פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגיע הזמן להבין: ועד עובדים אינו אויב

      ההסתדרות הכריזה על הקמת איגוד חדש המאחרגן את עובדי ההיי טק בישראל. ועד עובדים נתפס על ידי המשקיעים והמנהלים כאיום אבל נעה לבציון נדן מסבירה כי כדאי לשנות תפיסה זו

      בשבוע האחרון פורסם כי ההסתדרות הקימה איגוד חדש לעובדי ההיי טק והסלולר בישראל. היו שמיהרו לבטל את חשיבות המהלך בטענה שהתארגנות עובדים מנוגדת לתפיסת העולם הבסיסית של חברות היי טק. זאת בשל התחלופה הגבוהה של העובדים, התנאים המפליגים גם כך והשיוך הסוציו-אקונימי הגבוה של המועסקים. טענה שגויה זו משקפת את הפחד הלא רציונלי של מעסיקים, משקיעים ובעלי חברות מפני התאגדויות עובדים. אלא שאם מסתכלים על שוק העבודה בתחום הטכנולוגיה בישראל, מגלים שוק אכזרי ותובעני, בו לא פעם עובדים מעל גיל 45 מתקשים למצוא את מקומם, אימהות נאלצות לעבוד גם במהלך חופשת הלידה, והגבול בין החיים הפרטיים לבין העבודה כמעט ולא קיים.

      באמת בשורה רעה?

      עד כה, רווחה הסברה כאילו ארגון עובדים יציג וחזק הוא בשורה רעה לחברות ולבעלי המניות. האמנם? תדמיתם השנויה במחלוקת של איגודי העובדים בציבור הישראלי ובקרב הקהילה העסקית לעיתים קרובות הייתה מוצדקת, אבל היום השיח מחייב את החברות לחשוב אחרת. הזכות להתאגד היא זכות אנושית בסיסית ואף בית המשפט פסק שאין למעסיק את חופש הביטוי להתנגד להתארגנות עובדים. טוב יעשו מנהלים אם ישכילו להבין שלא ניתן להימנע מהתאגדות כזאת. השאלה היא איך מנהלים את השיח עם העובדים, והשיח החדש הזה מחייב גם אותנו- הציבור והמשקיעים. כבעלי מניות בחברות ציבוריות (אם באופן ישיר ואם דרך הפנסיות שלנו), יש לנו היכולת להשפיע על התנהלות החברה בה אנו משקיעים. הווי אומר, אנחנו יכולים לבקש מהחברות להתנהל באופן אחראי יותר.

      בשנים האחרונות היינו עדים למספר מאבקים מתוקשרים בין חברות גדולות לעובדיהן שגילו את דגל ההתאגדות. כזה הוא למשל המאבק של עובדי חברת כלל ביטוח בניסיון להקים התאגדות עובדים בשנת 2012. הסיקור התקשורתי בעיתונות הכלכלית תיאר את המאבק של הנהלת החברה כבוטה וכוחני. המשמעות: פגיעה בתדמיתה של חברת כלל בעיני הציבור והלקוחות בפרט.

      אינטרס העובדים לא חייב להתנגש עם זה של מנהלי החברה. הוא גם לא חייב להתנגש עם יכולתה של החברה להניב תשואות גבוהות ולאורך זמן. מה שכן יכול לפגוע בחברה במידה קשה הרבה יותר הוא סכסוך ממושך בין העובדים לבין הבעלים ואי יכולתם להגיע להסכם מוסדר.

      דבר זה כבר הובן מזמן על ידי המשקיעים המוסדיים הגדולים בעולם. בשנת 2011, למשל, בלאקרוק (Blackrock), החברה הגדולה בעולם לניהול השקעות, גילתה מעורבות בנעשה בחברה תחבורה בריטית שמנעה את התאגדות עובדיה בשלוחתה בארצות הברית. מעורבותה של בלאקרוק הביאה לשינויים נרחבים בתהליך ניהול יחסי העבודה בחברה.

      כעת על ההבנה הזו לחלחל גם למשק הישראלי. הדבר נכון גם לגבי המשקיעים הפרטיים אבל בעיקר לגבי המוסדיים, שלהם הכוח האמיתי לשנות ולהשפיע. לא מן הנמנע, שבקרוב נראה יותר ויותר התאגדויות עובדים בחברות הנסחרות במדדי הטכנולוגיה העילית בבורסה בתל אביב. יש לקוות שבמקום להוריד את הדירוגים, יגלו המשקיעים המוסדיים מעורבות בחברות הפורטפוליו שלהם, לשם שימור יחסי עבודה טובים – אם לא בשביל העובדים, אז לפחות למען תשואות העמיתים.

      נגה לבציון נדן היא מנכ"לית Greeneye, חברת המחקר להשקעות אחראיות ומומחית לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים