משתלם: התביעה הכדאית נגד אקיוטק

לא במקרה יצאו השבוע מי שרואים עצמם כנפגעי איקיוטק בקמפיין גיוס המונים באתר הדסטארט, שמטרתו סיוע משפטי לכל מי שקיבל דרישות גבייה מהחברה על גלגוליה השונים: איקיוטק, אייקיוטק בע"מ, ספינגו בע"מ, כ.ל.י תקשורת בע"מ, גרין מרקט דיזיין בע"מ, במרום בע"מ, יוניסל, Auditions ועוד. האתר המדובר מאפשר לחבור למימון פרויקטים שונים - מסטארטאפים ועד הגשמת חלומות אישיים - כשהתנאי הוא עמידה ברף מינימום של גיוס, 60 אלף שקל במקרה הזה, שבלעדיו התרומות אינן נגבות בפועל.

בית המשפט: חברת איקיוטק פועלת בשיטת מצליח

מאחורי היוזמה הנוכחית עומדת לא רק עמותת "צדק נג"ה" (נגד גבייה הזויה) - שהקימו קארן בוקסנבוים וליאור ביטון, מאותם נפגעים - אלא גם ההבנה כי הסעד ייצא מבתי המשפט, ולא מן הרשויות שמתקשות להתמודד עם הפרשה.

21 אלף שקל גייס הפרויקט ביום הראשון לעלייתו, כשהכוונה היא לגייס לכל הפחות 200 שקל מכל אזרח שחרב האיומים של איקיוטק ושלוחיה ניצבת על צווארו.

בתמורה לתרומה, מציעה העמותה מעניקה הגנה משפטית מלאה בפני התביעות וההטרדות הכרוכות בקבלת התראה מאחת החברות ומבטיחה לא רק לייצג אותם בבית המשפט, באמצעות עורכי הדין אופיר לב, דורון תמיר וגונן בן יצחק, אלא אף לשלם את חובם אם יפסידו במערכה המשפטית.

ובשורה, גילינו בשבועות האחרונים, יכולה לצאת אפילו מבתי משפט לתביעות קטנות: כזה הוא פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בעניינה של נפגעת חברת "איקיוטק" - פסיקה שבה לא התעצל שופט בית המשפט לתביעות קטנות, יוסי טורס, לנבור סעיף סעיף בטענות החברה, וכך חשף את שיטות עבודתה - החל משליחה מכוונת של הודעות מפוצלות כדי לגבות על כל הודעה תשלום נפרד, ועד חשד לזיוף החתימה. באופן נחרץ קבע השופט כי איקיוטק לא עמדה בנטל הראיות והתובעת זכאית לקבל חזרה את כספה: 1,020 שקל בצירוף הוצאות בסך 800 שקל. גם אם הסכום לא נראה משקף את היקף התרמית, ונקבע בהתאם לתביעה הנקודתית - הרי שהקביעות שהובילו אליו הן לא פחות ממכוננות.

כפי שאמרנו כאן לא אחת, בתי המשפט הם היחידים שמובילים בפועל במאבק נגד החברה, בעוד שהרשויות לא נותנות מענה לכל אותם צרכנים במצוקה, הנתונים לאיומים אגרסיביים מצד משרדי הגבייה. ראוי, אם כן, להתעכב על הנאמר בפסק הדין הזה - ולהפנים את המשמעות.

בנובמבר 2013 פנתה איקיוטק אל התובעת בדרישה לתשלום סך של 2,047 שקל. במכתב הדרישה נטען כי 5 שנים קודם לכן, ב-2008, נרשמה ר' לשירותי תוכן סלולרי ונותרה חייבת 1,111 שקל, בתוספת הוצאות גבייה והפרשי הצמדה המגיעים לסכום המדובר. ר' נלחצה, ומחשש להליכי גבייה אגרסיביים פנתה לעורך הדין החתום על המכתב ושילמה לו 1,020 שקל. היא הבהירה שהיא משלמת כדי למנוע הליכי גבייה נגדה ושתפנה לבית המשפט לקבל את כספה חזרה, כפי שאכן עשתה.

הלקוחה טענה כי מעולם לא קיבלה מהנתבעת כל שירות, וכי אינה יודעת כלל עבור מה נדרשה לשלם. היא הכחישה שקיבלה מסרונים מהחברה, כי שוחחה עם נציגיה וכי ביקשה להתקבל לתכנית ריאליטי. איקיוטק טענה כי התביעה נגדה משוללת כל יסוד, שכן ר' נרשמה באמצעות טלפון סלולרי, הזינה את פרטיה והזמנת השירות אומתה באמצעות "חתימה דיגיטלית". נציג איקיוטק טען שהתביעה אינה אלא חלק ממסע הכפשות המנוהל נגדה ושהתובעת קיבלה גישה לכרטיס אישי עם מידע על אודישנים, והקצתה לעצמה שם וסיסמה. הנציג הדגיש כי "טופס ההרשמה הוכתב על-ידי משרד התקשרות וכולל פרטים אודות השירות, מחירו ותקנון". השופט טורס ביקש לראות הדגמה חיה של ההרשמה לאתר, אך הנציג טען כי "זה לא עולה לי בטלפון כרגע". עוד טען כי התובעת שילמה חלק מהחוב, אך היות וחברות הסלולר העבירו רק חלק מהכספים, נוצר חוב.

