות שונות במתחמי קנייה ובתוך הערים. מלחמת המחירים במתחמים שבהם התחרות בשיאה הביאה למחירי "שחיטה", שלרוב התיישרו עם שוך קרבות התחרות.

ברשתות הובן ששורת המחיר היא קריטית: הן מחזקות את הסניפים המוזלים, וגם ברשתות העירוניות ברור כי התחרות מתמקדת פחות בטריות או בחוויה ויותר במחיר. סניפים של רשתות מוזלות נפתחים בתוך הערים (ויקטורי לדוגמה), ומגה הכריזה על הוזלה בסניפיה העירוניים.

לאור כל זאת, ניתן היה לצפות שהמחירים יישארו יציבים, ואולי אפילו יוזלו, אלא שמגמת ההוזלה שנמשכה מינואר 2012 ועד מאי 2013 נפסקה. כעת, נכון לבדיקה שנערכה החודש עבור "גלובס" על-ידי המרכז למחקרים צרכניים בהנהלת דוד עידן, עולה כי מחיר הסל הכולל את אותם המוצרים עומד על 432 שקל - עלייה של 6% לעומת המחיר הממוצע במאי שנה שעברה.

גרף המחירים על ציר הזמן מראה גל של הוזלה במאי 2013 לעומת מאי 2012, אולם המחיר עלה ומיישר עכשיו קו עם המחיר הממוצע במאי 2011.

עידן התייחס לרמת המחירים בחודש מאי, בתקופה שלאחר מבצעי חג הפסח המאפיינים את חודש אפריל. "העובדה שחג הפסח הסתיים לקראת סוף אפריל הובילה לכך שבחלק מהמוצרים חלה עלייה לאחר הירידה הדרסטית במחיר שאפיינה את מבצעי החג. לדוגמה, טייסטר'ס צ'ויס - שבפסח מחירו ירד ל-24 שקל, ומחירו כעת הוא 35 שקל בממוצע; קטשופ אסם - שנמכר כעת בכ-12 שקל, ובפסח ב-8 שקלים; ומיונז תלמה - שכעת נמכר ב-10 שקלים, לעומת 30% פחות במהלך מבצעי פסח".

מבין 26 המוצרים שנכללו בסל שמחירו נבדק, ב-19 מוצרים נמצאה עלייה במחיר לעומת מאי 2013. ביתר המוצרים המחיר הממוצע נותר על כנו, ובחלקם הוא ירד.

סמל המחאה, הקוטג', עלה כעת למחיר ממוצע של 5.95 שקלים לעומת 5.75 שקלים בשנה שעברה. בשיאו, במאי 2011 עמד מחיר הקוטג' כזכור על 7 שקלים.

גם המחיר של חלב בשקית - מוצר הנמצא בפיקוח מחירים ממשלתי - מטפס לאטו: המחיר הרשמי כעת הוא 5.30 שקלים, אולם בחלק מהרשתות הוא נמכר בפחות מהמחיר המפוקח, כך שהמחיר הממוצע עומד על 5.10 שקלים. בשנה שעברה המחיר הממוצע למוצר הזה עמד על 5 שקלים, ושנה קודם לכן על 4.50 שקלים.

מוצר אחר שידע תנודות במחיר הוא שוקולית עלית (500 גרם): במאי 2012 מחירו הממוצע היה 14 שקל, שנה לאחר מכן ירד הממוצע לכ-12 שקל, וכעת המחיר הממוצע הוא 13 שקל.

קפה נמס של עלית התאפיין גם הוא בתנודתיות דומה: במאי 2012 מחירו הממוצע היה 23 שקל, שנה לאחר מכן ירד המחיר הממוצע ל-18 שקל, וכעת הוא עומד על 19 שקל בממוצע.

גם מחירו של קפה מגורען טסטרס צ'ויס עלה: כעת הממוצע עומד על 35 שקל, ושנה קודם לכן המחיר היה 32 שקל.

בגזרת המשקאות הקלים, בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה התייקר משמעותית ועולה כעת בממוצע 6.30 שקלים. בשנה שעברה מחירו עמד על 6.10 שקלים, ולפני כן על 6 שקלים בממוצע.

שישיית מים של עין גדי, שמחירה היה יציב לאורך שנים - 11 שקל - התייקרה ל-11.50 שקל בממוצע.

גם באורז סוגת נרשמה עלייה במחיר השנה: ב-2013 וב-2012 המחיר הממוצע לק"ג אורז קלאסי עמד על 8 שקלים, וכעת הוא מתקרב ל-9 שקלים.

דוגמה נוספת היא מרק עוף קנור, שמחירו הממוצע כעת הוא 17.50 שקל, לעומת 16.50 שקלים בשנה קודמת; או שימורי טונה סטארקיסט בשמן, שכעת נמכרים בממוצע ב-6.70 שקלים, לעומת 6.20 שקלים שנה קודם לכן.