השופט טורס קיבל את הטענה של ר' שעצם התשלום תחת לחץ אינו כהודאה באמיתות החוב, והתייחס קודם כל לשאלת נטל ההוכחה. לדבריו, לאור העובדה שהתובעת טענה שאינה יודעת על מה נדרשה לשלם, איקיוטק היא זו שצריכה להוכיח "שדרישת התשלום בדין יסודה". אלא שלא הוצג כל מסמך המגלם את זכותה של "איקיוטק" לגבות את חובה של "במרום הפקות", נותנת השירותים לכאורה - זאת לאחר שאיקיוטק טענה כי רכשה מ"במרום הפקות" את הזכות לגבות את החוב.

בשלב זה יכול היה השופט להסתפק בהיעדר ההוכחה ולקבל את התביעה, אבל הוא המשיך לנתח את הטיעונים לעומקם.

מי שבוחן את הפרטים הקטנים יכול להסיק בעזרתם מסקנות גדולות: כך קרה שהשופט גילה שבחותמת על המסמכים כתוב "חתימה דיגיטלית מאומתת, ניתן ב-15.5.14". "תאריך 'האישור' נראה תמוה", ציין, "שהרי מדובר על עסקאות מהשנים 2008-2011". קרי, גם הזיוף נעשה בצורה חובבנית ובלתי אמינה.

אם לא די בזאת - מונפה השיטה של גביית הודעה עבור כל מסרון בצורה שרירותית ופוגעת: "בחלק גדול מהמקרים מדובר בהודעות החוזרות על עצמן לאחר זמן קצר", מדגיש השופט, "באופן המכפיל ומשלש את הסכום. למשל, ב-3.6.11 נשלחה הודעה זו: "המועדון שמח להזמינך למפגש אישי עם הדוגמנית יוליה פלוטקין". על הודעה זו נדרשת התובעת לשלם 10 שקלים. בהפרש של חצי שעה, נשלחה הודעה הקשורה לאותו מפגש ובה נרשם "המפגש יערך ביום 25 במאי ...." - גם על הודעה זו נדרשת התובעת לשלם 10 שקלים. כלומר, לא רק שאותו מסר חולק לשתי הודעות בהפרש של מספר דקות ונדרש תשלום כפול, אלא שההודעה נשלחה ביום 3.6.11 כאשר המפגש אליו "הוזמנה" התובעת התקיים כבר ביום 25.5.11"; וזו, הוא מדגיש, אינה הדוגמה היחידה. ניתן לזהות הודעות מפוצלות הנשלחות שוב ושוב, תוך גבייה חוזרת ונשנית של תשלום".

לצורך חיוב עבור סוג זה של "שירות", נקבע בפסק הדין, היה על איקיוטק להציג את הסכמתה המפורשת של התובעת - מה שכמובן לא קרה מעולם.

השופט יצא גם נגד אופן התמחור והגבייה, שנעשה במכוון באופן מעורפל: "בצילום המסך ניתן לראות כי 'השירות הנו שירות מנוי שבועי מתחדש בעלות של 20 שקל'. לא ברור האם הסכום חד-פעמי, ורק השירות מתחדש, או שמא בכל חידוש שבועי נגבה סכום של 20 שקל".

גם בהנחה כי מדובר בתשלום שבועי, טוענת איקיוטק למנוי שנמשך 33 חודשים - כלומר חוב מצטבר בגובה 660 שקל, כשאיקיוטק טענה לחוב של 1,111 שקל לאחר שחלקו כבר שולם על באמצעות חברות הסלולר.

הסוד טמון בתשלום נפרד שנגבה עבור כל הודעה שנשלחה לתובעת - הנע בין 5 ל-15 שקל. את התשלום הזה לא הסבירה הנתבעת במפורש לנרשמים, אך הוא מופיע בפירוט שהוגש לבית המשפט. "לא הוצג תקנון שהובא לידיעת התובעת ובו פרטים על חיובים אלה, או ראיה שהתובעת נתנה הסכמתה לתקנון מעין זה. בצילום המסך, אותו הציגה הנתבעת, נזכר רק החיוב בסך 20 ש"ח. מסך זה אינו יכול להוות מקור חוזי להסכמה בדבר תשלום עבור כל הודעה והודעה", קבע השופט טורס.

השופט הדגיש שאיקיוטק לא הביאה כל ראיה שממנה ניתן ללמוד על אמיתות החוב וסכומו הנכון. זאת משום שאיקיוטק הציגה צילום מסך הכולל

את פרטי התובעת וטענה שאישור ההסכם בוצע באמצעות חתימה דיגיטלית, אך בפועל המסמכים שהגישה על גובה החוב אינם קבילים.

לגבי המונח "חתימה דיגיטלית" כתב השופט: "לא ברור המונח חתימה דיגיטלית ונפקותו המשפטית, שכן חוק חתימה אלקטרונית מדבר על חתימה אלקטרונית ולא דיגיטלית. הנתבעת לא הוכיחה כי האופן בו חתמה התובעת (אם אכן חתמה) זכה לאישור כחתימה אלקטרונית מאושרת... למעשה לא הוכח אף שהמנוי הסלולרי שייך לתובעת".

תגובת איקיוטק: "החברה מכבדת את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, אולם מבקשת להדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר מצדיקה את חיובי החברה היא ההלכה המחייבת בנושא, ועל כן אין לפסק הדין כל משמעות לגבי שאר בעלי החוב לחברה. אנו קוראים לחייבים לשלם את חובם בהקדם, כפי שנקבע בדין על-ידי הערכאות המוסמכות".