גם בגזרת המיונז והקטשופ המחירים תנודתיים: מחירו הממוצע של מיונז תלמה 500 גרם הוא 10 שקלים, לעומת 9.20 שקלים ב-2013 ו-11 שקל ב-2012. קטשופ אסם נמכר כעת בכ-12 שקל, ב-2013 ממוצע המחיר עמד על 11 שקל, לעומת 12 שקל בשנים שקודם לכן.

החטיף הפופולרי במבה של אסם נמכר כעת ב-4.60 שקלים, בשנה שעברה מחירו הממוצע היה 4.40 שקלים, ושנה קודם 4.50 שקלים.

גם ההורים מרגישים בוודאי את הנטל: מזון לתינוק מטרנה פרימיום נמכר אמנם לפני שנתיים במחיר ממוצע של 60 שקל, אולם לאחר שהמחיר הממוצע בשנה שעברה היה 51 שקל, כעת הוא מטפס ל-56 שקל למארז 700 גרם.

גם בגזרת החיתולים חל שינוי דומה במחיר: לפני שנתיים המחיר לחבילת חיתולי האגיס היה כ-63 שקל, שנה לאחר מכן המחיר ירד לכ-50 שקל בממוצע, וכעת הוא עומד על 56 שקל בממוצע.

מבין המוצרים המועטים שמחירם ירד, נציין את פתיבר 500 גרם של אסם, שמחירו הממוצע כעת הוא 11.50 שקל, קצת פחות מהשנה שעברה - 11.70 שקל.

שמפו פנטן נמכר לפני שנתיים ב-26 שקל, בשנה שעברה ב-25 שקל, וכיום ב-24 שקל.

גם מחיר הסוכר ירד - לפני שנתיים נמכר ק"ג ב-5 שקלים בממוצע, ב-2013 ירד ל-4.5 שקלים, וכעת ב-4 שקלים.

גם המחיר לק"ג קמח, שעומד כעת על 3 שקלים, מצביע על ירידה מ-4 שקלים במאי 2012.

מוצרים שמחירם לא השתנה כוללים, למשל, מרכך כביסה של בדין 4 ליטר. בענף המרככים תופסים המרככים המרוכזים נתח על חשבון אריזות הענק, מה שכנראה מותיר את המחיר יציב: מרכך בדין 4 ליטר נמכר כעת בכ-22 שקל - מחיר שנותר כפי שהוא מאז מאי 2011.

פרשנות: כשהצרכנים נרדמים בשמירה, ובממשלה מנמנמים / דפנה הראל-כפיר

הנתונים מדברים, רק צריך להקשיב להם. הם זועקים מתוך הדף, צועקים לצרכנים שיתעוררו שוב, שלא יחזרו לישון.

אין כמו פרספקטיבה כדי להבין איפה באמת עומדים הדברים, וכשמדובר במחירים - רק התבוננות ארוכת-טווח יכולה באמת ללמד מה עובר על הכיס שלנו בשנים האחרונות.

כשמביטים על העלייה החדה שספגנו במחירים של מוצרים זהים בין השנים 2009 ל-2011 אי-אפשר שלא להתקומם, כך שהתפרצותה של מחאת הקוטג' הייתה אך מתבקשת נכון לאותה נקודת זמן.

קשה שלא לשאול את עצמנו עד לאן היו נוסקים המחירים אלמלא קראו אותם צרכנים, אזרחים מן השורה שלא הכירו זה את זה וניצלו את כוח הפייסבוק, להחרים את הקוטג' כסמל, ולמעשה גילו ליצרנים ולרשתות המזון שיש גבול לכל תעלול.

הגפרור שהדליק את אותה מחאה, נזכיר, היה כתבה שפורסמה ב"גלובס". אפשר להניח שאת אותה התייקרות חדה שראינו בין השנים 2009 ל-2011, היינו רואים שוב ושוב.

הנתונים מלמדים שהיה איזשהו תהליך של הפנמה בצד של היצרנים ושל הרשתות, ולתקופה מסוימת המחירים אף ירדו.

אלא שהגרף שאנו מפרסמים היום מגלה כי בדיוק בנקודת הזמן הנוכחית, אנחנו שוב ברף מחירים דומה לזה של 2011. האם נשכחו לקחי המחאה? האם שני הצדדים - הצרכנים מצד אחד והיצרנים והמשווקים מצד שני, חזרו להרגליהם הישנים? האם אנחנו בעיצומו של גל התייקרויות נוסף?

רק בדיקה נוספת בעוד כמה חודשים תגלה זאת, אלא שהפעם, במקום לחכות לאותה בדיקה נוספת, צריכים הצרכנים להתעורר כבר עכשיו - לבחון שוב את עצמם ולבדוק אם חזרו לאותה קנייה עיוורת, לנאמנות הבלתי רציונלית שאפיינה אותם לפני כמה שנים, למותגים המוכרים שמתייקרים חדשות לבקרים.

אלא שלעזרת הצרכנים נחלצה אז הממשלה, הקימה את ועדת טרכטנברג, הציגה ועדת מזון והכריזה על הקמת קבינט יוקר המחיה. איפה כל אלה היום? מה קרה לרפורמות בשווקים הריכוזיים? התחושה היא שמנסים להרדים אותנו שוב.